טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התעמולה שבתמונת חלמיש

תמונה שווה אלף מילים ותמונת המטבח בחלמיש שווה את משקלה בתעמולה, לא סומכים עלינו שנבין במילים, דם החפים מפשע אמור לעורר בנו לבד את כל הפחדים כולם

תגובות
פיגוע בחלמיש
אמיל סלמן

מתמונת המטבח המגואל בדם, ששוחררה על ידי דובר צה"ל, מזירת הפיגוע הרצחני בחלמיש לא ניתן היה להתחמק. היא הופיעה בכל מקום, בחדשות, באתרי החדשות באינטרנט, ברשתות החברתיות ובווטסאפ. בתוך הזעזוע מהרצח, מגדיעת חיים באכזריות שלא אמורה לעלות על הדעת, באה התמונה הזו ופעלה עליי הפוך, היא ניערה אותי. הציניות של הגרפיות במיטבה – מטבח שכולו דם.  משל אתם רק תעיפו מבט והאינסטינקט כבר יעשה את שלו.

האם התמונה נחוצה? אני מסופקת. התמונה שרצה לכל אחד בראש רק משמיעת הידיעה היתה מחרידה גם כך. זה אמנם רק בגדר ניחוש מושכל, אבל יש להניח שהתמונה של ארוחת שבת, מפה לבנה, נרות ושיחה משפחתית ערה ונינוחה היא מה שעבר לרובנו בראש, זו התניה הגיונית. לכן לא ברור הצורך החולני לשתף את ישראל והעולם בזוועת הדם. זה לא אדם אחד, זה לא רק מי ששלח את התמונה מטעם דובר צה"ל, אלה גם העורכים שלא הוכיחו כל שיקול דעת ופרסמו.

זה לא בשם זכות הציבור לדעת, זה בשם המציצנות, הלאומנות, תחושת הקורבנות, ההסברה או הרייטינג, לא בהכרח בסדר הזה. מי שמעריך שרק ידיעה על רצח משפחה לא תעבור את סף הגירוי של הקהל, מפרסם תמונת סנאף. כשההנחה הסמויה היא שללא התמונה לא נבין כמה המעשה מעורר פלצות. תדע כל אם עברייה כי דובר צה"ל ועורכי החדשות מאמינים שסנאף זה יופי.

אי אפשר למחוק את התמונה מהזיכרון, היא קוטלגה אצל כולנו, היא שם תחת התווית "יהודים שנרצחו על ידי מוסלמים תאבי דם". הסתת המוקד מהכיבוש וקבלת הנרטיב של מלחמת דת, היא הכיוון אליו מובל השיח, לכן זו תמונה עם אג'נדה. במובלע היא כמו קמפיין לא רשמי של "שישי הפלסטיני", התשובה הפלסטינית בעיני יהודים ל"שישי ישראלי". זה הכי קל וזה בדיוק מה שהתמונה הזו משיגה, במודע או שלא במודע, התניה אסוציאטיבית לרצחנות מוסלמית אינהרנטית, שלא מבחינה בין פלסטיני לפלסטיני ובין מוסלמי למוסלמי.

כל פטריוט צריך לראות את עצמו כאילו הוא יכול היה להיות שם ולכן שתפו בכל הכוח – "זה מה שהמוסלמים, חיות הטרף, עושים ליהודים חפים מפשע". זה קל להגיד שזה לא הכיבוש, וזה לא שום דבר לבד מציווי דתי לרצוח כופרים כמונו עד האחרון שבנו - רק תראו את התמונה. זה זיכוך הטענה הישראלית הנוכחית – זה לא המפעל הציוני או הכיבוש, זה כי הם "חיות טרף" המוסתות בשם הדת נגדנו - "היהודים". כן, היהודים לא ישראלים - זה משרת את ביסוס אופיים הרצחני של מוסלמים לאורך השנים ובעיקר את העובדה שאין פיתרון (לכאורה). זה הקו של נתניהו זה זמן רב, אז מי אמר שהתקשורת שמאלנית?

זה עובד עלינו, מהטעם הפשוט שרצח מזעזע, אבל אנחנו לא מזדעזעים כשהמוות הוא נחלת הפלסטינים. כי הם באים בכוונת מכוון לשחוט ואנחנו באים כדי להגן והשאר זה "נזק היקפי", זה מעגל דמים בלתי פוסק במשחקי לנצח נחיה על חרבנו. הדם שדוחפים לנו לעיניים מקשה עלינו לראות קדימה ועוד יותר מקשה על האמונה שאי פעם צפוי פה פתרון.

זה אולי טוב לפוליטיקאים שרוצים לשמור על כסאם, לתעשיות הבטחוניות, לאישור תקציבים, לשמירה על נרטיב, אבל זה בטח לא טוב לעתיד. האם אנחנו מוכנים להסתכן בהרחבת מעגל הדם וההרג שממילא יסתיים ליד שולחן הדיונים? האם נלך בגאון למלחמה הבאה בלי לדעת שניסינו בכל דרך למנוע אותה ואת מחירה הכבד? הדם במטבח בחלמיש מצווה לנו חיים, הדם במטבח בחלמיש מוכיח שהעדר מדיניות מוביל לעוד שפיכות דמים. הדם במטבח בחלמיש הוא עוד שלולית דם במחזה שכותב את עצמו מבלי שתתפוס בו יד מכוונת.

אותי לימדו להאמין שכשמשהו חשוב מספיק תמיד יש פתרון, שנאמר – אליך נתניהו, או אליך אופוזיציה, מה שיבוא ראשון, רק שיבוא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות