תם נשף המסכות - האזרחית ק. - הבלוג של קרן הבר - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תם נשף המסכות

ההכרה של טראמפ בירושלים כבירת ישראל מקושטת בחזון שתי מדינות לשני עמים, אם לא תגובה במהלך נחוש, רק קורעת את המסכה המזויפת המכונה "תהליך שלום"

תגובות
דגלי ארה"ב וישראל מוקרנים על גבי הכותל המערבי
אחמד ג'ארבלי / אי-אף-פי

אולי צריך להתחיל מהמובן מאליו נאום נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, אתמול שכלל הכרה בירושלים כבירת ישראל והבטיח מעבר עתידי של השגרירות, נכון במהותו לו היה עומד בפני עצמו ומחוץ לקונטקסט. ברמה הצהרתית ישראל רואה בכך חשיבות מהותית וסמלית, פרי עמל של שנים. אלא שההצהרה הזו אינה מחוץ לקונטקסט, ולמרות שטראמפ הצהיר על מאמצים לחידוש המשא ומתן לשתי מדינות, למעשה הוא העניק רוח גבית לכיבוש, או נכון יותר למדיניות הסיפוח המזדחל של ישראל.

נאומו של טראמפ היה עטוף במילים יפות אך אמר מעט מאוד, אם תרצו עוד וריאציה מקורית על "אין כלום כי לא היה כלום". ההכרה בירושלים אמנם תקדימית, אך היא אינה מציעה שום שינוי פרקטי. לכן יש חשיבות לעיתוי, אלא שכל ניסיון להבין אותו הוא בגדר ספקולציה בלבד, כרגיל כשזה נוגע לאיש הלא צפוי שיושב בחדר הסגלגל.

מעשית, אם כי לא רשמית, ירושלים מוכרת כבירת ישראל, אך התפיסה בינלאומית הרווחת היא שההכרה הרשמית תעשה עם סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית. טראמפ שבר את הקשר הגורדי הזה ולא ברור למי זה יעשה טוב. אגב הקשר בין העם היהודי לירושלים, אותו הדגיש טראמפ, מופיע גם כמעט בכל החלטה של האו"ם או מי מגופיו הקשורה לישראל, למי שמחפש, זה לא חדש. ולכן חזרנו לשאלת העיתוי.

במידה רבה של סבירות ניתן דווקא לשער שבמצב העניינים העגום בו מצוי טראמפ, עם שיעורי תמיכה במגמת צניחה ופלין בראש סדר היום התקשורתי בארה"ב, הנאום הוא ספין. זה גם נופל מצוין עבור נתניהו, שמצוי תחת חקירות שמיהר להדגיש את "גדולת הרגע ההיסטורי", אך כבר מקבל איתות מהאמריקאים להנמיך את הלהבות.

צד נוסף שעשוי לצאת נשכר מההצהרה של טראמפ, שאולי תחליש את מעמד ארה"ב באזור, הוא הצל שלא מפסיק ללוות את טראמפ מאז קמפיין הבחירות שלו – רוסיה. בנסיבות הנוכחיות שיתוף פעולה עם רוסיה אינו דבר שלא יעלה על הדעת. ניתן לשער שההצהרה תאפשר לרוסיה לחזק את אחיזתה באזור, בגדר חיזוק את היד שבוחשת בקדרה. במקרה הזה המצב אינו בהכרח לטובת ישראל, שיחסיה עם רוסיה קרירים, ובטח לאור שותפותיה האזוריות של האחרונה.  

נשיא ארה"ב טראמפ מחזיק את ההצהרה שמכירה בירושלים כבירת ישראל שאליה תועבר השגרירות
קווין למארק / רויטרס

אבל יותר מכל קורעת ההכרזה את שאריות המסכה המזויפת המכונה תהליך השלום, שלמעשה כבר לא קיים אלא בשם בלבד והשימוש בו מגוחך לחלוטין בקונסטלציה הנוכחית. זה כבר שנים שנתניהו מוביל "פייק-תהליך" מוקפא כי "אין פרטנר". זו כסות מצוינת להתהדר בה, אך היא משולה לבגדי המלך החדשים, כי רק הרוצים להאמין רואים אותה. בפועל אין תהליך שלום, יש בניה אטית ובחסות אמריקאית ולחשושים מתגברים על סיפוח, ההצהרה של טראמפ היא רוח גבית, גם אם יש לו תוכנית מדינית.

טראמפ מתיימר להתניע משא ומתן, אבל הקיפאון אינו תולדה של התנהלות ישראלית בלבד, להעדר הנהגה פלסטינית בעלת יכולת, אי אמינותו של הפת"ח והשאיפות המוצהרות והמוקצנות של החמאס יש תפקיד גדול. ספק אם את זה יפתור טראמפ אחרי ההצהרה הזו, אבל בטוח שנתן רוח גבית לישראל להמשיך לייצר מציאות בשטח.

מדיניותה של ישראל המיועדת לשנות את האיזון בשטחים, תוך תחזוקה שוטפת של סיפוח מזדחל מובילה לפתרון של מדינה אחת. אם טראמפ לא יחל באופן מיידי ללחוץ למשא ומתן ולהובלת פתרון שתי מדינות, הרי שההצהרה הזו היר בגדר "קודם ניקח את ירושלים, אחר כך ניקח את השטחים". אם הצד השני של המשוואה - פתרון שתי מדינות לא ימולא, דרכה של ישראל היא אחת - אתנוקרטיה, כי סיפוח משמעו תושבים ללא זכויות אדם מלאות ודמוקרטיה בתנאים מגבילים.

ללא משא ומתן לפתרון שתי מדינות, להצהרה של טראמפ תג מחיר ישראלי פנימי והוא חיזוק אלמנטים עבורם ערכים יהודיים קודמים לערכים דמוקרטיים. שנאמר אם תשכח ירושלים, תדבק לשוני לחכי ומן הידועים שכשהלשון נדבקת קשה לומר משפטים מסובכים כמו: "האתנוקרטיה הדמוקרטית ליהודים בלבד היחידה במזרח התיכון". התקווה היחידה לשינוי מגיעה רק אם טראמפ באמת מכוון לשלום, וכזכור אתו אין שום בטחונות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות