סיבת המוות: אישה

בסטטיסטיקת הרצח אין תקרת זכוכית, השנה כל 11 וחצי ימים נרצחה אישה. כמה נשים נרצחו מאז שנולדתם? אם החישוב הוא 20 לשנה, בחיי נרצחו כבר כ- 845.4 נשים. סטטיסטיקה

קרן הבר
קרן הבר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הפגנה נגד רצח נשים אחרי רציחתה של סיהאם אזבארקה מלוד
לצילום אין קשר לכתבה. הפגנה נגד רצח נשים. השופטת ראתה את הפן הטרגי בקרובי המשפחה שנותרו בחייםקרדיט: אילן אסייג
קרן הבר
קרן הבר

אמצע יוני, ב- 165 הימים שעברו מאז תחילת השנה נרצחו 14 נשים. הסטטיסטיקה מדברת על 20 נשים בשנה, אחת כל 17 יום. שנת 2017 בינתיים לא מתיישרת עם הסטטיסטיקה, כל 11 וחצי ימים נרצחת אישה. אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות רצח: על רקע מגדרי, אלימות במשפחה, רצח על רקע רומנטי, רצח על כבוד המשפחה, אבל השורה התחתונה היא שכל אחת מהנשים האלה נרצחה על היותה אישה.

זה עושה רעש תקשורתי כמה ימים שדועך די מהר, מתעורר עם כל רצח ודועך. אנשים מתחברים לדרמה, לטרגדיה האנושית קורעת הלב ועוברים הלאה. אנחנו חיים עם רצח נשים ואלימות במשפחה. צירוף המקרים הזוועתי של ארבע נשים שנרצחו רק בשבוע האחרון, מביא לעלייה חדה במודעות לפחות ברשתות החברתיות ואף יצר קמפיין חדש #כשירצחואותי ולקיומן של שתי הפגנות, בתל אביב ובירושלים, במוצאי שבת. אפשר לקוות שזה יוביל למשהו, לצערי יש להניח שזה לא ממש יביא לשינוי המצב, גם זה יעבור כמו עוד כל כך הרבה דברים, אבל זו לא סיבה לא לנסות, להפך.

כל עלייה במודעות היא חשובה ואם הקמפיין ברשת יעורר מודעות, אפילו רק באישה אחת או שתיים זה נהדר. אבל הקמפיין הזה מפספס את הנקודה. בעידן של קליקבייטס, הוא catch phrase בהתגלמותו וזהו. רק שזה לא רצח בלבד, זו האלימות וההתעללות שלפני. זה לא "אני אשאיר אחרי X ילדים ובן זוג", זה הבן זוג שרצח ולפעמים גם את הילדים. מי שמשתפת את ההאשטג הזה, תורמת להעלאת מודעות חשובה בפני עצמה, אך בה במידה מוכיחה עד כמה היא לא מודעת בעצמה וטוב שכך. היא לא מבינה את מהות הפחד מבן הזוג, את חוסר האונים, את החרדה וזה בלי לדבר על הכאב, הפיזי והנפשי.

אני לא נוטה לדבר על זה, זה נושא שהסתרתי שנים. אני שראיתי והייתי והסתרתי. אני שלא דיברתי. אני שחשבתי שבכוח ילדה קטנה לעזור, אני שהשקעתי כל כך הרבה אנרגיה להציג לעולם תמונה מושלמת, אני שחזרה כל היום הביתה מותשת מההצגה שמצריכה כל כך הרבה אנרגיה. אני, שראיתי איך יוצאים מזה ושנים עוד נאבקתי בפחדים ועבדתי על עצמי ועדיין. גם אני לא יודעת מה זה לחיות בפחד מבן הזוג, אני אפילו לא יכולה לדמיין וטוב שכך. נשים שלא חיות בפחד הזה, לא יכולות להבין את העולם האחר בו נמצאות נשים שחוות התעללות ועד שלא נפתח את הפצע הזה ונטפל בזה כחברה ביסודיות, המצב יישאר כזה.

ביום חמישי ה- 2.2, התקיים ערב עיון וזיכרון לקורבנות האלימות כלפי נשים בישראל בלשכת עורכי הדין בתל אביב. מניין הנרצחות לשנה הנוכחית כבר עמד על 2. מעט מאוד אנשים הגיעו לכנס, בעיקר נשים, נשים פעילות במאבק נגד אלימות המופנית אל נשים, באלימות במשפחה. הנושאים היו מרתקים: המצב כיום, פעילות עמותות, סיפורים אישיים ובעיקר מה ניתן לעשות וכיצד על ידי פעולה הכוללת בין היתר בחינה מחודשת של החוק, חיזוק רשויות הרווחה המקומיות, חינוך, אכיפה והשקעת משאבים יכולים לסייע לפתרון.

אני הוזמנתי על תקן "חברה של". 23 שנים עברו מאז שהייתי "חברה של", עד שלא יכולתי יותר להיות "החברה של" והפניתי את הגב. 3 וחצי שנים אחרי בן זוגה ירצח אותה. לא יכולתי להעלות על הדעת שכך זה ייגמר, אם זה היה עולה בדעתי לא הייתי הולכת. הסברתי לעצמי שלפעמים זוגיות מרחיקה בין חברים ושזה חלק מהחיים.

אם הייתי יודעת, הייתי נשארת. אבל זה בדיוק העניין לא תמיד אפשר לדעת. במשך תקופה כעסתי על עצמי שהייתי צריכה לפחות לזכור כמה קל להסתיר את זה. שהספק היה אמור להתעורר בי, אבל הוא לא, הוא אטם אותי, גרם לי אוטומטית לדחות, להתרחק, לברוח. וזה חלק מהעניין באלימות במשפחה, אנחנו לא ממש יכולים להבין אותו, אבל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לטפל. כדי לטפל זה צריך להגיע למקום ריאלי בסדר העדיפויות. אז לא #כשירצחואותי, אבל כשיחנכו, כשישנו את החוק, כשיתעדפו כספים לטובת חיזוק הפעולות הסוציאליות והתמיכה הכלכלית, כשיאכפו וירתיעו ואת זה אפשר לעשות. בינתיים בעיקר נשמע שקט, 4 נשים נרצחו וגם ראש הממשלה לא מדבר. מחכים ל#כשירצחואותי הבא

קרן הבר

קרן הבר | |האזרחית ק.

כותבת.

מרחיקה מההמון.

מטילה ספק.

כמאמר גאוס pauca sed matura, מעט (או שלא - תוספת שלי שתתברר כחיונית) אך בשל - לשיקולכם.

יועצת פוליטית בעבר, בעלת תואר שני מאוניברסיטת תל אביב. אדם, בתזוג, אמא ואזרחית (הסדר איננו חשוב).

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ