הדתה – היא בכל מקום - האזרחית ק. - הבלוג של קרן הבר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדתה – היא בכל מקום

רובנו מאמצים את "מה רע בקצת יהדות" בלי לבחון את הנושא לעומק עת ההדתה בכל תחומי החיים והציבור החילוני שותק, אבל שתיקה היא הסכמה למסלול מתנגש דמוקרטיה

תגובות
תלמידות מתפללות בבית ספר פרנקל בירושלים.
דניאל בר און / באו

לימודי יהדות אינם מסכנים את תלמידי מערכת החינוך של מדינת ישראל, בכלל לימודים אינם מסכנים את תלמידי המערכת. השאלה היא מה מלמדים ואיך נכנסים התכנים. לאורך הרבה שנים, העיסוק בנושא הדת במערכת החינוך הממלכתי התמקד בתנ"ך, בו אגב אין התייחסות ליהדות, אלא לעם ישראל ולעבריות, ובמועדי ישראל. עם השנים, הלכה והתרחבה הנגיעה הדתית-יהודית בבתי הספר, מעין הדתה מזדחלת אם תרצו, והיא כמובן מגיעה על חשבון נושאים אחרים ורק בכיוון אחד.

הסיבות לתהליך הזה רבות, אם בשל התחזקותן של המפלגות הדתיות ככוח פוליטי, אם בשל השימוש בדת ובטיעונים דתיים למטרות מדיניות ואם משום השחיקה במערכת החינוך שמאפשרת כניסה של עמותות ותכנים למילוי שעות במערכת. כמו כל שינוי מזדחל, אנחנו נוטים לקבל אותו עד שהוא חוצה קו אדום. אבל בואו לא ניתמם כבר שולמית אלוני, כשנכנסה לתפקיד שרת החינוך ב-1992, כלומר לפני 25 שנים, דיברה על תהליך של הדתה, היא רק לא קראה לה בשמה.

מבצע הכנסת ספר תורה לבני ברק
דוברות הצלה גוש ד

האמת היא פשוטה תכנים דתיים נכנסים לתוך תכנית הלימודים בדרכים שונות. אם במסגרת "העשרה", כמו הכנסת תפילת הדרך כחלק מלימודי זהירות בדרכים, ובאמצעות כניסתן של עמותות שרשמית עוסקות באהבת אדם (יהודי) ובאהבת הארץ (כולה) שאולי אין בזה שום רע, אבל גם אין בזה איזון. תכנים יהודיים בעלי נרטיב לאומי-דתי עושים דרכם אל תכנית הלימודים הרחבה שכוללת דוגמאות מתוך עולם תוכן דתי, שמראש פחות רלוונטי לילדים חילוניים. הרעיון ברור, ככל שעולם התוכן המשני יהיה נוכח יותר, כך הסיכוי שיחדור עמוק גבוה יותר. 

כל אלה אינם מתנקזים לשאלה האם יש לבחור בין דתיות לחילוניות, אלא מעידים שהבחירה כבר נעשתה. המצב הקיים מעיד על החלטה מודעת להנחיל מחשבה דוגמטית תוך אינדוקטרינציה של נרטיב דתי-לאומי במקום הרחבת הדעת והשכלה רחבה. זה קורה כבר שנים ומיותר לציין שכאשר מערכת החינוך פועלת על סיסמאות כמו "עם נבחר" לא ניתן באמת להנחיל הכרה בשוויון בין בני אדם.

תכנים יהודיים זה חשוב, חשוב כמו עוד הרבה סוגי ידע, השאלה היא איך הם עוברים בתוך המערכת. האם הם מעודדים כל סוג של יהודי? בוודאי שלא, הם מנסים לייצר את היהודי הנכון למדינה. יהודי שאצלו הנרטיב הדתי משתרבב גם לדעות מדיניות, יהודי שערכים "יהודיים" חשובים עבורו יותר מערכים אוניברסליים. יהודי שמכיר בעגלתו הריקה ושואף לעגלה המלאה שמוכרים לו, כי בכל זאת עם של רוכלים נודדים אנחנו. העגלה החילונית אינה ריקה, אבל במערכת החינוך מרוקנים אותה באופן שיטתי מתוכן. ככה זה כשמתוכנית הלימודים נעלמים תכנים שאינם מיישרים קו עם הנרטיב, הם מתאיינים.

זה לא נשאר רק במערכת החינוך, זה חודר לכל תחום, אלה אנחנו, החילוניים שמסרבים לראות את המצב כמו שהוא, דבקים בסטטוס קוו שהוא רק סיסמא ומנסים לראות את חצי הכוס המלאה, אך המתרוקנת. ההדתה במערכת החינוך היא חלק מתהליך הדתה שעוברת המדינה כולה. כמה רחקנו משני המסמכים המכוננים של ישראל, הכרזת העצמאות (שוויון גמור לכלל אזרחי המדינה ללא הבדל גזע, דת ומין, חופש דת וחופש מצפון) וקווי היסוד של הממשלה הראשונה (הממשלה תמנע מעיסוק בדת). אבל הדת בכל מקום, היא חלק בלתי נפרד מקמפיין הפחדה. ואנחנו? אנחנו חברה ממושמעת, מפחידים אז אנחנו מפחדים. מזניחים את זכויות האדם, מאפשרים למי שמדבר בשם הדת להתחזק ומקדשים את המוות יותר מהחיים עצמם.

אלה אנחנו החילונים שזנחנו את המאבק על דמות החיים במדינת ישראל, את הערכים האידיאולוגיים עליהם הוקמה המדינה, איבדנו את התקווה לחיים טובים יותר ונתנו את המושכות למי שסוחב את המדינה הזו ימינה ומעניק לתזוזה הזו גם ערכים דתיים עליהם הוא לקח את המונופול. אין רק דרך אחת להיות יהודי ואין רק דרך אחת להיות ישראלי ועל זה צריך להיות מאבק. מאבק חילוני מימין ומשמאל שיחזיר את מדינת ישראל למסילות הדמוקרטיה, הדרך היחידה בה כולנו יכולים לחיות פה.    



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#