בשם האגו, כולם רוצים להיות מספר אחד - האזרחית ק. - הבלוג של קרן הבר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשם האגו, כולם רוצים להיות מספר אחד

ריבוי המפלגות לקראת הבחירות אינו קשור לריבוי הדעות בישראל. הוא משקף מציאות עגומה שבה רצון הפוליטיקאים הוא להשיג יותר עבור עצמם ופחות עבור "הקבוצה" והציבור כולו

תגובות
"כולם משתתפים במירוץ לראשות הממשלה, משל היתה זו תוכנית ריאליטי ולא המציאות של כולנו"
ערן וולקובסקי

הליכוד, המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד, כולנו, הבית היהודי, ש"ס, ישראל ביתנו, יהדות התורה, מרצ, חוסן לישראל, התנועה, תע"ל, גשר, הימין החדש, האיחוד הלאומי, תנועת המחאה/ארץ חדשה, מגן ישראל, ישר, יחד - זוהי רשימה חלקית של המפלגות המתמודדות לכנסת ה-21 באפריל השנה והיא מציגה בעיקר תמונת מצב פוליטית עגומה.

בחנו את עצמכם לרגע - האם אתם יכולים לחדד לעצמכם את ההבדלים בין המפלגות החדשות לקיימות? האם נמאס לכם עוד לפני שהתחלתם? ובכן, תחושתכם אינה ייחודית. הסיבה שיש כל כך הרבה מפלגות בישראל היא לא כי אין ייצוג לדעות השונות במערכת הפוליטית, אלא כי כל אחד רוצה מפלגה שבה הוא יהיה מספר 1. בין אם מימין או משמאל, ברור שמספר המפלגות הגדול לא יסייע ליציבות שלטונית אחרי הבחירות. אדרבא, פיצול הקולות שוב יביא לסחיטה קואליציונית וזו בוודאי שאינה משרתת את האינטרס הציבורי.

יאיר לפיד
אמיל סלמן

ובעוד כולם משתתפים ב"מירוץ לראשות הממשלה", משל היתה זו תוכנית ריאליטי ולא המציאות של כולנו, אף אחד לא מצביע ואומר את הדבר הכי קריטי - הנקודה היא לא המי אלא המה. ישראל עומדת מול בעיות ואתגרים רבים והשאלה היא איך ניתן להתמודד איתם. זו לא דמוקרטיה תוססת. התסיסה נובעת מהיעדר חמצן דמוקרטי. זהו מנגנון פיצוי שמונע מאיתנו לראות את הקריסה הגדולה.

כשמפלגות צצות כפטריות אחרי הגשם זה לא רק בגלל שיטת בחירות בעייתית. זה נובע גם בגלל שמנגנוני המפלגות רקובים. זה גם לא רק בגלל שאין אפשרות לייצר גושים, אלה תסמינים של מערכת דמוקרטית חולה ומלאה באגו. אף אחד ממקימי המפלגות החדשות לא עשה את זה מסיבה ערכית, כולם עשו זאת כי הם רוצים לקדם את עצמם. בנט ושקד עשו זאת כדי להתחזק בקרב החילונים, גנץ ויעלון כדי להשיג מעמד ולפיד הציב עצמו עוד לפני שזה הפך מיינסטרים. אצל כולם הנקודה היא פרסונלית בתקופה שבה המדינה זקוקה לממשלה מתפקדת ולא לתחליף נתניהו.

פיצול ההצבעה לא משחק לטובת המועמדים השונים. בהצבת האגו שלהם לפני הכל, הם מוותרים על הניצחון רק כדי להגיע להישג אישי. כל המועמדים - מימין, משמאל ומהמרכז - אולי יזכו במשהו פרסונלי אבל יפסידו ברמת הקבוצה, והקבוצה היא אנחנו. הסיכוי היחיד להביא שינוי הוא באמצעות חבירה לגושים בשני הצדדים, אבל חבירה גושית משמעה ויתור על האגו - להשיג פחות לעצמך ויותר עבור הקבוצה. עקרונית זו מהות הרעיון של נבחר ציבור, פשוט שכחנו שזה מה שאמור להיות.

איילת שקד ונפתלי בנט
אוליבייה פיטוסי

התוצאה של כל זה הוא קולוסאום מודרני שבו נתניהו משחק את תפקיד קומודוס הקיסר, שאהב לעלות לזירת הגלדיאטורים ולחכות למועמדים שיקראו עליו תיגר - מגבאי דרך לפיד ועד ליעלון, גנץ ובנט לקול מצהלות הקהל. זה ה-setup של נתניהו, המקום שהכי נוח לו. אף אחד מהגלדיאטורים האחרים אינו מנסה לשנות את סצנה, להפתיע ולשבור את הכלים.

לטנגו המביך "מפלגות חדשות תחת כל עץ רענן" שלפנינו חוברים פוליטיקאים שבטוחים שהם התשובה וציבור בוחרים שלא מבין שהוא יכול וצריך לבוא בדרישות. הכתובת על הקיר והיא ברורה יותר מכל קמפיין תעמולה: הפיצול בימין ובשמאל הוא משבר דמוקרטי ענק ומשקף אובדן אמון במערכת ששום פוליטיקאי, לא מימין ולא משמאל (טוב, לבד מציפי לבני), לא מדבר עליו. אלה הפוליטיקאים שלך, ישראל, אנשים שבטוחים שהתפקיד שימלאו הוא חשוב ולא שיש תפקיד שחשוב למלא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#