מרצ לא תגדל על הקייל לבדו - האזרחית ק. - הבלוג של קרן הבר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרצ לא תגדל על הקייל לבדו

הנסיבות מזמנות למרצ פוטנציאל לא רע להגדיל את כוחה בבחירות הקרובות. אך כדי שהיא תוכל לעשות זאת בגדול צריך להיעשות שינוי פנימי שיוציא את זנדברג מאזור הנוחות שלה

תגובות
זנדברג בערב רוסט שקיימה מרצ החודש
עופר וקנין

בעוד שהמרכז-שמאל מתקוטט על קולות המרכז-ימין, יוצאת מרצ וידה על העליונה. שנאמר: שניים-שלושה (מי סופר?) רבים וזאת שלא (כי מי סופר?) מנצחת. אז אולי בהקשר הזה "מנצחת" היא הגזמה פראית, אבל כמו שזה נראה עכשיו מרצ בהחלט עתידה להגדיל את כוחה בבחירות גם אם לא תעשה יותר מדי. בסופו של דבר, ולמרות עגמת הנפש שהיא מייצרת אחת לתקופה, מן הידועות היא שטוב שיש מרצ בכנסת.

מרצ היא אמנם מפלגה חברתית שלרוב ניצבת במקום הנכון, ובתחומים מסוימים אף פורצת דרך, אבל תומכיה נמצאים בעמדת מלכוד: מצד אחד, לא פעם היא מאכזבת ומצד השני, אין יותר מדי אלטרנטיבות. הדרך של מרצ לפרוץ מהמשבצת שלה התפספסה אחר שהיוזמה של היו"ר לשעבר זהבה גלאון לפריימריז פתוחים נפסלה על הסף. עכשיו כל מה שנותר לבוחרי מרצ הוא להחליט איך תורכב הרשימה שלה תחת הנהגת תמר זנדברג. בשנה שחלפה מאז מונתה לתפקיד, זנדברג מדברת בעיקר למקהלה, רק שמקהלה לא מביאה קהל.

למרצ, כמו למרבית המפלגות הוותיקות, יש בעיית מנגנון שעובד עבור עצמו והאינטרסים שלו. שורת נציגי מרצ כל כך צפופה ויש כל כך הרבה מועמדים ראויים שהמנגנון פשוט דואג לעצמו. אפשר היה לראות זאת בבחירות לראשות המפלגה, כשהמנגנון התגייס למען יוצאת חלציו, ואפשר לראות את זה גם באופן שבו ייערכו הפריימריז - האפשרות לדרג רק ארבעה מועמדים מתוך רשימה פועלת בעיקר לטובת חברי הכנסת המכהנים ומי שמיושר עם המנגנון. אלא שזו גם דרך מצוינת להישאר מרצ קטנה.

הפריימריז הקרובים מזמנים למרצ שוב את אותה דילמה ואת אותה שאלה פשוטה - כיצד היא רואה את עצמה? להגיד שמרצ היתה אלומת אור בכנסת הנוכחית זו אפילו לא מחמאה לנוכח הרכבה המחפיר של האחרונה. אבל מרצ גם הפכה למרצ של המנגנון והמנגנון התיישר עם זנדברג בכל טעות שעשתה: מחלו לה על ההתייעצות עם משה קלוגהאפט, שתקו אחרי שאמרה כי "ישיבה עם ליברמן זה פרקטי" ולגמרי התיישרו עם האג'נדה של "קייל במקרר". אז נכון שלא על הקייל לבדו, אבל מותר לומר שקייל ולגליזציה הם לא בהכרח הערכים המשותפים ושיש אי אילו ערכים אחרים חשובים יותר?

ועידת מרצ 2017
דודו בכר

חמש שנים למותה של שולמית אלוני וכמה רחקה הנהגת מרצ מזו שלה. מרצ מדברת על שוויון ועל שינוי אך ממשיכה לדבר על מדינה בדמותה; היא רוצה להתחבר אך משדרת בעיקר ניתוק; את הדיסוננס הקבוע לפיו היא "נציגת השבט הלבן" פועלת הכי הרבה למען שכבות שלכולם ברור שלא יבחרו בה, מרצ הנוכחית רק הצליחה להגדיל; לכל זה שותפים, ירצו או לא ירצו, גם חברי הכנסת הנוכחיים. עם כל הכבוד לעבודתם הטובה, יש מקום להיות ביקורתיים יותר בתוך המפלגה ועל פעילותה הארצית.

סיסמאות על קייל ודיבורים פומפוזיים הם לא מרצ ובטח לא "מורשת שולה". מרצ של אלוני היתה אנטי ממסדית. פיה ולבה היו שווים גם במשחק הפוליטי וגם בערכים. מרצ מעולם לא דיברה בקול אחד וזה בדיוק מה שעשה אותה מעניינת ובועטת. אפשר לכבס את התנהלות זנדברג, שמנתקת ערכים כשמדובר בפוליטיקה, ולכנות אותה פרקטית, אך מן המפורסמות ש"פרקטיקה" היא יופמיזם לוויתור על ערכים.

השינוי שמרצ צריכה הוא שינוי פרסונלי. כזה שיוציא את זנדברג מאזור הנוחות ויאתגר אותה. זה נתון בידי חברי מרצ. רענון השורות מחויב המציאות ולא בגלל שחברי הכנסת אינם טובים, אלא משום שראוי שתהיה ביקורת גם על ראשת המפלגה, ראוי שיישמעו עוד קולות ובעיקר ראוי כי מרצ לא מממשת את הפוטנציאל שלה. מרצ לא צריכה להיות מפלגת "קייל" - האספרסו ומשקפי עיגולדים של העבר. אם היא רוצה להיות רלוונטית לקהל הרחב היא צריכה להיות הקהל הרחב – לא עוד אנשי מנגנון אלא אנשי עשייה שלא יתקפלו בפני זנדברג, שידעו להפעיל ביקורת כשיש, להניע מהלכים, לקרב עוד אוכלוסיות ולדבר בשפה של מרצ – שפה של זכויות אדם, הפרדת דת ממדינה, שפניה לפתרון מדיני של שתי מדינות. כל השאר זה ירקות, ולא בהכרח קייל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#