לא מייצרים גוש שמאל? לא מצביעים - האזרחית ק. - הבלוג של קרן הבר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא מייצרים גוש שמאל? לא מצביעים

15 מנדטים, במקרה הטוב, לעבודה ולמרצ בכנסת הבאה זו אפילו לא אופוזיציה משמעותית. אם לשם מובילים אותנו גבאי וזנדברג, מוטב להצביע ברגליים. רוצים שינוי? תתחילו לעבוד ותיצרו אותו

תגובות
אבי גבאי. שום דבר אינו בשליטה
גיל כהן מגן

זמן ההתארגנות בחודשיים שנותרו עד הבחירות מתקרב לסיומו, ובכל זאת השמאל לא מתגבש לכלום. זה לא בגלל הפריימריז. הכתובת היתה על הקיר כבר מזמן ואין צורך בסקרים כדי לראות אותה: השמאל הצטמצם. זה כבר לא משנה אם מפלגת העבודה תקבל 6 מנדטים או 11 התמונה הגדולה נשארת כשהיתה - שפל חסר תקדים בשורות השמאל. להיות מיעוט זה חלק מחוקי המשחק, אפשר לקפוץ עד מחר ולהגיד שדעות שמאל רלוונטיות יותר מתמיד אבל אין לזה כל משמעות ללא הנהגה וכשהעבודה ומרצ יחד מקבלות אולי 16 מנדטים. אין תעודת עניות גדולה מזו.

העובדה שחברו כאן נסיבות מצערות של מנגנונים מפלגתיים מנוונים, הסתה שלטונית פרועה וסטגנציה מדינית, לא מכסה על דעיכתו בטרם עת של השמאל. עלייתו המטאורית של בני גנץ והתמיכה בו מצד השמאלי של המפה רק מוכיחות את הוואקום המנהיגותי בשמאל כי גנץ, לא משנה איך נהפוך את זה, הוא ימין. עצם העובדה שאנשים המגדירים עצמם שמאלה מהמרכז שוקלים להצביע אליו, אינה רק בגלל שהוא אינו נתניהו, גם לפיד (עקרונית) אינו נתניהו, אלא משום שגנץ משדר משהו שכבר מזמן לא היה כאן - מנהיגות שפויה והבנה דמוקרטית בסיסית. מול שמאל מקרטע זה די הרבה.

לאור המצב המחפיר, הניסיון של שני ראשי המפלגות - העבודה ומרצ - לשדר שליטה ואופטימיות הוא מגוחך. שום דבר אינו בשליטה. אין להם את הפריווילגיה הזו בהנחה שהם מחוברים למציאות. העובדה שלעבודה ולמרצ פוטנציאל גדול יותר על הנייר רק מגדילה את התסכול. התפישה, מימי אהוד ברק ועד אבי גבאי, לפיה רק דרך קריצה לימין תוכל מפלגת מרכז-שמאל להגיע לשלטון הוכחה כלא נכונה פעם אחר פעם. גם דרכה של זנדברג, אותה היא מכנה בחיבה "הגישה הפרקטית", זו שלא שללה את משה קלוגהאפט או את אביגדור ליברמן, היא חד וחלק זניחת ערכים. וכך, מצא את עצמו השמאל נטול דרך ומנהיגות, ומצביעיו לא ידעו שהוא כזה.

העבודה ומרצ נמצאות בחלק של הסקאלה המוגדר קטטוני ואף אחד לא נמצא שם כדי לנסות להחיותן. כולם עסוקים בשאלה מי יהיה הרופא החתום על הצלת החולה בעודו נופח את נשמתו. במלים אחרות, מי שאמורים להנהיג את גוש המרכז-שמאל לא עושים דבר אבל מבקשים מציבור לבחור בהם באחריות. אחריות? פוליטית השמאל אינו קיים. אין שום תכנית מגרה שמחליפה את האגו בעשייה. האם אנחנו אמורים להצביע אל השמאל רק בגלל שאין ברירה? הדברים על השולחן והם ברורים - אם מי שאמור להוביל אינו מתגייס, אין שום סיבה שהציבור יתגייס עבורו.

תמר זנדברג. שיטה פרקטית ולא ערכית
אילן אסייג

כשאני מסתכלת על ילדיי, אני יודעת שאפשר להעביר להם מדינה אחרת, טובה יותר. מדינה שחותרת לפתרון מדיני, בעלת סדר יום אזרחי וסדר עדיפויות חברתי, בה מתקיים שוויון ודו-קיום, חופש דת וחופש מדת וחרות אזרחית מקסימלית, בה סובלנות אינה מלה גסה אלא פרקטיקה, ודמוקרטיה היא דרך חיים ולא באופן יחסי. כדי להשיג את כל אלה צריך לחשוב מחוץ למנגנונים של מפלגות מיושנות, לחדש, לפרוץ, להנהיג. המציאות מוכיחה שאלה אנחנו שצריכים להתקדם, על העבודה ומרצ אבד הכלח.

גבאי וזנדברג מנסים לנצח עם מה שיש אבל נמצאים בדרך לשום מקום. זה לא הזמן לחפש אשמים. זה הזמן ליוזמה. מה שצריך ליצור זה גוש שמאל, מחנה דמוקרטי יהודי-ערבי, שוויוני, לא מגמגם אלא בעל קול נוכח, כזה שאינו מאמץ ז'רגונים ומשחק במשחקי נתניהו, לא פרקטי אלא ערכי, לא בונה על הקול שלי אלא משמיע את הקול שלי, שלנו, של אנשים שנמאס להם להתייאש ולהצביע כי אין ברירה. בדרך הזו - השמאל כבר הפסיד את הבחירות. 15 מנדטים בכנסת הם אפילו לא אופוזיציה משמעותית. אם זה המקום שאליו צועדות העבודה ומרצ, בגיבוי חברי הכנסת שלהן, אין שום סיבה לצאת להצביע. רוצים שנצביע? תתחילו לעבוד, תיזמו, תיצרו את השינוי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#