האח השכול ממשטר את השכול - האזרחית ק. - הבלוג של קרן הבר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האח השכול ממשטר את השכול

יום הזיכרון פוגש כל אחד מאיתנו באופן אחר. אין ולא צריכה להיות בו התערבות וגם לא שיפוטיות. אך מההוד וההדר של בית"ר לא נותר דבר, ונתניהו זורק בשמחה עוד כפיס בוער למדורה

תגובות
ההפגנה נגד עצרת הזיכרון המשותפת לישראלים ופלסטינים, אמש
דודו בכר

את ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה היו ישראלים שהעדיפו לכבד בקללות נמרצות ואיחולי מוות לישראלים אחרים. בין אם מול טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני ובין אם בבית מול המסך והמקלדת. כשמדברים על ביזוי כבוד הנופלים (מסתבר שפתאום זה נושא שמעסיק את כולם) כמדומני שבין הטקס המשותף לבין הקללות שספגו אתמול אזרחים ישראלים ונציגי משפחות שכולות, הקללות מנצחות. הן אלה שצריכות ליצור אי שקט ציבורי, בטח לא הטקס עצמו.

הסערה הציבורית שעורר הטקס המשותף מכוונת ומתקיימת תחת חסותו של ראש הממשלה, שתמיד מעדיף רעשי רקע כי אחרת עוד יצטרך להתייחס לדברים החשובים באמת. אפילו ביום הזיכרון מעדיף אדם שהוא עצמו אח שכול להפעיל מנגנון פייק ניוז שעושה מספיק רעש כדי לבלוע כל דבר אחר, אפילו את יגון המשפחות השכולות.

את יום הזיכרון כל אחד פוגש אחרת. אין דרך אחת לציין אותו וכל עוד אין במעשי האחד פגיעה בשני - אין ולא צריכה להיות התערבות וגם לא שיפוטיות. הבחירה לקיים טקס זיכרון משותף היא בחירה למצוא בשכול גם נקודת אור שביכולתה להאיר את הכאב בשני הצדדים ולהביא עמה תקווה, לפחות עבור המשפחות האלה. בעיניי, מעבר להזדהות הפוליטית שלי עם הרעיון, אין אף אדם בעולם שיש לו את הזכות המוסרית לומר למשפחות כיצד לציין את זיכרון אהוביהן ובטח לא להפוך את הנושא לפוליטי או כלי לשיסוי והסתה.

"מדינה מתוקנת לא היה שום צורך להסביר את הטקס הזה"
דודו בכר

הטקס המשותף אינו מהלל מחבלים, אינו משווה בין דמם לדם חללי צה"ל, הוא לא נעשה בכוונה לפגוע, לא מייצר תמיכה בטרור ולא חותר תחת ערכי ישראל. במדינה מתוקנת לא היה שום צורך להסביר את הטקס הזה, הוא פשוט היה עוד אמצעי זיכרון של משפחות שכולות ואולי אף היו יותר שרואים בו תקווה לעתיד אחר, כניסיון להפסיק את מעגל האיבה.

אבל לא כאן. כאן ראש הממשלה מעז לטעון ש"אין מקום לטקס זיכרון שמשווה בין דם בנינו לדמם של מחבלים". הוא יודע שאין טקס כזה, הוא גם לא אמר שיש טקס כזה, הוא רק רמז, לא צריך יותר, הבייס יודע מה זה אומר, רק מי ידע שאיתמר בן גביר הוא הבייס... שום הוד והדר לא נותר מבית"ר ונתניהו זורק בשמחה עוד כפיס בוער למדורה. האח השכול ממשטר את השכול. מסתבר שיש ביטויי שכול מותרים ויש ביטויי שכול אסורים, אך בנותיהם ובניהם של כולם מותרים. בסבב המלחמה הבא שוב לא יבדילו בין דם שמאלן לדם ימני, אבל עד המלחמה מותר ורצוי להשניא.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס יום הזיכרון, אתמול

מול השנאה המפעפעת לכל מה שהוא שמאל, מול התוקפנות, חוסר הסובלנות, השיפוטיות וצמצום הלגיטימציה, הטקס המשותף אתמול (שלישי) הוכיח איך מתוך האובדן הכי גדול ניתן להצמיח משהו אחר או שדבריו של ליאונרד כהן: "איך מתוך הסדקים נכנס האור".

למתים, אותם אנחנו זוכרים היום, אנחנו חייבים הרבה יותר מזיכרון. את השורה הארוכה והמתארכת - עלינו מוטלת המשימה לעצור. את הרעה החולה שהביא עלינו נתניהו, את משטור המחשבה, מסגור זווית הראיה, ייתור שיקול הדעת והוויתור על התקווה - אפשר לעצור. את החושך הזה אפשר לגרש בעזרת אור, כמו האור שבקע אתמול בטקס המשותף.  

הכל משתנה / ברטולט ברכט (מגרמנית: ה. בנימין)

הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ

יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.

אֲבָל מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. וְהַמַּיִם

שֶׁמָּזַגְתָּ לְתוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל

לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה.

 

מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. הַמַּיִם

שֶׁמָּזַגְתָּ אֶל-תּוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל

לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה, אֲבָל

הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ

יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#