מסריח מהראש ועד למטה

את המלה "הערבים" שמעתי שלוש פעמים בבוקר שאחרי האזעקה בגוש דן מילדים שעשו דרכם לבית ספר. כשהתשתית שמניח נתניהו היא שכל הערבים אויב וכולם רעים, מה הפלא בעצם

קרן הבר
קרן הבר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בנימין נתניהו בישיבת הממשלה, השבוע. "תמיד אפשר לסמוך עליו שידגמן הסתה"
בנימין נתניהו בישיבת הממשלה, השבוע. "תמיד אפשר לסמוך עליו שידגמן הסתה"קרדיט: אמיל סלמן
קרן הבר
קרן הבר

מאז שהפכתי לאמא כל העניין הזה של למצוא את עצמי מסבירה אזעקות ומרעננת נהלים בצורה רגועה, שקולה ועניינית - הוא הזוי לחלוטין. ברור לי כמובן למה אני נמצאת בסיטואציה הזאת, ובכל זאת ה"אי-גיון" שבה זועק. את לא רוצה להסביר לילדים שלך מה עושים במקרה של אזעקה, על אחת כמה וכמה כשזה לא דיון היפותטי. לא פשוט להסביר לקטנים את המצב ואת המלים יש לברור בקפידה, לפשט למקסימום ולהמעיט עד כמה שניתן בדרמה. "מעזה נורים טילים ויש לשמור על עצמנו מוגנים וקשובים".

אני לא יודעת מה הורים אחרים סיפרו לילדים שלהם בבוקר על האזעקה בגוש דן בשבוע שעבר, אבל השביל שבו אני הולכת בבקרים עם הכלב מוביל לשני בתי ספר, כך שיש סביבי לא מעט ילדים. ההליכה חזרה תמיד איטית וקשובה יותר וכך הזדמן לי לשמוע לפחות שלושה קטעי שיחה בין ילדים שונים שחזרו לבית הספר אחרי "יום חופש". עיקרן היה "הערבים יורים עלינו טילים".

השימוש במונח "ערבים", שחזר על עצמו בשלושת קטעי השיחות, הוא יותר ממקומם. איך אפשר לצפות מילד להבחין בין "ערבים"? מה חושב מי שעבורו "ערבים יורים טילים" על כל ערבי באשר הוא ערבי? זה ההקשר, זו ההתניה. ההכללה הזו בעייתית מכיוון שהיא מנסה ליצור הפשטה במקום שבו המציאות מורכבת. כשאנשי הג'יהאד האיסלאמי הם "ערבים", חמאס "ערבים" וחיזבאללה "ערבים", אז הערבים הם "הרעים" ולכן כל מי שהוא "ערבי", גם הרוקח או הרופאה או הגנן. כשזו התשתית הרעיונית שמוענקת לילדים, הם גדלים להיות מבוגרים שחושבים שערבים זה אויב, שכולם רעים ומכאן כבר קצרה הדרך ל"ממשלה עם ערבים זה רע".

בעודי תוהה אם לכתוב על האפיזודה הזו טור (בכל זאת גזענות היא לא בדיוק נושא פופולרי בישראל), ראש הממשלה בנימין נתניהו . כשמדובר ב"ערבים" תמיד אפשר לסמוך עליו שידגמן הסתה. ביום רביעי, בשיאה של האש בדרום, הוא עלה מעל דוכן הנואמים בכנסת, הצביע על נציגי הרשימה המשותפת ואמר: "פשע מלחמה הוא מה שעושים הטרוריסטים מעזה, כשהם יורים רקטות על אשקלון לתוך אזורי מגורים... זה מה שאתם עושים, אתם בעצם מקדשים את פשעי המלחמה שלהם".

והנה לכם החיבור בין אזרחי ישראל הערבים לארגוני טרור בעזה, מי צריך יותר? מי צריך ילדים שחוזרים לבית ספר? ראש הממשלה אמר! זו הדוגמה שמקבלים אזרחי ישראל כבר עשור מנתניהו: הסתה גלויה נגד חברי כנסת לגיטימיים, הפחדה עקבית מפני ממשלה בשיתופם של נציגי ציבור המייצגים יותר מ-20% מאזרחי ישראל. מסע הדה-לגיטימציה שמנהל נתניהו בשנים האחרונות נגד הציבור הלא יהודי בישראל עוד יירשם כאחת התקופות החשוכות בימיה של ישראל. במשמרת שלו אנחנו מלמדים ילדים ש"ערבי זה ערבי וזה רע". את החרפה הזו מוכרחים להפסיק.

ההיסטוריה הוכיחה אינספור פעמים כי מי שקידש את הגזענות והעדיף את המלחמה על פני השלום - סופו לצאת עם היד על התחתונה. הציבור הערבי בישראל אינו נטע זר ואינו גיס חמישי, הוא חלק בלתי נפרד מהישראליות. הדרך לישראל צודקת יותר מתחילה בסירוב לאמץ את ההסתה הגזענית של ראש הממשלה, בהחלטה אמיצה להפנות עורף לכיוון שבו הוא מנווט, ובהושטת יד אמיצה לציבור הערבי שהווייתו נטועה כאן וכמוה גם עתידו.

קרן הבר

קרן הבר | |האזרחית ק.

כותבת.

מרחיקה מההמון.

מטילה ספק.

כמאמר גאוס pauca sed matura, מעט (או שלא - תוספת שלי שתתברר כחיונית) אך בשל - לשיקולכם.

יועצת פוליטית בעבר, בעלת תואר שני מאוניברסיטת תל אביב. אדם, בתזוג, אמא ואזרחית (הסדר איננו חשוב).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ