"הערבי טיבי" הוא "היהודי זיס"

בנימין נתניהו בחר באחמד טיבי להיות הפרזנטור של קמפיין הליכוד. מספיק לו לומר "טיבי" והציבור כבר עושה את יתר העבודה. זו התוצאה של עשר שנות דה-הומניזציה בניצוחו של ראש הממשלה

קרן הבר
קרן הבר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אחמד טיבי בוועדה המסדרת של הכנסת, אתמול
אחמד טיבי בוועדה המסדרת של הכנסתצילום: אוהד צויגנברג
קרן הבר
קרן הבר

זוכרים את משחק הילדות "כן/לא/שחור/לבן"? חשבתי עליו אחרי שצפיתי השבוע בכנסי הבחירות של הליכוד ובסרטונים של בנימין נתניהו. האזנתי ברוב קשב לראש הממשלה ולא יהיה זה מופרך להעריך שאם תינטל ממנו האפשרות לומר את צמד השמות "גנץ-טיבי" הוא בעיקר ישתוק.

נתניהו לא מסוגל לומר "גנץ" בלי להוסיף "טיבי" תוך מקסימום שלוש מלים. הוא בחר בטיבי להיות הפרזנטור של קמפיין הליכוד לבחירות מארס 2020 או ה-sidekick שלו. אין לראש הממשלה שום טיעון לגופה של אידאולוגיה, מלבד להדביק ליריביו את טיבי. נתניהו, האיש שאוהב להיות מוצג כגאון לא מצליח לארגן שום טיעון לוגי. הוא דובר טיבית שוטפת, מסמן את "האויב" ומצמידו ליריביו הפוליטיים באמצעות התווית "טיבי" לכל דבר ועניין.

נתניהו מצא את הגביע הקדוש והוא יודע מצוין למה. אחרי עשר שנות הסתה נגד הציבור הערבי ועל תל הקמפיינים הקודמים שלו, כבר לא צריך לומר הרבה כדי שמסר ייקלט. לא צריך לומר ערבים, זה כל-כך 2015, היום מספיק לומר "טיבי" - המסר כבר ייקלט. הציבור כבר עושה בעצמו את ההשלכה הנכונה. עבור נתניהו ותומכיו, "טיבי" כבר מזמן חרג מהפרסונה של אחמד טיבי. הוא אב-טיפוס, מילת קוד שהוראות ההפעלה הגזעניות שלה עובדות על אסוציאציה. טיבי הוא מי שנתניהו מנסה כבר שנים לצייר כאויב שבפנים, הפנים של "הסכנה הטמונה בערבים". בעיני, "הערבי טיבי" מזכיר את "היהודי זיס". רק תאמר את שמו והעסק כבר יתגלגל מעצמו.

גזענות ופחדים תמיד עבדו טוב יחד לאורך ההיסטוריה. לכן, אין זה מפתיע שזה מצליח לנתניהו גם עכשיו. כל מה שצריך זה להקשיב לרחוב ולהיווכח על כמה אנשים ההסתה הזו עובדת. לישראל יש כבר יותר מעשר שנים ראש ממשלה גזען שעושה כל מה שביכולתו כדי לפגוע בכל אפשרות לדו-קיום, שוויון ושיתוף בתוך ישראל על פסיפס הזהויות שבה. זו לא רק פגיעה בהווה, זו פגיעה בעתיד של מדינת ישראל.

הגזענות של נתניהו משפיעה על כל המפה הפוליטית, ע"ע אמירתו של בני גנץ כי הרשימה המשותפת לא תוכל להיות חלק מהממשלה שיקים. אין שום סיבה לא לשבת עם אחמד טיבי, איימן עודה או עאידה תומא-סלימאן, אך הציבור הישראלי שומע בעיקר אמרות קיצוניות, מנותקות מקונטקסט, ובגזענותו, שלא יודעת להבחין בין שום נציג ערבי למשנהו, גם חושב ש"כולם אותו דבר".

הדמוקרטיה נועדה להכיל מגוון של דעות. זה בסדר לא הסכים בה. אבל הבון-טון הפוליטי בישראל הוא לומר: "ערבים? כן, רק לא המשותפת". כלומר, להיות עם ולהרגיש בלי. מעבר לצמצום הפלורליזם שטמון בחשיבה הזו, זו גישה פטרנליסטית שאומרת שעד שהערבים לא יבחרו את מי שנוח ליהודים לבלוע - לא יקרה כאן כלום. את הגזענות שטמונה בה מחביאים מאחורי "פטריוטיות".

כתובת שרוססה בגוש חלב, הלילה
כתובת שרוססה בגוש חלב

ובכן, להיות פטריוטית זה לעמוד גם לצד אחיי ואחיותיי הערבים ולהיות מוכנה לשמוע דעות שיגרמו לי לזוע באי-נוחות. זו פוליטיקה וככה עושים אותה. אמירותיו של איימן עודה מפריחות את השממה הפוליטית ומעידות שלדו-קיום בישראל יש פרטנר ברשימה המשותפת, אבל לרשימה המשותפת אין פרטנר בכנסת ישראל. לא צריך להיות נביא כדי להבין שהוקעתה תמשיך להוביל לביטויי גזענות, כמו כתובות הנאצה בג'יש (גוש חלב).

הדה-הומניזציה שעושה בנימין נתניהו לח"כ אחמד טיבי מכוונת לציבור הערבי כולו. כמו כל פצצה ישראלית - הנזק שלה הוא היקפי. הקורבן הוא הדמוקרטיה שיכולה להיות בישראל. "הערבי טיבי" של נתניהו היא הסכנה הכי מפחידה שאורבת לנו מבית, ולא סתם בית – מעון ראש הממשלה.

קרן הבר

קרן הבר | |האזרחית ק.

כותבת.

מרחיקה מההמון.

מטילה ספק.

כמאמר גאוס pauca sed matura, מעט (או שלא - תוספת שלי שתתברר כחיונית) אך בשל - לשיקולכם.

יועצת פוליטית בעבר, בעלת תואר שני מאוניברסיטת תל אביב. אדם, בתזוג, אמא ואזרחית (הסדר איננו חשוב).

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ