בלוגים

פרצוף חמוץ / הבלוג של קובי ניב

טעיתי. נפלתי בפח. כתבתי שטויות

טענתי שדור המייסדים לא יכול היה לחטוף ילדים תימנים בשל גזענותו, אך הייתי בור ויהיר. סליחה

כחלק ממאמרי שפורסם כאן אתמול ניסיתי להפריך לכאורה את ההיגיון שב"חטיפת ילדי תימן" בטיעון שלא ייתכן שהאשכנזים הגזענים באופן נורא כלפי מזרחים, כפי שחוויתי אז בביתי ובסביבתי, יאמצו ילדים שהם כה גזענים כלפיהם ומתייחסים אליהם כאל קופים. אלא שבמהלך היממה האחרונה, מתוך מה שאנשים הגיבו לי ולמאמר, הבנתי ש"התובנה" הזאת שלי היא פשוט שטות, שאין ולא הייתה לה שום אחיזה במציאות, ונכתבה, למרבית צערי והתנצלותי, מתוך בורות ויהירות.

וכדי להבהיר את הדברים, אני מביא כאן דברים שכתב על הטיעון הזה שלי במאמרי ד"ר עמוס נוי, שהתמחה בנושא, בעמוד הפייסבוק שלו:
 · 
למרות שהוא לא ראוי לזה, אני רוצה לענות לטיעון של קובי ניב ברצינות פעם אחת ולתמיד, כי אנחנו נתקלים בשטות המגוחכת הזאת נאמרת שוב ושוב ברצינות תהומית: ש״לא יעלה על הדעת״ שאשכנזים יאמצו ילד מזרחי/תימני כי ״הם היו גזענים״.

הפגנה לפתיחת מסמכי ילדי תימן
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

הנכבה וילדי תימן החטופים

לעומת חטיפת ילדי תימן, שחסרה עובדות משמעותיות אך נתפשת כאמיתית לגמרי, הנכבה הפלסטינית מגובה עובדות אך זוכה ללעג. האם לא הגיע הזמן להכיר בכל אסון כאסון?

קיומו של אלוהים הוא הפייק-ניוז העתיק והמצליח ביותר בכל הזמנים. ומה שעובד כל כך טוב בפייק-ניוז הזה, זה שההוכחה לקיומו של אלוהים היא דווקא זה שאין אלוהים. שהרי אי אפשר להוכיח את קיומו של מה שאין. וזאת כמובן ההוכחה שיש. אלוהים ובכלל. 

כך למשל "חטיפת ילדי תימן" בשנות החמישים. למרות שלל הוועדות שהוקמו והמסמכים שנחשפו, והראיונות עם 17 האחיות שהן או אחיותיהן עבדו אז במעברות, וכל המחקרים והמשאבים שהושקעו, לא נמצאה עדיין בדל הוכחה ממשית שהייתה חטיפה ממסדית מאורגנת של השמאל האשכנזי השליט של ילדים תימניים או אחרים לאימוץ בארץ, או לחילופין באמריקה, או לניסויים רפואיים על ידי שמעון פרס ואימא שלו הערבייה. 

הפגנה לפתיחת מסמכי ילדי תימן
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

שלא נחשוב חלילה שגם הם בני-אדם

טקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני הוציא את עם ישראל מדעתו, ייתכן שלא בגלל המשתתפים בו אלא בגלל עצם קיומם

מה יש ב"טקס הזיכרון המשותף הישראלי-פלסטיני" שמוציא את עם ישראל - למן ראש הממשלה בנימין נתניהו ("אין מקום לטקס המשווה בין דם בנינו לדם מחבלים") ועד לשרוך נעלו, יאיר נתניהו ("המשפחות השכולות המשתתפות בטקס הן חולות-רוח") – לגמרי מדעתו וגורם לנו להתחרפן כדי כך?

והלא, ימניים מאמינים יקרים, מה קרה? הרי אלוהים איתכם מימים ימימה, והעם איתכם  כל הזמן ושוב ושוב, והעולם איתכם, וטראמפ איתכם, ויש לכם צבא אדיר, וכלכלה משגשגת ועם נפלא והכול סבבה לאללה לכאורה, לא? אז מה אכפת לכם אם קומץ עלוב של תשעת אלפים תמהונים הזויים, בקושי רבע מנדט, שכולם ביחד שווים לתחת של מירי רגב, עושים איזה טקס שחוץ מהם אף אחד לא יודע על קיומו? מה אתם כל כך נסערים מזה? למה אתה משתוללים ככה? מה קרה?

המפגינים מחוץ לטקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני, הערב
דודו בכר
להמשך הפוסט

שובם של קורבנות האדם

סיפור עקדת יצחק הניח לכמה אלפי שנים את העולה האנושית בבוידעם הגלותי של העם היהודי. והנה, בחסות בנט ורגב, מחזירים עטרה ליושנה בטקס פרס ישראל ובטקס הדלקת המשואות

את סיפור עקדת יצחק מלמדים בבתי הספר שלנו, בוודאי מאז שמשרד החינוך נשלט בידי חובשי הכיפות הסרוגות, כ"מופת של מסירות נפש ואמונה באלוהים", ככתוב בוויקיפדיה.

נכונותו הנוראה כדי זוועה של אב, מתוך אמונה קנאית ואווילית במשהו, להעלות את בנו יחידו קורבן, כלומר לרצוח במו ידיו את בנו, בדקירה או בשריפה, בלי שום סיבה וללא כל מטרה, רק מפני שכך נאמר לו לעשות, ולא הוסבר לו אפילו על מה ולמה, מוצגת לילדי ישראל כמופת, שכמובן ראויה לחיקוי, של מסירות נפש ואמונה נכונה ואהבת ישראל. ככה.

עקדת יצחק, ציור
Uffizi Gallery
להמשך הפוסט

לקחי השואה: אם לא נשמיד - נושמד

מה מלמדים אותם שם, במסעות הקודש והצליינות על אדמת פולין? להיות חזק. כי רק החזק שורד. והחלש מוכחד. מושמד. רק כוח. רק טנקים ומטוסים והתגייסו לצנחנים. וכך זה מחלחל

בכל יום שואה אנחנו פוצחים בנאומים ודקלומים, בשירות ופזמונים, על "לקחי השואה", שהם בעצם לקח אחד המתעצם עם השנים - רק כוח, אזרחים ותלמידים יקרים, רק כוח. רק כוח, רק מדינה יהודית ריבונית, עם צבא חזק, עם טנקים ומטוסים וצוללות וטילים, ימנעו כל פגע, אסון וקטסטרופה. אלו "לקחי השואה" שלנו, לקח אחד ויחיד, שכל החולק עליו "חבל שהנאצים לא הרגו גם אותו". 

תחת דגלה זה של הציונות - אנחנו מאוחדים, על כל פלגינו ומפלגותינו, מקצה יצהר ואיתמר בואכה שדרות רוטשילד - רק כוח, רק כוח. אנחנו חוזרים על המנטרה הזאת בלי סוף, מנגנים אותה ללא הרף על כל מיתר, תוקעים בה בכל חצוצרה ושופר, הולמים אותה על כל פח ותוף, מזמרים לה שירי הלל בימי אבל ובערבי שמחה - העולם הוא אכזר, ואין ברירה, בעולם כזה, אלא להיות חזקים ולהתגייס לגולני ולגבעתי, ולרכוש כמה שיותר תותחים וטנקים ומטוסים ופצצות וצוללות. להתחזק, להתעצם, רק כוח. כוח ועוצמה. עוצמה אדירה.

8 באפריל 2013 - בני גנץ כרמטכ"ל במצעד החיים באושוויץ-בירקנאו
AP
להמשך הפוסט

עאלק "שותפות יהודית-ערבית"

דקה אחרי הבחירות נזכר השמאל הציוני לקרוא להקמת גוש פוליטי עם ערבי ישראל. עכשיו, כשאין לו כבר כלום להציע. בעצם, מה זה משנה? הרי השמאל כבר עשה את הבחירה שלו ב"מדינה יהודית"

דקה אחרי, ולא דקה לפני, הבחירות האחרונות, בהן כמעט שנכחד השמאל הציוני מהמפה הפוליטית, נזכרו לפתע מנהיגיו וחסידיו בקיומם של ערבי ישראל. מאז, מכה כמעט מדי יום מי מהם יעני על חטא וקורא בקול גדול להקמת "שותפות יהודית-ערבית", שכן בלעדיה, הם כאילו מבינים פתאום, אין לשמאל הציוני, שהוא מבחינתם המדינה, תקומה.

אבל הלו, שמאל-ציוניסטים, איפה הייתם עד התבוסה שלכם? למה לא הצעתם, ובעיקר למה לא ביצעתם, את השותפות הזאת כשהיה בידיכם ממש לממש אותה, הא? מה אתם חושבים, ואתם עדיין חושבים, שהערבים אזרחי ישראל הם איזה עדר נבער ומטומטם של עבדים נרצעים, שעובדים אצלכם בחריש ובבניין ורק מחכים לאדונים היהודים שעבר זמנם וחרב שלטונם, שיקראו להם לבוא להיות שותפים שלהם בניהול מפעל שאין להם כבר שום סיכוי לחזור אי פעם ולנהל אותו?

נציגי העבודה לכנסת בבית הנשיא לקראת הקמת ממשלת הליכוד הבאה
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

לא משנה מה, תהיה מלחמה

בין אם תקום ממשלת ימין צרה או ממשלת אחדות רחבה - עזה תתלקח. זה יקרה בקיץ הזה או לכל היאוחר בקיץ הבא. נתניהו לא יועמד לדין מכיוון ששותפיו, יהיו אשר יהיו, יוותרו על כך

שתי מסקנות ברורות מבשרות תוצאות הבחירות, ולא משנה אם תקום ממשלת ימין צרה או ממשלת אחדות רחבה: האחת - בנימין נתניהו לא יועמד לשום דין. השנייה - תהיה מלחמה ברצועת עזה ואולי גם בבנותיה (הגדה המערבית, סוריה ולבנון) בקיץ הזה או לכל היאוחר בקיץ הבא.

זה יילך ככה: כדי להיכנס לממשלה, אביגדור ליברמן ידרוש לא רק את תיק הביטחון אלא גם "קארט בלאנש" לכניסה קרקעית לעזה, דבר שנתניהו כזכור מתנגד לה. אבל עכשיו לא תהיה לו ברירה כי בלי ליברמן ובלי איחוד הימין, שגם היא דורשת מלחמת שמד ברצועה, נתניהו לא יכול לכונן ממשלה. הן ישראל ביתנו והן איחוד הימין לא ייכנסו לממשלה בלי פלישה לעזה. אז תהיה מלחמה. אין ברירה.

נתניהו וגנץ ב-2013. זה יהיה סגנו ושר ביטחונו של זה
עמוס בן גרשום / לע"
להמשך הפוסט

דואגים לערבים? תצביעו למפלגות שלהם

קצפם של מתנגדי נתניהו יוצא על הערבים כאילו בהימנעותם מלהצביע - יימנע מהפך שלטוני. אבל הערבים למודי כזבים. אתם רוצים שותפות אמיתית איתם? תתחילו ממקום אחר לגמרי

ייאמר מיד - מדינת ישראל היא לא דמוקרטיה והבחירות מחר (שלישי) אינן בחירות דמוקרטיות. זו רק הצגה של בחירות דמוקרטיות. אין דמוקרטיה אם ל-40% מתושבי המדינה, החיים בשטחה ונתונים בריבונותה ותחת שלטונה, אין זכות הצבעה.

האם דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד היתה דמוקרטיה? הרי כל כמה שנים היו שם בחירות והלבנים היו בוחרים פרלמנט וממשלה. אז למה זו לא דמוקרטיה? זה בגלל שהלבנים היו רק 10% ולא 60% כמונו, היהודים, מכלל אוכלוסיית המדינה. נגיד שבצרפת היתה נשללת זכות ההצבעה מהיהודים, שהם פחות מ-1% מאוכלוסיית המדינה, האם עדיין הייתם מחשיבים את צרפת כדמוקרטיה? אז קל וחומר ישראל.

השקת קמפיין הבחירות של חד"ש-תע"ל
מגד גוזני
להמשך הפוסט

יהודה אטלס, המפלצת הזאת היא אתה

משום מה, היהודה אטלסים למיניהם אף פעם לא מתביישים במה שהם עושים או עשו, ולו בשגגה או בתום לב. לעולם הם מתביישים ב"אחרים" שגדלו בחיקם ואז מקוננים על מעללי מפעל ההתנחלויות

הריטואל המסורתי של השמאל המפא"ניקי הנכחד לקראת ההפסד הקבוע בבחירות כולל שני מיני תפילות, בכי ונהי על זה ש"הם עדר מטומטם שהולך אחר אדונו" ודברי הספד וקינה על "איכה היתה לזונה קריית הממשלה וקרית ארבע וקרית שמונה וקרית אתא".

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 התנדב הפעם משורר הילדים הנודע יהודה אטלס, שפרסם כאן בשבוע שעבר את קינתו "אני מתבייש", וזכה לתהילה גדולה בקהילת בתי האבות של ותיקי "פועלי ציון שמאל" וזקני "השומר הצעיר" וממשיכי דרכם. וכך, למשל, מקונן אטלס: "אני מתבייש בשל כל עץ זית שנכרת על ידי מתנחלים ונוער הגבעות, בשל כל מעיין שנגזל ובאר שהורעלה בפגרי כבשים. אני מתבייש בשל כל מתנחל, בן עמי, היושב או מתיישב על אדמה פרטית השייכת לערבים"

נערי גבעות במהלך צעדה משכם ליריחו
דניאל בר און
להמשך הפוסט

אתם אותו דבר כמוהם

כשההפסד ממשמש ובא, חברי שבט ה"מרכז-שמאל" נוהגים להטיח בחברי שבט ה"ימין" שהם עדר מטומטם. אבל האמת היא שהם בדיוק כמוהם, ההבדל הוא רק ששבט הימין גדול יותר

מערכת בחירות היא לא על מי יותר צודק או מי יותר מוסרי. מערכת בחירות היא על מי ינהיג את המדינה. זה הכול. ולא חשוב באיזו דרך. לשני הצדדים כאן, לכל הציונים, יש בדיוק אותה דרך מחשבה ופעולה. ככה הם אומרים וככה הם גם עושים. לפעמים הם גם עושים ההיפך ממה שהם אומרים. כמו מנחם בגין או יצחק רבין שפעלו בשלטונם בניגוד גמור להבטחותיהם ולמרות זאת נחשבים בעיני הבוחרים למנהיגים דגולים.

כך שלדרך אין שום משמעות אלא רק לשאלה מי ינצח. ומי שמנצח הוא זה שלמפלגתו ושותפיה יש מספיק מנדטים כדי להרכיב ממשלה. ולכן שני הנצים במערכת הבחירות הזו, נתניהו וגנץ-לפיד, עושים הכל כדי להגיע לכך שהם, ורק הם, יוכלו להרכיב ממשלה.

בני גנץ ויאיר לפיד, החודש בגני התערוכה
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

זה אתם הרוצחים, לא המשטרה

מי אשם בכך שגברים ערבים רוצחים את בנות משפחתם על שהתאהבו בגבר "אסור", כמו במקרה האחרון של דיאנה אבו-קטיפאן בת ה-18? למנהיגי הציבור הערבי יש תשובה ברורה

בינתיים, תוך כדי מערכת הבחירות חסרת החשיבות הזאת (הכל בסדר, תהיה ממשלת אחדות לאומית), קורים גם דברים קשים. כך למשל נרצחה לפני שבוע בלוד דיאנה אבו-קטיפאן, צעירה בת 18, ככל הנראה על ידי גברים בני משפחתה (אחים? דודים?) שהתנגדו לחתונתה עם בחור שבחרה, בגלל שהוא מדת או עדה אחרת, או שהוא מרכיב משקפיים עם מסגרת שאינה הולמת. וכך, ומאותן סיבות, נרצחה גם לפני כשנה וחצי הנרייט קרא בת ה-17 מרמלה הסמוכה, כנראה על ידי אביה שלה, דמה ובשרה.

גם בין היהודים יש כמובן רבים מאוד, רבים מדי, שמאמינים שהתאהבות, שלא לדבר על נישואים, של יהודי/ה לערבי/ה הם בגדר אסון, זוועה ואפילו שואה. אבל הנטייה לרצוח בשל כך את הבחורה שהתאהבה (ואף פעם, כמובן, לא את הבחור שהתאהב) במי שאינו מדתם או עדתם, גבוהה פי מיליון בערך אצל הערבים מאשר אצל היהודים.

זירת הרצח של דיאנה אבו-קטיפאן, בשבוע שעבר
אילן אסייג
להמשך הפוסט

משגב, הכחול-לבנים לא מפחדים מנתניהו, הם מסכימים איתו

שלושת הרמטכ"לים ומצחצח הנעליים שלהם אינם מסתערים על הרפש שהטיל נתניהו בערבי ישראל במהלך הוויכוח עם רותם סלע בגלל שאין להם שום רצון להחליפו. הם רוצים להיות שרים בממשלתו

יצא כאן, ובדין, קצפו של עמיתי אורי משגב על שלושת הרמטכ"לים ומצחצח הנעליים שלהם, מנהיגי מפלגת כחול-לבן, ושתיקתם הבזויה בקרב המכוער להפליא שמנהל ראש הממשלה בנימין נתניהו נגד האזרחית רותם סלע. "מדינת ישראל היא לא מדינת כל אזרחיה, אלא היא מדינתו של העם היהודי", התייצב נתניהו מול סלע בזעקה מרה כשקראה לשוויון מלא לאזרחי ישראל הערבים. בכך, הוציא את הערבים מכלל האזרחים והכריז עליהם ככלבים.

ואנשי כחול-לבן, לא רק הרמטכ"לים ועוזרם, אלא גם אחרון הזוטי-זוטרים שבהם, שותקים כמו דגים מתים. זה אכן נורא מרגיז, באמת זוועה. בזה הוא צודק לגמרי, משגב. אבל בדבר הוא טועה בגדול - בכך שהוא חושב שארבעת המופלאים לא תומכים בדבריה של סלע ומסתייגים מדברי נתניהו נגדה ונגד ערבי ישראל, בגלל שהם פוחדים ממנו. נו באמת, משגב, אתה עושה צחוק עלינו? שלושה גיבורי ישראל ונושא כליהם פוחדים מפוליטיקאי מזדקן?!

ראשי מפלגת כחול-לבן במהלך ביקור ברמת הגולן, החודש
גיל אליהו
להמשך הפוסט

אדון גנץ, כדי לנצח צריך להכניס גולים!

מנהיג כחול-לבן עלה לליגת העל אך חושב שגובהו ויופיו יספיקו לו כדי לנצח. אך נתניהו הוא נמר, נמר פצוע, שחקן כסאח שלא בוחל באמצעים, בועט ומסכן ללא הרף את השער. מולו צריך לכבוש

כשעלתה בית"ר ירושלים לראשונה לליגת העל (אז הליגה הלאומית) והגיעה לבלומפילד לשחק נגד הפועל תל-אביב, התיישב מנהלה באותם ימים ונשיא המדינה היום, רובי ריבלין, ביציע המכובדים, נרגש מן המעמד. ניגש אליו כבוד הרב אורי זוהר היום ואוהד הפועל שרוף אז, ולחש על אוזנו כממתיק סוד: "אתם רוצים לנצח, רובי?". רובי הנרגש הנהן בראשו וענה "כן, כן, בטח". ואז גילה לו זוהר את סוד הניצחון - "תכניסו גולים!".

וזה נכון עד היום. כדי לנצח צריך להכניס גולים. בלי להכניס גולים אי אפשר לנצח. זה עד כדי כך פשוט ועד כדי כך נכון. ולא רק בכדורגל. כדורגל פה זה רק המשל. הנמשל הפעם הן הבחירות הקרבות לכנסת ולראשות הממשלה.

נתניהו באימון הפועל באר שבע בבודפשט, 2017
חיים צח / לע"מ
להמשך הפוסט

כן, כהניסטים בכנסת, למה לא

אם אתם חברים של כהניסטים בפייסבוק, למה שהם לא יהיו חברים גם בכנסת? ממי אתם מנסים להסתיר את האמת? אם כבר, אז ישראל היא הרבה יותר מדינה של תומכי כהנא מאשר של תומכי מרצ

אבישי עברי, קריין תשדיר הליכוד נגד השמאל, המביא לדעתו ולדעת נתניהו אדונו לאסונות והרוגים, זה שצולם בבית קברות צבאי רחמנא ליצלן, הוא לא כוכב חדש בשמי הביביזם הכהניסטי. אבל עד עכשיו זה לא הפריע לכם. כשכתב לפני שנה "כשאתה משלם מנוי ל'הארץ' - אתה תומך בהצדקת טרור ורצח המונים", זה לא הפריע לכם.

כשעברי כתב לפני חצי שנה, וזה פורסם גם כאן, ש"אנחנו מיעוט. אנחנו שישה-שבעה מיליון עם הגב לים בתוך ים של מיליארד ערבים. לתת שוויון מלא בתוך הרצועה הצרה הזאת שרק בה מותר ליהודים לחיות זה אפילו לא כבשת הרש, זה טמטום מצחיק ברמה שרק שמאלן ישראלי יכול לחשוב עליו. זה אומר בעצם לתמוך באפרטהייד ובגזענות, להסכים עם המצב בו לערבים מותר לשמור על אדמה נקייה מטומאה יהודית כשליהודים מותר לגור רק ברצועה צרה שבה חובה עליהם להעניק שוויון מלא לערבים שדחקו אותם לגטו הזה. טוק אבאוט משת"פים. תתביישו לכם איך אתם מסוגלים לתמוך בנאציזם הזה. רשעים ארורים", זה לא הפריע לכם. 

הפגנה של עוצמה יהודית בהובלת מיכאל בן ארי ואיתמר בן גביר, ב-2017
ערן גילווארג
להמשך הפוסט

מי מעולל את ההתעללות?

ההתעללות בפלסטינים ובקשישים היא לא נחלתם של חיילים חרדים או סניטרים ממולדובה. זו המדיניות של ישראל, של כל ממשלות ישראל, מימין ומשמאל, לדורותיהן

כל רבעון, כמו שעון, משודרת באחת ממהדורות החדשות בטלוויזיה כתבה "מצמררת" או "מסמרת" על התעללות של חיילים בעצירים פלסטינים או של עובדים בקשישים סיעודיים, ובסוף הכתבה הקריינית תמיד נסערת ובוכייה. ואז, בטקס קבוע, כל הארץ סופקת כפיה, במקרה של ''ההתעללות הנוראה בקשישים חסרי הישע", ומקללת את האמא של הקריינית, במקרה של "העלילה הזדונית על בנינו האמיצים המגנים עלינו", וחוזר חלילה.

ואף פעם, בשום רבעון, לא נשאלת שאלה אחת פשוטה - "מי אלו בעצם האנשים הללו, שכך מתעללים בקשישים המרותקים למיטותיהם או בפלסטינים האזוקים בידיהם?" הרי תמיד זה לא "אנחנו". אף פעם זה לא מי מבנינו המחונכים והמנומסים או בנותינו הטובות והחסודות שמפליאים קתותיהם ומכותיהם בפלסטינים אזוקים ומכוסי עיניים או בקשישים שבורי אגן בכסאות גלגלים. זה תמיד כל מיני "אחרים" שעושים את הדברים הנוראים הללו - חיילים חרדים, סוהרים צ'רקסים, סניטארים פלסטינים, עובדים מולדבים, כל הבררות האלו. זה הם שמתעללים, לא אנחנו. מה פתאום אנחנו, זועקים הצופים הנעלבים, אנחנו בחיים לא עושים כאלו דברים נוראים.

אחד הלוחמים מובא להארכת מעצרו, בחודש שעבר
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

כל הביבי או טיפ טיפה טיבי?

ביחנו את עצמכם, קוראים נאורים יקרים, ותראו שלא משנה לאיזו מפלגה תצביעו, בכל מקרה תבחרו בראש הממשלה הנוכחי, זה שאתם צווחים כי עומד להחריב את המדינה

אם אתם קוראים את המאמר הזה, קרוב לוודאי שאתם חושבים שראש הממשלה בנימין נתניהו הוא האסון הכי גדול שנפל על עם ישראל מאז חורבן הבית, ושלא חשוב מה או מי או מו - יהיה זה גנץ, קרנץ, או אפילו שוונץ - הדבר הכי חשוב עכשיו למדינת ישראל הוא להחליף ולסלק מהשלטון את הביבי הנוראי הזה. כך אתם מאמינים בכל לבכם ומאודכם. כי אם הוא ימשיך, אתם צווחים, אנחנו הולכים להתנגש בקרחון או באבדון, כל אחד מכם והדימוי האהוב עליו, נכון?

אז יופי. הנה בפניכם תסריט (תיאורטי לגמרי, שלא יהיה ולא יקרה, וכל כולו נטווה לצרכי שעשוע) שמגשים את כל חפצכם ותשוקתכם, ומעיף את ביבי מהשלטון, הולך?

אחמד טיבי בוועדה לביקורת המדינה. דורש רוטציה
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

מתנגדי ביבי, אתם לא יודעים חשבון?

איחוד או לא איחוד, זה לא משנה, לגוש המרכז-שמאל בכל הרכב שהוא לא יהיו מספיק מנדטים כדי להפיל את בנימין נתניהו. אז מה עושים? שום דבר, הבחירות לראשות הממשלה כבר הוכרעו

ערב כל מערכת בחירות בשנים האחרונות פוצחים מתנגדי-ביבי, וכאלו יש די הרבה, בטח בתקשורת, במחול אמנותי מרהיב של רמאות עצמית בחישוקי אשליות, שהנה הפעם, סוף סוף נמצאה הנוסחה המוחצת והגואלת להפיל אותו ולהחליפו במישהו "משלנו".

פעם תקוות הגאולה הנואלת מופיעה בצורת ירידתו השגיבה מהאולימפוס אל המציאות של המשיח המשוח בברילנטין יאיר לפיד. פעם אחרת פנטזיית הישועה מופיעה בצורת השילוב הפסטיגלי המנצח בין הנסיכה הקסומה ציפיטפוט ליפהפה הנרדם בוז'י. והפעם אנו חוזים בתקוות השווא של הבלונים הפורחים רבי-האלופים יעלון המחודש וגנץ מהניילונים. אבל ילדים, בחייאת רבאק, אשליות וקוסמים ובועות-סבון זה בהחלט כיף וסבבה והכול, אבל זו לא באמת. אי אפשר לאכול את זה ואי אפשר לקנות עם זה אפילו לא לחמניה שחוקה במכולת דפוקה. 

מפוצלת גנץ לפיד
רויטרס ואליהו הרשקוביץ
להמשך הפוסט

ביבי הוא לא הבעיה וגנץ הוא לא הפתרון

המשך דיכוי הפלסטינים, בדרכים אכזריות יותר או פחות, הוא מצען האחיד של כל המפלגות הציוניות. ביבי לא הביא עמו את הכיבוש ולכן גם אם גנץ יחליף אותו - שום דבר מהותי לא ישתנה

מערכת הבחירות מתנהלת בעצם בשאלה אחת - ביבי או לא ביבי? אבל הבעיה המרכזית של ישראל היא לא ביבי או לא ביבי. הבעיה המרכזית, החיונית, הקריטית לקיומה של ישראל היא המשך דיכוי העם הפלסטיני על ידי מדינת ישראל, ואי הרצון או היכולת שלנו לפתור את הבעיה הזאת, גם לא להציע פתרון, ואפילו לא לחשוב על פתרון, כלום. רק שימשיך ככה.

המשך דיכוי העם הפלסטיני, בדרכים אכזריות יותר או פחות, הוא בעצם מצען האחיד של כל המפלגות הציוניות, וזאת תחת כל מיני סיסמאות - "הפרדה", "היפרדות", "ירושלים מאוחדת", "שתי מדינות", "גושי ההתנחלות", "המשך המהלומות". כל הבלה-הבלה הזה פירושו אחד - המשך דיכוי העם הפלסטיני "לפחות במאה שנים הקרובות".

נתניהו וגנץ בתרגיל התרגיל הלאומי השנתי מטעם פיקוד העורף ב-2013
עמוס בן גרשום / לע"
להמשך הפוסט

נסתרות דרכי הגורל, אבל איכשהו הן תמיד מובילות לעוד גנרל

תארו לעצמכם איך ההיסטוריה של העם היהודי היתה נראית אם קלמן ליבסינקד לא היה עולה על עבירות הבנייה של גלנט, והוא זה שהיה הופך לרמטכ"ל ה-20 של צה"ל ואילו גנץ היה נשאר באזרחות

לעתים מזמנת יד הגורל רגעים נדירים בחיי עמים וארצות שבהם האקראיות והמקריות משנות לפתע את מהלך ההיסטוריה.

כך קרה בשנת 1686 כשישב אייזיק ניוטון לנוח תחת עץ, כשלפתע נשר תפוח על ראשו, עובדה שהוליכה אותו להבנה וגילוי של כוח הכבידה. תארו לכם שבאותו יום לא היה ניוטון יושב לנוח, או שהתפוח היה נופל רחוק מהעץ, או שחלילה היה זה עץ קוקוס ואגוז כבד היה נופל על ראש המדען ומועך את מוחו. פני העולם המדעי היום היו שונים לגמרי.

גלנט בכנסת, בשנה שעברה.
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

הלכה השנאה, הלכה מפלגת העבודה

בבחירתה באבי גבאי, מנהיג שאין בו שמץ של מפא"ניקיות ישנה, איבדה מפלגת העבודה את הנכס האחרון והיחיד שעוד נותר לה - השנאה היוקדת אליה. עכשיו היא סתם עוד מפלגה

כשהלכו חברי מפלגת העבודה בפעם האחרונה לבחור לעצמם מלך חדש, אחרי כישלונה של המפלגה להגיע לשלטון בבחירות שעברו (אז הם עוד לא הבינו, ויש מביניהם שלוקים בזה עד היום, שהם כבר לא יחזרו יותר לשלטון לעולם), הם בחרו לעצמם באמת מלך לגמרי חדש, אבי גבאי. אחד שלא דבק בו לכאורה שום רבב, מאלו שכאילו מנעו מהם לחזור לשלטון.

קודם כל, הם בחרו מזרחי ש"בא מן המעברה", כאילו ההיפך הגמור מבוז'י וציפי, שני נסיכים אשכנזים מצהלה ואפקה שעמדו בראשם קודם לכן. אבל היו כבר מזרחים ש"באו מן המעברה" בראשות העבודה, כמו פואד בן אליעזר ועמיר פרץ, ובכל זאת המפלגה כשלה. לכן, הם בחרו עכשיו מישהו שהוא לא רק מזרחי, אלא שגם לא היה מעודו עסקן או חבר מפלגה, ואפילו לא הצביע בחיים שלו למפלגת העבודה. ולא רק שלא דבק בו שמץ של אשכנזיות ומפלגתיות, הוא גם רחוק משלוש המלים הנושנות והמכשילות - סוציאליזם, שוויון ואחווה - כמרחק אפי נוה מאמת, יושר וענווה.

אבי גבאי עם נציגים דרוזים המוחים נגד חוק הלאום, בשבוע שעבר
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

גלית דיסטל אטבריאן מציגה: מנטליות של עבדים

הסופרת ובעלת הטור כתבה בפייסבוק שהגבר האשכנזי "יותר אינטליגנטי מ-80% מהאוכלוסייה האנושית". אולי יש בכך כדי להסביר את סוד כוחו של נתניהו בקרב מזרחים. בלוג חדש

הסופרת כלת פרס ספיר מטעם עצמה, גלית דיסטל אטבריאן, יהודיה ממוצא פרסי, בעלת טור דעה שבועי ב''ישראל היום", שבו היא בעיקר מהללת, משבחת ומלקקת לראש הממשלה בנימין נתניהו, פרצה לפתע בשבוע שעבר בהצהרה דרמטית בעמוד הפייסבוק שלה - "הגבר האשכנזי יותר אינטליגנטי מ-80% מהאוכלוסייה האנושית".

על מה נסמכת קביעתה המיזוגנית והגזענית הכה נחרצת? בפוסט לא נאמר על כך דבר. לא הובאה שום מובאה, ולו עלומה, אפילו לא מעבודה סמינריונית במכללה מזויפת. כלום. הקביעה נכתבה כעובדה שאין עליה שום עוררין, וזהו.

גלית דיסטל אטבריאן
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט