הלכה השנאה, הלכה מפלגת העבודה - פרצוף חמוץ - הבלוג של קובי ניב - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלכה השנאה, הלכה מפלגת העבודה

בבחירתה באבי גבאי, מנהיג שאין בו שמץ של מפא"ניקיות ישנה, איבדה מפלגת העבודה את הנכס האחרון והיחיד שעוד נותר לה - השנאה היוקדת אליה. עכשיו היא סתם עוד מפלגה

תגובות
אבי גבאי עם נציגים דרוזים המוחים נגד חוק הלאום, בשבוע שעבר
תומר אפלבאום

כשהלכו חברי מפלגת העבודה בפעם האחרונה לבחור לעצמם מלך חדש, אחרי כישלונה של המפלגה להגיע לשלטון בבחירות שעברו (אז הם עוד לא הבינו, ויש מביניהם שלוקים בזה עד היום, שהם כבר לא יחזרו יותר לשלטון לעולם), הם בחרו לעצמם באמת מלך לגמרי חדש, אבי גבאי. אחד שלא דבק בו לכאורה שום רבב, מאלו שכאילו מנעו מהם לחזור לשלטון.

קודם כל, הם בחרו מזרחי ש"בא מן המעברה", כאילו ההיפך הגמור מבוז'י וציפי, שני נסיכים אשכנזים מצהלה ואפקה שעמדו בראשם קודם לכן. אבל היו כבר מזרחים ש"באו מן המעברה" בראשות העבודה, כמו פואד בן אליעזר ועמיר פרץ, ובכל זאת המפלגה כשלה. לכן, הם בחרו עכשיו מישהו שהוא לא רק מזרחי, אלא שגם לא היה מעודו עסקן או חבר מפלגה, ואפילו לא הצביע בחיים שלו למפלגת העבודה. ולא רק שלא דבק בו שמץ של אשכנזיות ומפלגתיות, הוא גם רחוק משלוש המלים הנושנות והמכשילות - סוציאליזם, שוויון ואחווה - כמרחק אפי נוה מאמת, יושר וענווה.

ציפי לבני ויצחק הרצוג בהודעה על איחוד העבודה והתנועה
מוטי מילרוד

מפלגת העבודה בחרה למנהיגה טכנוקרט ממוצא מזרחי שעלה לגדולה בשרשרת המזון הקפיטליסטית, מן המעברה אל הפקידות הבכירה ואל הניהול. הללויה! אדם שכל מה שהוא מאמין בו זה "ההצלחה", שאותה הבטיח להביא עימו גם אל מפלגת העבודה הכושלת, ובוחריה הפנימו וקנו את הסחורה הכל-כך מבטיחה, חה-חה.

אלא שהבחירה בגבאי הצליחה מעל המשוער. מרוב שחברי המפלגה בחרו מנהיג שאין בו שמץ של מפא"ניקיות ישנה, מה שקרה הוא שמפלגת העבודה איבדה את הנכס האחרון והיחיד שעוד נותר לה - השנאה, השנאה היוקדת אליה. השנאה היא זו שעדיין הפיחה צל אש מאיימת של חרדה פן באמת תחזור מפא"י האיומה והשנואה לשלטון. זה מן הצד האחד. מן הצד השני, השנאה הזו היא גם זו שהפיחה מדי פעם אש מלכדת של תקווה סביב מדורת השבט הכבויה בקרב חסידי מפא"י ובנותיה, שהנה אוטוטו, מחר או מחרתיים, הם חוזרים לשלטון ומשיבים לכאורה עטרה ליושנה.  

אבל עכשיו, עם אבי גבאי החנוט, המלוקק, המעונב, הפקידותי, עם בובת המנהל היעני מצליח, הסתמי, הכל כך סתמי, אי אפשר יותר לשנוא את מפלגת העבודה. אפשר ללעוג לה, לגחך, ואפילו, שומו שמיים, לרחם עליה. אבל אי אפשר יותר לשנוא אותה. ומשהתפוגגה השנאה, כמו בסרט מצויר, יצא ממפלגת העבודה כל העוקץ, נמצץ כל המיץ, התרסקה עצם מהותה כלא היתה. בלי השנאה אליה לא נותר ממפלגת העבודה דבר. עכשיו היא סתם עוד מפלגה, כמו כולן. ובשביל סתם מפלגה לא צריך את מפלגת העבודה. מפלגות סתם יש כמה שרוצים, כמו זבובים, כמו גנרלים, כמו כולם.

אותו דבר יקרה כשיירד ביבי מהבימה הפוליטית. כי כל מהותם של ביבי והליכוד, בדיוק כמו שהיתה פעם מפלגת העבודה, היא השנאה היוקדת אליהם מצד אחד וההתלכדות סביבם בגלל אותה שנאה בדיוק מצד שני. וכשיילך ביבי - תלך השנאה, והליכוד יהפוך לסתם מפלגה, כמו מפלגת העבודה, כמו לפיד, כמו כחלון, כמו גנץ, כמו כולם, כמו כלום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#