קובי ניב
קובי ניב
נערי גבעות במהלך צעדה משכם ליריחו
נערי גבעות במהלך צעדה משכם ליריחוקרדיט: דניאל בר און
קובי ניב
קובי ניב

הריטואל המסורתי של השמאל המפא"ניקי הנכחד לקראת ההפסד הקבוע בבחירות כולל שני מיני תפילות, בכי ונהי על זה ש"הם עדר מטומטם שהולך אחר אדונו" ודברי הספד וקינה על "איכה היתה לזונה קריית הממשלה וקרית ארבע וקרית שמונה וקרית אתא".

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 התנדב הפעם משורר הילדים הנודע יהודה אטלס, שפרסם כאן בשבוע שעבר את קינתו "אני מתבייש", וזכה לתהילה גדולה בקהילת בתי האבות של ותיקי "פועלי ציון שמאל" וזקני "השומר הצעיר" וממשיכי דרכם. וכך, למשל, מקונן אטלס: "אני מתבייש בשל כל עץ זית שנכרת על ידי מתנחלים ונוער הגבעות, בשל כל מעיין שנגזל ובאר שהורעלה בפגרי כבשים. אני מתבייש בשל כל מתנחל, בן עמי, היושב או מתיישב על אדמה פרטית השייכת לערבים"

נו, די, באמת, אטלס. לא רעדה לך קצת העט כשכתבת את דברי השקר העצמיים הבזויים הללו? אתה לא קצת מתבייש לפחות שבזה, שרק בזה, אתה מתבייש? והרי מפעל ההתנחלויות, ההפקעות, הכריתות, ההרעלות, הגירוש, ההמתות - כל זה, הכל הכל, הוא לא איזו גחמת נעורים של קומץ שובבים שוטים הסוטים מן הדרך. זו לא הסטייה. זו הדרך עצמה.

הרס מטע הזיתים של הכפר מורייר סמוך למאחז עדי עד
הרס מטע הזיתים של הכפר מורייר סמוך למאחז עדי עדצילום: יש דין

מפעל ההתנחלות, על כל מעלליו, הוא מפעל ממלכתי בן עשרות בשנים של מדינת ישראל כולה, על כל ממשלותיה מאז מלחמת ששת הימים ועד היום, כולל הממשלות שאתה, יהודה אטלס, אתה ורעיך, בחרתם בהם, היללתם אותם וקידשתם אותם. קידשתם ולא התביישתם. וכי אתה, ילדיך ונכדיך, לא שירתתם (ובטח בגאווה) בצבא ההגנה לישראל, המוציא לפועל בכוחו את מפעל ההתנחלויות?

הפלא ופלא, במאמר ההתביישות שלך, שבו אתה מבכה רסק זיתים והרג כבשים, אין אפילו מילת קינה וצער ובושה על פציעה והרג בני אדם. בזה שצלפי צה"ל יורים וקוטעים את רגלי ילדי גטו עזה - אתה לא מתבייש, אבל כואב לך הלב על עצים וכבשים. תתבייש לך בעצמך. אתה מתייסר מעצים כרותים, מצפונך שותם מדם כבשים, אבל לבך אטום לילדים כרותי גפיים ולב. אתה מפלצת מוסרית, יהודה אטלס. תתבייש לך אתה, בעצמך.

ומשום מה, אתם, האטלסים למיניהם, אף פעם לא מתביישים חלילה במה שאתם עושים או עשיתם, ולו בשגגה או בתום לב. לעולם אתם מתביישים במה שעושים כל מיני אחרים - הליכודיניקים, המזרחיים, הדתיים, כל אלו, אתם יודעים. אבל כל "האחרים" האלה, שעושים לטענתכם את הדברים שאתם מתביישים בהם - מאיפה הם צצו? מהירח?! נחתו עלינו ממאדים? האם הם לא גדלו על האתוסים שאתם המצאתם? האם הם לא למדו במערכות החינוך שאתם בניתם? האם הם לא משרתים בצה"ל שאתם הקמתם וטיפחתם וקידשתם? האם הם לא קראו בילדותם את ספרי הילדים שלך, יהודה אטלס, ושרו "הילד הזה הוא אני"?

כן, כן, אלו הצולפים בילדים הפלסטינים, כורתי הזיתים, מרעילי הבארות - אלו הילדים שאתם גידלתם על ברכי האידיאולוגיה שלכם. אלו הילדים ששרו את השירים שלכם. הילדים האלו, הנוראים, גדלו בחיקך יהודה אטלס ועכשיו אתה מתבייש בהם. הילד הזה, המפלצת הזאת לכאורה, היא אתה.

קובי ניב

קובי ניב | |פרצוף חמוץ

קובי ניב הוא סופר, תסריטאי, מרצה לקולנוע, פובליציסט ופנסיונר עם פנסיה לא משהו. היה שותף לכתיבת "ניקוי ראש" ו"זהו זה" בטלוויזיה. כתב עם המאייר דודו גבע את טרילוגיית "ספר מגוחך", "בנו של מגוחך" ו"מגוחך בעורף האויב". פרסם ספרי ילדים לרוב ("קוקוריקולום ויטה" ו"אבא סבבה" למשל), ספרי עיון בתחום הקולנוע ("החיים יפים, אבל לא ליהודים" ו"בזרוע נטויה ובעין עצומה") ואת הרומנים "החיים קשים, הא?" ו"בסוף כולם נמותו". מפרסם כבר שנים רבות טור דעה שבועי שהפך גם לבלוג בעיתון ''הארץ". חוץ מזה, תעשו גוגל, ויקיפדיה וכאלו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ