שלא נחשוב חלילה שגם הם בני-אדם - פרצוף חמוץ - הבלוג של קובי ניב - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלא נחשוב חלילה שגם הם בני-אדם

טקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני הוציא את עם ישראל מדעתו, ייתכן שלא בגלל המשתתפים בו אלא בגלל עצם קיומם

תגובות
המפגינים מחוץ לטקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני, הערב
דודו בכר

מה יש ב"טקס הזיכרון המשותף הישראלי-פלסטיני" שמוציא את עם ישראל - למן ראש הממשלה בנימין נתניהו ("אין מקום לטקס המשווה בין דם בנינו לדם מחבלים") ועד לשרוך נעלו, יאיר נתניהו ("המשפחות השכולות המשתתפות בטקס הן חולות-רוח") – לגמרי מדעתו וגורם לנו להתחרפן כדי כך?

והלא, ימניים מאמינים יקרים, מה קרה? הרי אלוהים איתכם מימים ימימה, והעם איתכם  כל הזמן ושוב ושוב, והעולם איתכם, וטראמפ איתכם, ויש לכם צבא אדיר, וכלכלה משגשגת ועם נפלא והכול סבבה לאללה לכאורה, לא? אז מה אכפת לכם אם קומץ עלוב של תשעת אלפים תמהונים הזויים, בקושי רבע מנדט, שכולם ביחד שווים לתחת של מירי רגב, עושים איזה טקס שחוץ מהם אף אחד לא יודע על קיומו? מה אתם כל כך נסערים מזה? למה אתה משתוללים ככה? מה קרה?

כדאי להבהיר, ראשית, כי לקרוא לטקס הזה "משותף" או לשוות לו איזשהו מימד של שוויוניות זה כמעט בדיחה. מבין 9000 המשתתפים היו כטקס כ-8800 יהודים ישראלים ואולי 200 פלסטינים, שהורשו להיכנס לישראל מאזורי ה"אין כיבוש". דבר שני - בין המשפחות השכולות הישראלית היו ויכולות להיות כאלו ששכלו בניהם בפעולות שגרמו למות לוחמים או אזרחים פלסטינים, אבל בין המשפחות השכולות הפלסטיניות לא היו ולא מורשות להיות - ושנתניהו ובנו לא יבלבלו לכם בעניין הזה את המוח - כאלו ששכלו את בניהם בפעולות נגד ישראלים, לא נגד אזרחים ולא נגד לוחמים, אלא רק כאלו ששכלו את בניהם או בנותיהם מכדורים תועים או טועים של חיילים או מתנחלים ישראלים.

יתרה מזו - כל שנדרש מיהודי ישראלי להגיע לטקס זה מכונית או אוטובוס, ואולי גם קצת יריקות וקללות מצ'רלי אזריה וחבר מרעיו ש"הפגינו" בדרך אל הטקס. הפלסטינים זקוקים לא רק להיתרי יציאה מבג"ץ ושב"כ, אלא גם לגבורה גדולה ולאומץ עצום.

מפגינים מחוץ לטקס הזיכרון המשותף

כי תחשבו - כן, תחשבו לרגע אחד לא רק על עצמכם - תחשבו על פלסטינים ופלסטיניות  שמתייצבים בפרהסיה, ביום ובטקס זיכרון רשמי לחללי מלחמות ישראל, שרבים מהם נתנו נפשם על הריגת אחיהם ובניהם ובנותיהם, בלב ישראל הכובשת ומדכאת ורומסת והורגת בהם באלפים, ולקרוא במקום הזה ומעל הבימה הזאת, מול מצלמות הטלוויזיה, להשלמה ולשלום עם ישראל. 

וזה בעצם מה שמעורר כל כך את זעמם, הקדוש כמובן, של הימין, ושל הרוב המכריע של הישראלים, בטקס הפשוט, הצנוע, היפה, המרגש ומלא-התקווה הזה – שהוא קורע, למי שמוכן להביט נכוחה במציאות, סדק דק, חרך קטן, צוהר צר, בחומה שהקמנו בתוכנו ומסביבנו, לראות את אנושיותם - כן, כך, את אנושיותם - של הפלסטינים, ולראות ולהבין שגם הם, ולא רק אנחנו, בני-אדם, בני-אדם רגילים, כמונו, כמוהם, עם רגשות ומכאובים, ושאיפות ורצון לחיות בשקט ובשלום על אדמתם, שהיא גם אדמתנו, ולחלוק אותה איתנו.

וזו הסיבה שהטקס הקטנטן הזה מעורר אצלנו את הזעם העצום הזה - שלא נחשוב, חלילה, אפילו לא לשנייה, שגם הפלסטינים בני-אדם כמונו, ומגיע להם לחיות בדיוק כמונו, כמו בני-אדם. כי אז, אם נראה זאת, אם נחשוב כך - אנה אנו באים?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#