הנכבה וילדי תימן החטופים - פרצוף חמוץ - הארץ

הנכבה וילדי תימן החטופים

לעומת חטיפת ילדי תימן, שחסרה עובדות משמעותיות אך נתפשת כאמיתית לגמרי, הנכבה הפלסטינית מגובה עובדות אך זוכה ללעג. האם לא הגיע הזמן להכיר בכל אסון כאסון?

קובי ניב
קובי ניב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הפגנה לפתיחת מסמכי ילדי תימן
קובי ניב
קובי ניב

קיומו של אלוהים הוא הפייק-ניוז העתיק והמצליח ביותר בכל הזמנים. ומה שעובד כל כך טוב בפייק-ניוז הזה, זה שההוכחה לקיומו של אלוהים היא דווקא זה שאין אלוהים. שהרי אי אפשר להוכיח את קיומו של מה שאין. וזאת כמובן ההוכחה שיש. אלוהים ובכלל. 

כך למשל "חטיפת ילדי תימן" בשנות החמישים. למרות שלל הוועדות שהוקמו והמסמכים שנחשפו, והראיונות עם 17 האחיות שהן או אחיותיהן עבדו אז במעברות, וכל המחקרים והמשאבים שהושקעו, לא נמצאה עדיין בדל הוכחה ממשית שהייתה חטיפה ממסדית מאורגנת של השמאל האשכנזי השליט של ילדים תימניים או אחרים לאימוץ בארץ, או לחילופין באמריקה, או לניסויים רפואיים על ידי שמעון פרס ואימא שלו הערבייה. 

כל מה שנמצא זה שהיו מקרים רבים מאוד של ילדי מעברות ממוצא מזרחי שקיומם או מותם לא נרשמו ושלא ניתן אכן להוריהם לראותם, חיים או מתים, וייתכן בהחלט שהיו גם מקרים לא מעטים, לאו דווקא מאורגנים, של חטיפות ילדים, לאימוץ או מסיבות אחרות.

אבל למרות חוסר העובדות הללו, "חטיפת ילדי תימן" נתפסת כאן כעובדה שאין לערער עליה (ראו את התגובות שתכף יצוצו כאן למטה), והכול במסגרת מסעות הצלב האופנתיים נגד האשכנזים הגזעניים שהקימו את המדינה ודיכאו את המזרחים.

מחנה פליטים פלסטיני, 1948

וזה נכון. מה שקרוי היה "הישוב הישן" האשכנזי, ולא רק השמאלי, של שנות החמישים, אכן היה גזען להחריד, והם התייחסו אל התימנים ואל "הפרענקים" בכלל כאל קופים (היום קוראים להם "בבונים") נחותים גנטית, שלעולם לא ילמדו קרוא וכתוב ונימוסים. אלא שדווקא בגזענות הנוראה הזאת טמון הכשל בתיאורית "חטיפת ילדי תימן". שכן איש מאנשי "הישוב הישן" האשכנזי של פעם, יהיה הכי חשוך-ילדים בעולם, לא היה מאמץ כילדו מי שנראה בעיניו כקוף שחור, שעיר, מכוער ובלתי ניתן לאילוף. 

אבל, לעומת זאת, את "הנכבה", אסונם של הערבים הפלסטינים, גירושם ועקירתם, תוך כדי מעשי טבח, של שבע מאות אלף מהם, שהייתה גם הייתה, מכחישים כאן כלא הייתה ולא נבראה. כאילו שאותם בני-בליעל אשכנזים אכזריים שחטפו לכאורה מאות ואלפי "ילדים תימנים" יהודים מהוריהם, היו פתאום אך כמה שנים לפני זה "הצבא המוסרי ביותר בעולם", ולכן לא יעלה על הדעת שהם גרשו מאות אלפים "ערבים מסריחים" ורצחו מאות ואלפים מהם. 

ביום ה-15 במאי, הלא הוא "יום הנכבה", שבו מציינים הפלסטינים את אסונם, שאכן התרחש והיה להם איום ונורא (ולא חשוב בכלל מי אשם ומי התחיל ומי היה פה קודם) הפגינו חברי "אם תרצו" הפשיסטים היהודים מול הפלסטינים הזוכרים את אסונם ואת מות בני משפחותיהם וגלותם, בקריאות "נאכבה חארטה!" כלומר - מגרשים, רוצחים, מכחישים, ולבסוף גם לועגים למתאבלים הכואבים - היש פחות אנושי מזה?

איך הייתם מגיבים אם ביום השואה, שבו אנחנו זוכרים את אסוננו שלנו, היו פשיסטים פולנים מפגינים מול "מצעד החיים" בקריאות "הולוקוסט שמולוקסט!"? הייתה נטרפת דעתכם, ובצדק. אז נכון, השואה והנכבה הם לא אותו דבר. אבל ללעוג לאסונם וכאבם של אחרים, מה גם שיש לך חלק בכך, זו זוועה, בכל מקום ובכל שפה.

קובי ניב
קובי ניב |פרצוף חמוץ

קובי ניב הוא סופר, תסריטאי, מרצה לקולנוע, פובליציסט ופנסיונר בלי פנסיה. היה שותף לכתיבת "ניקוי ראש" ו"זהו זה" בטלוויזיה. כתב עם דודו גבע, המאייר המנוח, את טרילוגיית "ספר מגוחך", "בנו של מגוחך" ו"מגוחך בעורף האויב". פרסם ספרי ילדים לרוב ["אבא סבבה" ו"קוקוריקולום ויטה", למשל] , ספרי עיון בתחום הקולנוע [כמו "החיים יפים, אבל לא ליהודים" ו"בזרוע נטויה ובעין עצומה"] ואת הרומן "החיים קשים, הא?". הרומן השני שלו, "בסוף כולם נמותו", רואה אור בימים אלה. מפרסם כבר שנים רבות טור דעה שבועי שהפך לבלוג בעיתון ''הארץ". חוץ מזה, תעשו גוגל.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ