שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קדימה, במלוא העוצמה אחורה!

לא מן העתיד באו אלינו ברק, פרץ והורוביץ ולא אל העתיד פניהם. מן העבר הגיעו, הורדו מן הבוידעם, וריח נפטלין נגד עש מעופש נודף מהם. אין מה לומר, עבר מזהיר צופן לנו עתיד השמאל הציוני

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נובמבר 2008 - אהוד ברק ועמיר פרץ בכנס של מפלגת העבודה
נובמבר 2008 - אהוד ברק ועמיר פרץ בכנס של מפלגת העבודה קרדיט: אלון רון
קובי ניב
קובי ניב

השמאל הציוני, אומרים הבזים לו ולכל דבר טוב, בכלל לא רוצה את טובת המדינה כמו שהוא אומר ומתיימר. כל מה שמצביעיו רוצים זה להחזיר לעצמם את מוקדי הכוח ואת הפריבילגיות שירשו מבית סבא וסבתא, שהקימו את המדינה הזאת קיבינימט. לא עתיד המדינה לנגד עיניהם אלא עתידו של "הגבעטרון" הגווע מחוסר תמיכה ממשלתית.

לא נכון! מה פתאום! מזדעקים השמאל-ציונים לשמע ההשמצות הנוראות והמדויקות. אנחנו?! רק טובת המדינה ועתיד העם לנגד עינינו. אנחנו אפילו שומעים שירים של אמיר, סליחה, קובי פרץ, ודודה שלנו פעם רקדה על שולחן וכשהוא נשבר נתנו אותו לתיקון אצל נגר תימני. כל מטרתנו, חפצנו ומשוש-לבנו זה להצעיד את ישראל אל העתיד. עתיד של מה? מה כתבת לי פה בפתק, נועה'לה? אה, כן, עתיד של קידמה, שוויון ושלום?! מה קרה לך, נועה? אה... שלום במובן של להתראות, הבנתי, הבנתי. להצעיד את ישראל אל עתיד וקידמה ושלום ולהתראות. תודה.

אם כל מה שכתוב כאן נראה לכם כבדיחה עבשה, אז הנה לכם הפתעה - זה עתה בחרו לעצמם שלושת פלחי השמאל הציוני הגוסס את מנהיגיהם (אחד מהם אפילו בחר את עצמו). אלו אמורים להוליך אותנו אל העתיד המובטח המופלא. והנה הפלא ופלא, תדהמה והלם. כל השלושה - אהוד ברק, עמיר פרץוניצן הורוביץ - לא מן העתיד באו אלינו ולא אל העתיד פניהם, אלא מן העבר הגיעו, הורדו מן הבוידעם, כמו שאמא היתה מורידה לכם משם סוודר ישן ומחורר שסבתא סרגה ואומרת ''הנה תלבש, שמאלציוני מתוק שלי, זה כמו חדש, חזר עכשיו לָמוֹדָה". ריח הנפטלין נגד עש מעופש הנודף מהשלושה ומגיע דרך הטלוויזיה לכל בית בישראל. הלו, זה העתיד? ברק, פרץ והורוביץ? שלושת הלשעברים האלטע-קאקערס הלוהטים הללו?

ניצן הורוביץ עם בחירתו ליו"ר מרצ
ניצן הורוביץ עם בחירתו ליו"ר מרצצילום: תומר אפלבאום

זה לא יפה, אתם ודאי אומרים עכשיו, להיטפל לשמאל הציוני רק בגלל הריח העז של הנפטלין שנודף מהסוודרים של מנהיגיהם (זה בסדר, הבחירות רק בספטמבר, יהיה כבר קריר). הרי לא המנהיגים העיקר פה. יש גם תוכנית, מצע, חזון. לא?

לא. איזו תוכנית? מה מצע? איפה חזון? כל חזונם של ברק, פרץ והורוביץ הוא ''רק לא ביבי''. מכל בחינה אחרת הם בדיוק כמו ביבי, אולי אפילו טיפה ימינה ממנו. מבחינה כלכלית אין שום הבדל בינם לבין משה כחלון, יאיר לפיד, רקפת רוסק-עמינח או רקפת העמק הכי מצויה. ומבחינה מדינית הם כולם בעד מדינה יהודית ודמוקרטית.

אבל מדינה יהודית ודמוקרטית זה אוקסימורון. אין ולא יכול להיות לדבר כזה. זה או יהודית או דמוקרטית. וכל מי שאומר "יהודית ודמוקרטית", מהורוביץ ועד בצלאל סמוטריץ', תומך הלכה ולמעשה בהמשכו וביסוסו של המצב הקיים, כלומר במדינה יהודית לא-דמוקרטית המדכאת יותר ויותר (כי אין ברירה, החארות האלו מסרבים להיכנע) את העם הפלסטיני הנרמס ונכתש תחת מגפי מיטב בנינו, בנותינו וצלפינו.

אין מה לומר, רבותינו, עבר מזהיר צופן לנו העתיד.

קובי ניב
קובי ניב |פרצוף חמוץ

קובי ניב הוא סופר, תסריטאי, מרצה לקולנוע, פובליציסט ופנסיונר בלי פנסיה. היה שותף לכתיבת "ניקוי ראש" ו"זהו זה" בטלוויזיה. כתב עם דודו גבע, המאייר המנוח, את טרילוגיית "ספר מגוחך", "בנו של מגוחך" ו"מגוחך בעורף האויב". פרסם ספרי ילדים לרוב ["אבא סבבה" ו"קוקוריקולום ויטה", למשל] , ספרי עיון בתחום הקולנוע [כמו "החיים יפים, אבל לא ליהודים" ו"בזרוע נטויה ובעין עצומה"] ואת הרומן "החיים קשים, הא?". הרומן השני שלו, "בסוף כולם נמותו", רואה אור בימים אלה. מפרסם כבר שנים רבות טור דעה שבועי שהפך לבלוג בעיתון ''הארץ". חוץ מזה, תעשו גוגל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ