שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

עמית סגל, אדון עולם

יושב לו בנו של טרוריסט מורשע לתפארת בשולחן השבת של "חדשות 12" ומדבר על חברי הרשימה המשותפת כמי שתומכים בטרור. כשהוא מכנה אותם "חצופים", האדנות כבר נשפכת ממנו החוצה

קובי ניב
קובי ניב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמית סגל. כאילו אינו מחלל שבת
עמית סגל. כאילו אינו מחלל שבתקרדיט: צילום מסך
קובי ניב
קובי ניב

עמית סגל מייצג נאמנה את כל מה שמטורלל בציונות הדתית. כך, למשל, למרות שהוא חובש כיפה, הוא אינו שומר מצוות. בכל ערב שבת סגל מחלל שבת ובפרהסיה. הוא משתתף בפאנל הפרשנים של "חדשות 12", המשודרות כאילו בשידור חי לאחר כניסת השבת, אך מדי פעם מופיעה כתובית קטנה המציינת שהשידור הוקלט טרם כניסת השבת. ולפיכך, סגל כאילו אינו מחלל שבת.

אבל כל מי שבקי קמעא בהלכה יודע שהאיסור על חילול שבת הוא לא רק איסור אישי החל עליך. בה במידה חל עליך גם איסור חמור לגרום ליהודים אחרים לחלל שבת. זאת, למשל, הסיבה שאסורה בישראל תחבורה ציבורית בשבת. לתפישת היהודים הדתיים האוחזים במוסרות השלטון קיומה יגרום לחילול שבת המוני בפרהסיה, וזה אסור.

והנה יושב לו אדון סגל דרך קבע בשולחן השבת של חדשות 12 וגורם בכך, ביודעין, לחילול שבת המוני של כל היהודים הצופים בדברי החוכמה שלו בטלוויזיה, וזהו חילול שבת גמור וחמור, חילול שבת המוני בפרהסיה. אז יכול להיות שאיזה רב, תמיד יימצא כזה, נתן לו אישור לכך. אבל לידיעה - העונש על חילול שבת, על פי התורה, הוא מוות. והמחלל שבת בפרהסיה ביודעין כמוהו כמומר, טפו.

ונעבור לטרור. בכל פעם שמוזכרות לידו המלים "ערבי" או "הרשימה המשותפת", קופץ סגל וממהר להודיע שחברי הכנסת של בל"ד בפרט והרשימה המשותפת בכלל, תומכים בטרור (החל מ-27:25 במהלך המהדורה). וכל זה יוצא בלי בושה מפיו של מי שאביו, חגי סגל, הורשע בדין כטרוריסט לתפארת.

"אז מה?" תשאלו, "וכי למה נפקוד עוון אבות על בנים?" נכון, אבל האם סגל הצעיר, הקורא לכל ערבי להסתייג מכל טרור, הסתייג אי-פעם מהטרור של אביו? גם חיפושים מדוקדקים לא העלו דבר שכזה. התירוץ הנפוץ שלו לאי ההסתייגות, ובמשתמע לתמיכה, גם אם מתוך שתיקה, בפעולות הטרור של אביו וחבריו, הוא משהו כמו "הייתי ילד קטן כשכל זה קרה". נו, יופי, אבל מה אתה חושב על זה עכשיו, כשבגרת? שהרשימה המשותפת תומכת בטרור.

בשידור מהכנסת ביום השבעתה, משהוזכרה אי השתתפותם של חברי הרשימה המשותפת בטקס בשל נוכחותם באותה עת בהפגנות נגד האלימות במגזר הערבי, קפץ שוב סגל, כמנהגו בקודש, ואמר: "זה קצת חצוף להחרים השבעה של כנסת". דווקא במלה הזאת, "חצוף", בחר סגל כדי לנזוף בחברי הכנסת הערבים. והרי "חצוף", על פי כל הגדרה, הוא מי שאינו מציית לסמכות - ילד שאינו שומע בקול להוריו ולמוריו; אשה שאינה שומעת בקול בעלה-אדונה; איש שחור המעז לשבת בספסל המיועד לבני אדם לבנים. והנה כאן, על פי סגל, הערבים חצופים המם על שלא באו להשבעת הפרלמנט של האדונים היהודים. 

הכנסת, יש לומר, היא לא של היהודים. היא של נבחרי כל האזרחים, כולל הערבים. חברי הכנסת של הרשימה המשותפת הם חלק מהכנסת והכנסת היא שלהם בדיוק כמו של חברי הכנסת של ימינה ואף למעלה מזה, כי יש להם יותר נבחרים. ועמית סגל, למרות כל מה שהוא חושב על עצמו, איננו אדון עולם.

קובי ניב
קובי ניב |פרצוף חמוץ

קובי ניב הוא סופר, תסריטאי, מרצה לקולנוע, פובליציסט ופנסיונר עם פנסיה לא משהו. היה שותף לכתיבת "ניקוי ראש" ו"זהו זה" בטלוויזיה. כתב עם המאייר דודו גבע את טרילוגיית "ספר מגוחך", "בנו של מגוחך" ו"מגוחך בעורף האויב". פרסם ספרי ילדים לרוב ("קוקוריקולום ויטה" ו"אבא סבבה" למשל), ספרי עיון בתחום הקולנוע ("החיים יפים, אבל לא ליהודים" ו"בזרוע נטויה ובעין עצומה") ואת הרומנים "החיים קשים, הא?" ו"בסוף כולם נמותו". מפרסם כבר שנים רבות טור דעה שבועי שהפך גם לבלוג בעיתון ''הארץ". חוץ מזה, תעשו גוגל, ויקיפדיה וכאלו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ