"הנערים" היא יצירת מופת של שקר נורא

למה בחרו יוצרי הסדרה דווקא במקרה הלא-מייצג של רצח מוחמד אבו-חדיר ולא באחד מאלפי מקרים מייצגים אחרים שבהם נרצחו פלסטינים? כנראה כדי לרחוץ את ידי כולנו. רק מה, הן עדיין מגואלות בדם

קובי ניב
קובי ניב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'וני ערביד בתפקיד חוסיין אבו ח'דיר, אביו של מוחמד
ג'וני ערביד בתפקיד חוסיין אבו ח'דיר, אביו של מוחמדצילום: רן מנדלסון / YES
קובי ניב
קובי ניב

עכשיו, משנפוצו ונמוגו קצת מהררי זיקוקי הדינור שהורעפו כאן על הסדרה "הנערים" של HBO ו''קשת" וקשרו לה כתרי הלל ומופת, אולי אפשר כבר להשמיע דעה אחרת, שונה. ובכן, "הנערים" לא רק שאינה סדרה מופתית או אפילו טובה, היא סדרה גרועה כמעט בכל קנה מידה. גם בעשייה הדרמתית שלה ובעיקר במסריה המוסריים-פוליטיים הפגומים והמעוותים.

מבחינה טלוויזיונית, "הנערים" היא סדרה סתמית, נוסחתית, קלישאתית, שאין בה לא קונפליקטים דרמתיים של ממש, בוודאי לא מתח עלילתי, ומרבית דמויותיה גזורות מקרטון סטריאוטיפי. הדמות המובילה, של חוקר השב"כ סימון, זו שאמורה לכאורה לשאת על גבה את כל פרקי הסדרה, היא דמות בעלת ממד אחד ומשחקו העצי חד-המבע של שלומי אלקבץ הופך אותה עוד לפחות מפלקט. אין בה שום ייחוד, היא אינה מעוררת לא עניין ולא הזדהות, הדילמות והקונפליקטים שלה פחות משטחיים, וכל כולה עשויה מהסטריאוטיפ המזרחי של הנאמנות המשפחתית וקריעתה, שכבר מצויה, וטוב יותר, במשפחת הרוצחים.

גם עלילה של מתח אין כאן. הרי גם בסדרה, וכנראה גם במציאות, היו בידי החוקרים כבר אחרי כמה שעות הן מספר הרכב החוטף והן, פחות או יותר, שמות הרוצחים. כך שחקירה של ממש אין כאן. לפחות שניים מהרוצחים מעורערים או מסוכסכים בנפשם, אחד מהם קטין חרדתי מגמגם, שמספיק לנשוף עליו פווו קטן כדי להוציא מממנו הודאה. אז מה ואיפה פה העלילה? וממה ואיך אמור להיגזר המתח? רק משחקם הבאמת נפלא של שניים מגיבורי הסדרה, ג'וני ערביד בתפקיד האב השכול חוסיין אבו-חדיר, ובעיקר אדם גבאי, שמקבל יותר זמן מסך, בתפקיד הקטין הרוצח אבישי אילוז (שם בדוי) מצילים את הסדרה ממפולת ושממה מוחלטים.

אז מאיפה בכל זאת ההתלהבות? מאין גלי ההתפעלות השוצפים? איך הפכה פה "הנערים" הכמעט כלומית הזאת ל"יצירת מופת" לכאורה? כי יש כאן חידוש. זו פעם ראשונה מאז הקמת המדינה ו/או הטלוויזיה שבסדרת דרמה ישראלית מוצגים הורים שכולים פלסטינים כבני אדם. וזה חשוב וזה מצוין. אלא מאי? מכל מאות ואלפי הנערים והילדים הפלסטינים שנהרגו ונרצחו בידי ישראלים במהלך כמעט מאה שנות הסכסוך, דווקא בנער האחד שנרצח באופן אכזרי ביותר, על ידי שלושה שבאבניקים מזרחיים מסוכסכים בנפשם, ודווקא בהורים השכולים שלו, מכל שלל ההורים השכולים הפלסטינים שילדיהם נהרגו ונרצחו בידי מתנחלים או בידי הצבא, דווקא בהם בחרתם להראות את הפלסטינים כבני אדם. כמה קל, כמה עלוב, כמה עצוב.

גם הצגתו של השכול הזה, שלכאורה אין עליו עוררין, עוררה בישראל (וזה כבר לא עניינה של הסדרה אלא של החברה הישראלית) זעם עצום עד כדי כך שהאוויל העומד בראש ממשלתנו קרא בשל כך לסדרה "אנטישמית". בגלל שמראים בה הורים פלסטינים שבנם הוצת למוות כבני אדם. עד כדי כך הפלסטינים אינם בני אדם בעינינו. אבל "הנערים", אדוני ראש הממשלה וצופים נכבדים, מראה לא רק את הנרצח הפלסטיני והוריו כבני אדם, היא גם מראה, וזה עיקרה של הסדרה, את הרוצחים הישראלים ובני משפחותיהם כבני אדם. היעלה על הדעת שההיפך היה יכול להתקיים? שסדרה טלוויזיה ישראלית היתה מציגה במקביל גם את הנרצחים הישראלים ומשפחותיהם כבני אדם וגם את הרוצחים הפלסטינים ומשפחותיהם כבני אדם?

שלומי אלקבץ בתפקיד סוכן השב"כ סימון

יוצר "הנערים", חגי לוי, יודע היטב את התשובה. כפי שאמר ל''הארץ'' - "אם היינו מספרים את סיפור שלושת הנערים (היהודים שנחטפו ונרצחו), הייתי צריך לדבר על הרוצחים הפלסטינים, להיכנס לראש שלהם ולמניעים שלהם ולעורר אמפטיה כלפיהם. ואת זה אף אחד לא היה מקבל". ואכן, בדבר אחד, די מהותי, צודקים מבקרי הסדרה מימין - שהסדרה עוסקת במקרה שולי שלא מייצג כלל ועיקר את החברה הישראלית. שכן, אכן, רוב הרציחות וההריגות של פלסטינים בכלל ושל נערים וילדים בפרט, נעשים במקצתם על ידי מתנחלים וברובם על ידי צה"ל, צבא העם שלנו. מקרה כמו זה שבו עוסקת הסדרה - שלושה שבאבניקים מזרחיים דפוקים קצת בשכל רוצחים פלסטיני - הוא אכן נדיר שבנדירים.

אז למה באמת בחרו יוצרי "הנערים" דווקא במקרה הלא-מייצג הזה ולא באחד מאלפי מקרים מייצגים אחרים? התחושה הקשה היא שדווקא בגלל זה בחרו בו היוצרים. כדי להסיט את חשבון הנפש מהסיפור האמיתי ולהוציא עצמם מחלקם בו. המחתרת היהודית הרצחנית (לבני, עציון, סגל, הנמן, נוביק) וגם מבצע הטבח הנוראי במערת המכפלה (סרן ד"ר גולדשטיין) צמחו מליבה של כת המתנחלים האשכנזית וכולם שירתו כמובן בצה"ל - שהוא הורג ורוצח הפלסטינים, כולל הילדים, הגדול מכולם - ולא שלושת השבאבניקים המזרחיים המטורללים שבכלל לא עשו צבא.

והמלה האחרונה והכל כך חשובה בסדרה - נקמה. שלושת הרוצחים חטפו ורצחו את מוחמד אבו-חדיר כנקמה על חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים היהודים שער, פרנקל ויפרח. אבל "הנערים" אינה מזכירה, משום מה, את העובדה שלמרות שכוחות הביטחון וממשלת ישראל ידעו כבר מן היום הראשון להיעלמותם ששלושת הנערים אינם בחיים, הם ניהלו מבצע בשם "שובו אחים", לכאורה להשבת הנערים חיים למשפחותיהם. היתה גם עצרת בהשתתפות הוריהם בכיכר רבין בתל אביב. וכל זה כדי לגרום לליבוי יצרים בישראל, שרצח אבו-חדיר היה חלק מתוצאותיו השוליות לקראת מבצע הנקמה הגדול בעזה, הלא הוא "צוק איתן".

חגי לוי. "סדרה סתמית, נוסחתית, קלישאתית ומרבית דמויותיה גזורות מקרטון סטריאוטיפי"

שלושת השבאבניקים, הנערים הרוצחים גיבורי הסדרה, רצחו נער פלסטיני אחד כנקמה על חטיפה ורצח שלושת הנערים היהודים. וכמה ילדים ונערים הרג או רצח צה"ל כנקמה ב"צוק איתן"? עיבוד הנתונים מכל הצדדים מעלה שמתוך יותר מ-2,000 ההרוגים הפלסטינים במבצע, כמחצית, כלומר כ-1,000, היו אזרחים. מתוכם כ-350 ילדים מתחת לגיל 15. אתם עושים סדרה על ילד פלסטיני אחד שרצחו כנקמה שלושה אזרחים מטורללים, שניים מהם קטינים, בזמן שהצבא שלכם, שאתם ובניכם משרתים בו, הרג באותו סבב נקמה 350 ילדים? הטחו עיניכם מראות, או שזה מה שרציתם להראות, כלומר לטייח?

וזו גם כנראה הסיבה להתפעמות ולהתפעלות מ"הנערים", כאילו היא סדרת מופת, ובגלל זה גם צוהלים הנאורים לכאורה. כי היא מטילה את הרצח הזה, את כל הרצח הזה, על כתפיהם הדקיקות מנשוא של שלושה שבאבניקים מזרחיים דפוקים, ורוחצת בכך את ידינו שלנו, של כולנו, מדמם של הילדים הפלסטינים שהרגנו, שאנחנו הורגים. "הנערים" היא יצירת מופת של שקר נורא. אבל סדרת טלוויזיה היא לא המציאות. וידינו מגואלות, עדיין מגואלות, בדם.

קובי ניב

קובי ניב | |פרצוף חמוץ

קובי ניב הוא סופר, תסריטאי, מרצה לקולנוע, פובליציסט ופנסיונר עם פנסיה לא משהו. היה שותף לכתיבת "ניקוי ראש" ו"זהו זה" בטלוויזיה. כתב עם המאייר דודו גבע את טרילוגיית "ספר מגוחך", "בנו של מגוחך" ו"מגוחך בעורף האויב". פרסם ספרי ילדים לרוב ("קוקוריקולום ויטה" ו"אבא סבבה" למשל), ספרי עיון בתחום הקולנוע ("החיים יפים, אבל לא ליהודים" ו"בזרוע נטויה ובעין עצומה") ואת הרומנים "החיים קשים, הא?" ו"בסוף כולם נמותו". מפרסם כבר שנים רבות טור דעה שבועי שהפך גם לבלוג בעיתון ''הארץ". חוץ מזה, תעשו גוגל, ויקיפדיה וכאלו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ