קובי ניב
קובי ניב
אהרן ברק בכנס משפטי, השנה. בגידה יכולה להרתיח
אהרן ברק בכנס משפטי, השנה. בגידה יכולה להרתיחקרדיט: אוליבייה פיטוסי
קובי ניב
קובי ניב

באחרונה שוחררו מכלאן, לאחר 18 ו-22 שנים, דלאל דאוד וסימונה מורי, שהרגו באקט מובהק של הגנה עצמית, שלא ניתנה להם על ידי הרשויות, את בעליהן שהתעללו בהן באכזריות נוראה במשך שנים, ובכל זאת נידונו למאסר עולם. גם ניסיונה של מורי, לזכות ולו בשביב של צדק ורחמים בעניינה מבג"ץ, נדחה באוטם-לב השופט אליקים רובינשטיין שכתב בפסק דינו את המילים המרתיחות: "איני מתעלם מהראיות שלפיהן היתה המבקשת אישה מוכה בידי בעלה המנוח. עם זאת, מובן כי אין לפטור מעונש ממשי מי שנטל חיי אדם" - טיעון מטומטם המוכר יותר בגרסתו העממית "רצח זה רצח".

והנה, הפתעה - בשני מקרים מובהקים שבהם רצחו גברים את בנות זוגם נפסקו ממש החודש הזה, בבתי משפט שונים, גזרי דין מקלים. ראיד רושרוש שרוצץ את גולגולתה של תהילה נגר הורשע בעסקת טיעון (בשל כשלים בחקירה) בהריגה ולא ברצח, ונידון ל-19 שנות מאסר בלבד. יוסף ברוך, שחנק למוות את אשתו דליה, הורשע ברצח אך השופטים מצאו לו נסיבות מקלות ולא דנו אותו למאסר עולם, אלא רק ל-20 שנות מאסר.

מקרי או שמא שיטתי? הנה לקט קצרצר, לפי סדר כרונולוגי, של עשרה גזרי דין משני העשורים האחרונים במשפטיהם של גברים שרצחו את בנות זוגם:

* איציק אלחרר, פושע מוכר, ירה בעורפה של חברתו החיילת סוזי אוחנה והרגה, השמיד ראיות ונמלט כשהוא מותיר אותה מתבוססת בדמה, אך הצליח לשכנע את השופטים שמדובר היה בפליטת כדור ונידון ל-14 שנות מאסר בלבד.

* יוסף בן נעים רצח את זוגתו לשעבר לימור רימוק "באכזריות", אך הורשע במסגרת עסקת טיעון בהריגה ונידון ל-12 שנות מאסר.

* שמעון אלקובי שרצח ביריות את אשתו זהבה לעיני ילדיו "לאחר שחשד שהיא בוגדת בו, נשלח ל-20 שנות מאסר בעסקת טיעון".

* איגור זוזוליה, שרצח את זוגתו אולגה שבצ'נקו ב-86 דקירות סכין, הורשע במסגרת עסקת טיעון בהריגה ולא ברצח, "מאחר ובעת ביצוע המעשה היא תחת השפעת אלכוהול ולא שלט במעשיו" ונידון ל-20 שנות מאסר בלבד.

* אלכסיי וולקוב, שהודה ואף שיחזר את רצח זוגתו לשעבר יוליה וולקוב, זוכה בבית המשפט המחוזי וגם בעליון "מחמת הספק", בשל חקירה רשלנית של המשטרה. עשר שנים לאחר מכן נעצר שוב בחשד לתקיפת זוגתו.

* דוד חן דקר למוות את אשתו ההרה ענבל, אבל "בשל מצבו הנפשי הקשה" הוחלט להרשיעו ברצח בתנאים מקלים, והוא נידון ל-20 שנות מאסר בלבד.

* ב-1991 רצח מרדכי חי את אשתו הראשונה ונשלח לטיפול פסיכיאטרי בן תשע שנים לאחר "שנקבע שהוא אינו כשיר לעמוד לדין". ב-2003 הוא נידון ל-10 חודשי מאסר לאחר שהורשע באיומים והטרדה של זוגתו באותה תקופה. 21 שנה לאחר רצח אשתו הראשונה, רצח גם את אשתו השנייה, אלסי לגונדאי, הורשע במסגרת עסקת טיעון ונידון ל-20 שנות מאסר בלבד "בשל מצבו הנפשי".

*אבנר טווק, שדקר למוות את זוגתו לשעבר נאוה חן, הודה במסגרת עסקת טיעון בהריגה ונידון ל-18 שנות מאסר.

* זאב קסימוב, שדקר למוות את אשתו אירנה בוגרט לעיני בנם בן החמש, הורשע במסגרת עסקת טיעון בהריגה בלבד ונידון ל-20 שנות מאסר. "הסיבה: "עד הראיה היחיד הוא הילד".

* ואליד יאסין, שרצח בדקירות סכין את אשתו אמנה, שהיתה בהריון, משום שחשד שהיא בוגדת בו, הורשע ב"רצח בדרגה נמוכה" ונידון ל-19 שנות מאסר.

מתברר אפוא שייתכן שיש שיטה בכשלי המשטרה והפרקליטות החוזרים ונשנים, בהסדרי הטיעון הכמעט אוטומטיים, במאמצי בתי המשפט להבין ולהתחשב ולהקל, כשמדובר ברצח נשים על ידי בני זוגם. אבל מאיפה היא באה הגישה הזאת? והתשובה פשוטה - מהראש.

בשנת 1992 הורשע מוריס אזואלוס בבית המשפט המחוזי ברצח אשתו בנפרד שרה ואהובה אליהו אלנקווה, כשישבו במכוניתם. הוא נידון לשני מאסרי עולם. ואולם, בסופם של מהלכים משפטיים ארוכים וסבוכים של ערעורים ודיונים חוזרים, החליט בית המשפט העליון - בפסק דין שנכתב מתוך הזדהות גמורה עם הרוצח (כפי שמנותח להפליא במאמרו המבריק של פרופסור יונתן יובל "צדק נרטיבי"), כמו למשל במשפט הסובייקטיבי להחריד "עיני המערער חשכו" - להרשיע את אזואלוס בהריגה ולא ברצח, והפחית את עונשו ל-15 שנות מאסר בלבד. הזוועתית מכל היא קביעתו, במסגרת ההליך המשפטי המקל הזה, של נשיא בית המשפט העליון אז, הפרופסור אהרן ברק, כי "דמו של הישראלי המצוי ודמה של הישראלית המצויה עלול לרתוח כאשר הם רואים את בת הזוג או בן הזוג בבגידה".

על כך כתב המשפטן פרופסור משה הנגבי המנוח בספרו "כסדום היינו" כדברים האלו: "למרבה הזוועה דווקא התפישה השוביניסטית שעל פיה אשה המחליטה להיפרד מבן זוגה ומעדיפה על פניו את זולתו, דמה בראשה, או, למצער, נושאת באשמה חלקית ברציחתה, קיבלה לכאורה לגיטימציה מצמרת מערכת המשפט. נשיא בית המשפט העליון, פרופסור אהרן ברק, קבע בתקדים מפורסם כי בעל הקוטל את אשתו (ו/או את מאהבה) מתוך קנאה שהיא מעוררת בו, אינו בגדר רוצח, ולפיכך אין לגזור עליו מאסר עולם, כנדרש לגבי רוצחים".

"העובדה שהאשה חיה בנפרד מהבעל, וכבר היתה עמו בהליכי גירושין, העובדה שחייהם המשותפים היו רצופים במעשי אלימות מצדו, העובדה שהוא יצא חמוש באקדח לתור אחריה, וכאשר מצא אותה במכוניתו של השכן ירה בשניהם מטווח קצר (לאחר שלטענתו, הבלתי מוכחת, הם התנשקו לעיניו) - כל אלו לא שכנעו את השופט ברק לראות בו רוצח. אדרבה: הוא ביטל את הרשעתו ברצח בבית המשפט המחוזי והמיר אותה בהרשעה הקלה יותר – בהריגה. כל זאת בנימוק – שייזכר לדיראון – ש"דמו של הישראלי המצוי ודמה של הישראלית המצויה עלול לרתוח כאשר הם רואים את בת הזוג או בן הזוג בבגידה. החלפת סעיף ההרשעה גררה כמובן הקלה דרסטית בענישה, והתוצאה הסופית היתה ששני מאסרי העולם שגזר בית המשפט המחוזי בגין הרצח הכפול, הומרו לבסוף ב-15 שנות מאסר. זהו אפוא המחיר ברוטו (לפני ניכוי השליש וכו') שגובה מערכת המשפט מבעל קנאי המוציא להורג את אשתו והמאהב שלה. ממש מחיר מבצע לרצח כפול".

ולפיכך כשרוצח זוגתו, וזה קורה חדשות לבקרים, טוען שהוא רצח אותה כי היא בגדה בו, יש לו על מי לסמוך – על נשיא בית המשפט העליון לשעבר, האדמו"ר "הנאור" הפרופסור אהרן ברק שליט"א.

קובי ניב

קובי ניב | |פרצוף חמוץ

קובי ניב הוא סופר, תסריטאי, מרצה לקולנוע, פובליציסט ופנסיונר עם פנסיה לא משהו. היה שותף לכתיבת "ניקוי ראש" ו"זהו זה" בטלוויזיה. כתב עם המאייר דודו גבע את טרילוגיית "ספר מגוחך", "בנו של מגוחך" ו"מגוחך בעורף האויב". פרסם ספרי ילדים לרוב ("קוקוריקולום ויטה" ו"אבא סבבה" למשל), ספרי עיון בתחום הקולנוע ("החיים יפים, אבל לא ליהודים" ו"בזרוע נטויה ובעין עצומה") ואת הרומנים "החיים קשים, הא?" ו"בסוף כולם נמותו". מפרסם כבר שנים רבות טור דעה שבועי שהפך גם לבלוג בעיתון ''הארץ". חוץ מזה, תעשו גוגל, ויקיפדיה וכאלו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ