על חתול כזה אפילו שרדינגר לא חשב

אסטרטגיית החוץ והביטחון של הנשיאים האמריקאים לדורותיהם לא מנעה מעולם מהמזה"ת מלהיות כאוטי. לטראמפ אין דוקטרינה לביטחון לאומי ואין בטיח, המצפן שלו מכוון למקום אחר

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טראמפ במסיבת עיתונאים אחרי התקיפה על הבסיסים האמריקאים בעיראק, בשבוע שעבר
טראמפ במסיבת עיתונאים אחרי התקיפה על הבסיסים האמריקאים בעיראק, בשבוע שעברקרדיט: JONATHAN ERNST / רויטרס
לי-און הדר
לי-און הדר

אחד העיסוקים המקובלים של עיתונאים ופרשנים בוושינגטון הוא לנסות ולחשוף את דוקטרינת הביטחון הלאומי של נשיא ארה"ב, כשההנחה היא שהיושב בבית הלבן מגבש, במוקדם או במאוחר, דוקטרינה שכזו לאסטרטגיה גלובלית. אחרי הכל, פעם היתה דוקטרינת טרומן, דוקטרינת ניקסון ודוקטרינת רייגן, אז למה שלא תהיה דוקטרינת טראמפ? זה אפילו מתבקש כשמדובר בנשיא נרקסיסט שאוהב כשקוראים על שמו בניינים או יישובים ברמת הגולן.

האמת היא שנשיאי ארה"ב לא מגיעים לבית הלבן עם דוקטרינה. מדינות החוץ וביטחון שלהם קורמת עור וגידים כחלק מתהליך אמפירי של ניסוי וטעייה המתמקד בתגובות למשברים. במקרים רבים התהליך הזה מחייב שינויי מדיניות שהנשיא הבטיח לקדם במהלך מערכת הבחירות או אחרי ניצחונו. וודרו ווילסון ופרנקלין דלאנו רוזוולט הבטיחו לבוחרים לא לערב את ארה"ב באירופה ומצאו את עצמם מנהיגים את האומה בשתי מלחמות העולם של המאה הקודמת. ביל קלינטון התמודד תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על סין, והפך לאחראי על האינטגרציה שלה בכלכלה העולמית. ג׳ורג׳ וו. בוש תקף את הניסיונות לשנות משטרים במדינות זרות, ואחרי 11 בספטמבר 2001 העמיד את יצוא הדמוקרטיה במרכז מדיניות החוץ שלו, ולא רק במזרח התיכון.

אבל, כשמדובר בנשיא ארה"ב הנוכחי, ניתן לומר אחרי שלוש שנות כהונה שאין דוקטרינה ואין בטיח. כשהפיזיקאי ארווין שרדינגר ביקש להמחיש את האבסורד שבתפישה שחוקי הטבע ניתנים לשינוי באמצעות הפרדוקס המפורסם על החתול, הוא לא ידע שיש אדם שמסוגל בעת ובעונה אחת להיות נץ שמקדם את הגדלת תקציב ההגנה ויונה שמבטיחה לא להשתמש בכוח צבאי; בדלן שקורא לסיים את המעורבות הצבאית האמריקאית במזרח התיכון, ואקטיביסט ששולח לשם מאות חיילים ומתנקש בחיי גנרל איראני בכיר; מאיים להטיל פצצת אטום על צפון קוריאה ומחליף מכתבי אהבה עם מנהיגה; מתחייב להגן על בעלות בריתה של ארה"ב ואז מפקיר את הכורדים לחסדי הטורקים ומסביר לסעודים שהם צריכים להסתדר לבד עם המתקפה על מתקני הנפט; שמדקלם שירי הלל לחברו ולדימיר פוטין ואז מורה לבטל הסכם גרעיני חשוב עם רוסיה.

איראנים בהלוויתו של סולימאני בעיר הולדתו כרמאן, אתמול
איראנים בהלוויתו של סולימאני בעיר הולדתו כרמאןצילום: AFP

ברמה מסוימת, דווקא די חיובי שבבית הלבן יושב נשיא פרגמטי, שאיננו כבול בדוקטרינות ובדוגמות רעיוניות ומוכן לשנות את דעתו ואת מדיניותו תוך כדי תנועה. העובדה שטראמפ הוא אדם שקשה לצפות את מהלכיו יכולה לשמש כנס אסטרטגי. "אולי כדאי שלא נתגרה במטורף הזה. מי יודע איך היא יגיב", הוא משפט שסביר שנשמע בבירות רבות בעולם. ואכן, כנראה שהדבר הראשון שתעשה אם תיתקל בכביש בנהג שאינו יודע מה הוא עושה - זה לא "לשחק איתו" ופשוט להתרחק אל הנתיב השני. איכשהו, אותו נהג, למרות כל התחזיות השחורות, ולמרות כל הטענות שפעולותיו פשוט לא מתקבלות על הדעת, מצליח לעת עתה להימנע עד כה מתאונת דרכים.

אז נכון, טראמפ אינו מתנהג יפה ובנימוס לאנגלה מרקל או לעמנואל מקרון. אבל נחשו מה? האירופים החלו להגדיל את התרומה שלהם לתקציב נאט"ו ואפילו מנסים להקים כוח צבאי אירופי עצמאי. הוא איים לטלטל את הכלכלה העולמית בגלל מלחמות הסחר המשוגעות שלו עם סין, והצליח לדחוק אותם לוויתורים משמעותיים ומקדם במקביל הסכם סחר חדש עם קנדה ומקסיקו. ולמרות הכל, הכלכלה העולמית בסדר, אין מיתון. אז מי באמת צריך דוקטרינה? 

הבעיה היא שכאשר מדיניות החוץ והביטחון שלך לא מבוססת על אסטרטגיה ברורה ומתמצה בהרבה יריות מהמותן, מגיעה נקודה שבה אתה חייב לשאול את עצמך איך כל זה ייגמר. מה יקרה אם צפון קוריאה לא תסכים להתפרק מנשק גרעיני? מה אם איראן לא תרים דגל לבן מול הסנקציות האמריקאית ואף תתגרה בוושינגטון יותר? כעת אנו יודעים כעת מה יקרה: קאסם סוליאמני כבר לא איתנו וההיסטריה מפני התלקחות אזורית או עולמית בשיאה.

המנהיג הרוחני העליון של איראן, עלי חמינאי, עם בכירי המשטר בטקס ההלוויה של סולימאני בטהראן, היום
המנהיג הרוחני העליון של איראן, עלי חמינאי, עם בכירי המשטר בטקס ההלוויה של סולימאני בטהראןצילום: AFP

בעת הזו כדאי לזכור שהמצב במזרח התיכון כאוטי הרבה בזכות נשיאים אמריקאים קוראי ספר, בעלי תפישת עולם ברורה, שהיו מוקפים בעוזרים שנחשבו לגאוני הדור. הם למשל סילקו את סדאם חוסיין ואת מועמר קדאפי, הפכו בשרשרת אירועים את איראן למעצמה אזורית וחיזקו את בעלות בריתה, ובמשמרת שלהם פרצו מלחמות אזרחים עקובות מדם בכל האזור. טראמפ אינו מעוניין לכבוש את איראן או לעסוק בהפלת משטרים. הוא פשוט התנקש בחייו של גורם איראני בכיר. לא כל רצח פוליטי דינו כרצח יורש העצר פרנץ פרדיננד. הבהלה מההתנקשות בסולימאני חורגת מכל פרופורציה, לא כל פעולה כזו מובילה בהכרח למלחמת עולם חדשה.

לישראלים ששמחים על הסתלקות סוליאמני וכבר מפנטזים על כך שטראמפ ייצא למלחמה כוללת שסופה הקמת משטר דמוקרטי ופרו-מערבי בטהראן, כדאי לקחת בחשבון שאת החתול הזה של שרדינגר - קשה מאוד לצפות. בנוסף, אם דוקטרינה או בלי דוקטרינה, בסופו של דבר, נשיאי ארה"ב פועלים בתוך המגבלות שמשרטטת להם דעת הקהל האמריקאית, שממש אינה מעוניינת בהרפתקאות חדשות במזרח התיכון. החתול בקופסה של שרדינגר אולי חי ואולי מת, העיקר שהוא מבין את זה.

לי-און הדר

לי-און הדר | |הצייטגייסט הגלובלי

אני עיתונאי וחוקר לעניינים בינלאומיים שמתגורר בוושינגטון ומפרסם מאמרי פרשנות בתקשורת האמריקאית והבינלאומית. שימשתי כעמית במכוני מחקר אמריקאים, כמנתח בחברות ייעוץ גיאו-אסטרטגיות ולימדתי מדע המדינה ותקשורת במספר אוניברסיטאות. בעל תואר שלישי ביחסים בינלאומיים.

הבלוג שלי מנסה לבחון התפתחויות פוליטיות וכלכליות ולנתח אותן כחלק מהתמונה הגלובלית הגדולה, ובמיוחד על רקע המתח בין תהליכי הגלובליזציה ללאומיות והאתגרים שעומדים לפני האידאולוגיה הליברלית בישראל ובעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ