תיירות מסוג אחר: סיורים מודרכים על ידי הומלסים בלונדון - לונדון אנדרגראונד - הבלוג של לימור טבת - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תיירות מסוג אחר: סיורים מודרכים על ידי הומלסים בלונדון

פרויקט חברתי שמטרתו להראות צדדים אחרים ופחות מוכרים של העיר ולתמוך בחסרי בית, מציע ארבעה סיורים בשכונות שונות בלונדון

תגובות
תיירים מסיירים בלונדון
אלן סטנטון

"ב-1979 עלתה מרגרט ת'אצ'ר לשלטון", מזכיר לנו פיט מדריך הסיור בבריק ליין, תוך כדי שהוא מסתובב ויורק בגועל לאחר שאמר את שמה. הוא מסתכל עלינו, עשרה משתתפים, דרך משקפי השמש שלו ביום קפוא במיוחד בנובמבר, לראות מה תגובתנו. "הו לא, רק אל תקראו לה אשת הברזל, היא הרסה את חייהם של רבים", הוא אומר.

פיט, שלא מזדהה בשמו המלא, הוא חסר בית שגר כבר כמעט שנה בהוסטל לדרי רחוב לא רחוק מבריק ליין - רחוב מלא מסעדות, ברים וחנויות, אך גם גדוש במבנים היסטוריים, במזרח לונדון. בשנה האחרונה הוא מדריך סיורים בשכונה שלו במסגרת פרויקט חברתי  בשם Unseen Tours, שמציע ארבעה סיורים באזורים שונים בלונדון (בריק ליין, שורדיץ', קמדן ולונדון ברידג'). הסיורים בתשלום (12 ליש"ט לסיור של שעתיים, שהם כ-55 שקלים), כ-60 אחוז מהתשלום הולך ישירות למדריך, והשאר להוצאות הקשורות לתחזוקה של הפרויקט. כל הסיורים נערכים על ידי חסרי בית, או חסרי בית לשעבר, שמחליטים בעצמם על תוכן הסיור.

"לארגון שתי מטרות עיקרית", מספרת לי ג'ני ספרול מתנדבת בארגון, "מטרה אחת היא לסייע למדריכים עצמם גם מבחינה כלכלית, וגם מבחינת תחושת הערך עצמי שלהם. מטרה שנייה היא להציע סיורים שמראים צדדים אחרים של לונדון, כמו רחובות וסיפורים היסטוריים פחות מוכרים, הקשורים בין היתר גם לבעיות חברתיות ופוליטיות של אותם אזורים. בנוסף, היא אומרת, לפעמים משתתפי הסיורים נפגשים בפעם הראשונה עם חסרי בית באופן שונה. יש לזה היבט חינוכי הקשור לשינוי הסטיגמה, ולהבנה שמדובר בבני אדם כמו כולם". לדברי ספרול, מלבד אנשים פרטיים שבאים לסיורים, הארגון גם מציע סיורים לבתי ספר.   

פיט מוביל אותנו במשך שעתיים ברחוב בריק ליין וברחובות צדדיים, תוך שהוא עוצר מדי פעם ומספר סיפור על המקום בו אנו עומדים. הוא משלב סיפורים היסטוריים וחברתיים, כמו סיפור על הפגנה מפורסמת נגד גזענות שנערכה ב-1979 בווייטצ'אפל, בעקבות רצח שנאה של פקיסטני, במהלכה הפתיעו להקות "הקלאש" ו"הג'אם" שבאו להשמיע משיריהם. במקומות אחרים הוא מספר לנו על ג'ק המרטש, תוך שהוא אומר "פה בדיוק נמצאה גופתה השסועה של אחת הקורבנות", על האיגוד למען זכויות עובדים הראשון בבריטניה, על נערות הגפרורים שנלחמו על זכויותיהן, על הקהילה היהודית הענפה שגרה בשכונה ועוד. אחד המוקדים של הסיור הוא מסגד, שעד שנות ה-70 היה בית כנסת, ולפני זה שימש ככנסייה.   

ללא
לימור טבת

לפיט יש ידע נרחב בהיסטוריה, אמנות ופוליטיקה, והוא אף עסוק בכתיבת ספר בימים אלה. הוא נולד במנצ'סטר, למד תואר ראשון בפסיכולוגיה בברייטון, וב-2005 עבר לגור בלונדון לאחר שקיבל הצעת עבודה במשרד פרסום. לאחר תקופה הוא הרגיש שהעבודה לא בשבילו. לדבריו, הבוס התעלל בו והוא לא הצליח לעמוד במטרות שיועדו לו. הוא החליט להתפטר, וכיוון שהוא התפטר ולא פוטר, הוא לא היה זכאי לקצבאות מהמדינה. הוא ניסה למצוא עבודה אחרת אך מכיוון שלא היתה לו המלצה מהעבודה הקודמת, הוא לא הצליח. לאט לאט, בלי הכנסה, הוא מצא את עצמו ברחוב.

לקראת סיום הסיור פיט מספר על ההוסטל בו הוא גר בשנה האחרונה. יש בו כ-600 דרי רחוב. לדבריו באזור יש עוד שלושה הוסטלים לדרי רחוב, לנשים ולגברים, המכילים כ-2,000 בני אדם בסך הכל. פיט מסביר שיש עמותות שמסייעות לדרי הרחוב להגיע לאותם הוסטלים, אך מסייג שלפעמים זה לא פשוט. "יש כל מיני חוקים משונים", הוא אומר, "למשל דייר רחוב חייב לשכב בתוך שק שינה ולא לשבת כדי להיות זכאי לקבל מקום בהוסטל, או אם לדייר הרחוב אין בעיית התמכרות לסמים או אלכוהול, אז יהיה לו יותר קשה להשיג מקום בהוסטל".  

ללא
לימור טבת

תופעת חסרי הבית באנגליה הולכת ומתרחבת בשנים האחרונות. מ-2010 עד 2016 מספר חסרי הבית שישנים ברחובות עלה ב-134% לכ-4,000 בני אדם. עוד כ- 77 אלף משפחות נמצאות כיום בהוסטלים ודיור זמני. העלות של הטיפול בחסרי הבית מגיעה ליותר ממיליארד ליש"ט בשנה. הסיבות לעלייה קשורות בין היתר לעלייה במחירי השכירות וקיצוץ בסיוע בשכר דירה לנזקקים.

אחד המשתתפים שאל את פיט אם הוא ממליץ לתת כסף לקבצניםודרי רחוב. "זו שאלה קשה ומורכבת. לרוב הכסף הולך לסמים ואלכוהול. הייתי ממליץ להציע מזון ושתייה במקום", הוא אומר, "אבל אני כן ממליץ לדבר עם דר הרחוב, לשאול לשמו ולסיבה למצבו, ואם צריך להרים טלפון לאחת העמותות שמטפלות בדרי רחוב ולבקש שיבואו". פיט חושב שהבעיה העיקרית בטיפול בדרי הרחוב היא שהממשלה מטפלת בסימפטומים ולא בסיבה. "אין לי פתרון קסם – אבל אני מצביע על הבעיה", הוא אומר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות