לוסי גולדברג וגנר
לוסי גולדברג וגנר
3
"ריר החל ליזול מפי, עיני נצצו וראשי נהיה אדמדם - כזה. אני. רוצה"קרדיט: לוסי גולדברג וגנר
לוסי גולדברג וגנר
לוסי גולדברג וגנר

צמות. דבר כל-כך תמים וחמוד. מזכיר את בילבי, לא? כך לפחות חשבתי עד לפני שבוע. ומה קרה לפני שבוע אתם תוהים? בשביל זה צריך לחזור עוד כמה ימים אחורה. שוטטתי כהרגלי במעמקי האינסטגרם ולפתע קפצה לנגד עיני תמונה של כוכבת רשת, ששיערה עשוי צמות דקיקות וקטנות של תוספות שיער כתומות עד למותניים. ריר החל לנזול מפי, עיני נצצו וראשי נהיה אדמדם - כזה. אני. רוצה.

טרנד הצמות בכל הראש הוא טרנד למבינות עניין בלבד. הוא מיוחד, שונה והכי חשוב - מושך את כל העיניים. מיד התקשרתי לאקס של אמא שלי (תימני, שמנמן, כיפי, זורם, ספונטני והכי חשוב - אוהב לפנק) וביקשתי בקול נעים ונחמד שייקח אותי לעשות צמות. הצגתי את זה כמשהו פשוט, קטן, חסר ערך. משהו לשיפור המצב רוח, לא נושא רב חשיבות.

כוכבת הרשת עם הצמות הכתומות

באמת חשבתי כך. תיארתי לעצמי משהו חביב ויפה, מדליק ונחמד, וכך גם הצגתי אותו לאמא שלי. למזלי באותו הרגע היא היתה קבורה כהרגלה במחשב ורוב תשומת הלב שלה לא היתה מופנית אלי. בהחלט לא דמיינתי שדבר כל-כך מטופש כמו צמות יוביל למשבר משפחתי עמוק. לא ידעתי לאיזה תסבוכת אני נכנסת.

התוכנית החלה להירקם: קבענו תאריך, שעה, יום ומיקום. הגיע הבוקר המאושר, קמתי מקפצת ומדלגת מהמיטה, כולי תמימה ושמחה. בחרתי בגדים יפים במיוחד, צחצחתי שיניים טוב במיוחד ושרכתי שרוכים טוב במיוחד. נסענו באוטו, האקס של אמא שלי ואני, והגענו למקום אגדי לצמות, תסרוקות וראסטות בתל אביב. הוא היה מפוצץ! כל המקום עמוס בבנות קטנות וחמודות שעושות צמה אחת או שתיים והולכות הביתה מרוצות.

התיישבתי בתור והסברתי לאחת מהעובדות מה אני רוצה לעשות. "אני מעוניינת בצמות קטנות בכל הראש ללא שום קישוטים מיותרים או דברים מוזרים". העובדת הסתכלה עליי במבט מגחך, ואמרה: "תראי מתוקה, אם את רוצה להצליח לאסוף את הצמות, את צריכה אורך. בשביל אורך צריך תוספות. אם את שמה תוספות הן חייבות להיות ארוכות, אבל ממש ארוכות, כי זה הכי יפה. ובכל מקרה, גם אם את לא אוספת, הייתי ממליצה לך על תוספות כי השיער שלך חלק ועדין. זה לא יראה מרשים בלי תוספות שיער מרובות".

הנהנתי בהסכמה. בכל זאת, אשת מקצוע...

"אם את שמה תוספות ארוכות, זה חייב להיות בשני גוונים שונים", היא המשיכה, "ואם הולכים על שני גוונים שונים, אז הייתי ממליצה על חום כהה ובלונד ממש בהיר שיתנו קונטרסט.

הנהנתי. מה יכולתי להגיד. מה זה קונטרסט בכלל?

"אעשה לך משהו יפה, תסמכי עליי".

הייתי מופתעת ומבולבלת והכל קרה כל-כך מהר שלא יכולתי לא להסכים. שתי בנות הובילו אותי לכיסא קטן ומצ'וקמק ללא משענת, והתחילו לעבוד במרץ. הן היו כל-כך זריזות ופרקטיות שאפילו לא הספקתי לשאול כמה זה יעלה, כמה זמן הן יעבדו, איך זה יראה. מפה לשם קלטתי שכבר שעה אני מבלה שבורת גב על כסא עלוב, וכל מה שהן הספיקו לעשות לי זה עשר צמות. האקס של אמא שלי כבר פרש מזמן לעבודה.

1
"הנהנתי. מה יכולתי להגיד. מה זה קונטרסט בכלל?"צילום: לוסי גולדברג וגנר

וככה, לאט לאט, עוברת עוד שעה ועוד שעה והבנתי שמשהו מאוד גדול מתבשל פה על הראש שלי. האקס של אמא שלי חזר לביקור כדי לוודא שהכל בסדר, כשהוא נושא בורקסים מושחתים במיוחד (הוא ידוע כמי שמצפצף על דיאטות) והמשיך שוב לדרכו. כל שעתיים קיבלתי צלצול מאמא שניסתה לחלץ ממני מה פה לוקח כל-כך הרבה זמן. "יש תור עצום והן נורא איטיות", גמגמתי.

הסתכלתי על כמויות התוספות שהן מוסיפות לי לשיער, על הבעות המאמץ שפניהן לבשו, על המבט שלי שזועק לעזרה. חשש עלה בלבי. ניסיתי להתעלם מהשוק ולהעביר את הזמן בקריאה ושיטוט בטלפון, בזמן שעל הראש שלי מזדחלים באיטיות נחשים ערמומיים ודקיקים שזוממים את מותי. 

כשהעבירו אותי לכסא נורמלי, מול מראה, נדהמתי. נהייתי ילדה אחרת! אהבתי את זה כל-כך ובאותה מידה פחדתי כל-כך. לא הייתי מוכנה לזה. דמיינתי משהו אחר לגמרי. בחשבון פשוט ישבתי במספרה תשע שעות שלמות ורצופות. הטוסיק שלי דאב, הגב שלי נזקק נואשות לעיסוי, הצוואר שלי גסס, וחוסר הסבלנות שלי עלה על גדותיו. התקשרתי לאמא בקול רועד כדי לומר לה לבוא לאסוף אותי. לא הספקתי להכין אותה מראש, וכשהיא ראתה אותי מבעד לחלון המכונית - הבנתי שמצבי לא טוב.

יש לך שתי אופציות

סדרת צווחות מאוד (אבל מאוד) לא נעימות, משולבות בבכי אמיתי, כזה שמגיע מעומק הלב, היו מנת חלקי במכונית הסגורה. אמא צרחה עליי כמה שזה מוגזם, כמה שילדה בגילי לא צריכה את זה, כמה שזה נראה לא טוב, שזה מוזר ולא קשור למראה החמוד שלי, שזה חוסר אחריות מצדי, וכמה שהיא כועסת עליי. הייתי בהלם. לא חשבתי שזה יגיע למצב כזה. תיארתי לעצמי שהיא לא תגיב באדישות גמורה, אבל לא העליתי על דעתי משהו כזה. התחלתי לבכות.

עשר בלילה. אמא המומה וילדה עם צמות עד התחת בוכות את חייהן בביתן, ולא ממש יודעות איך יקומו בבוקר. "יש לך שתי אופציות: או שאת מורידה את הצמות האלה בעוד שבוע בדיוק או שאת מורידה אותן מחר בבוקר. קחי בחשבון איך אגיב לכל אחת מהאופציות", היא אמרה אחרי שקצת נרגעה, "עם צמות עוד שבוע - יהיה לי קשה להסתכל עלייך וייתכן שאחטוף התקפי עצבים. אם תורידי מחר בבוקר - אהיה מאוד גאה בך".

בהתייפחויות קשות הסברתי לה שאני אמורה להישאר עם הצמות הללו שלושה חודשים לפחות, ושזה היה מאוד מאוד יקר. "העברתי יום שלם בכאבים בלתי נסבלים למען הצמות האלה, לא יכול להיות שאפרק אותן כל-כך מהר..." נחשו מה? אמא רק התעצבנה יותר. למעשה, היא ממש נכנסה להתקף מלמולים קשה שבו לא הפסיקה לומר לעצמה "אני לא מאמינה, אני פשוט לא מאמינה".

 "אוקיי. ניצחת. אני אפרק אותן מחר. יופי? את מרוצה?" זלגו המלים מפי.

- "רגע. רגע, שנייה. בואי נחשוב על זה רגע אחד נוסף. את בטוחה?"

"כן". 

2
"היו שם בערך 120 צמות לפרק והלב שלי היה מעוך"צילום: לוסי גולדברג וגנר

זה היה עצוב ומבלבל, אבל אם אמא שלי לא תהיה מסוגלת להסתכל עליי במשך שבוע שלם - אז עדיף כבר לוותר. למחרת בבוקר, אמא טלפנה למספרה, צעקה על כמה בנות מסכנות ואיימה שתזמין משטרה בטענה לסחיטת קטינות - אם הן לא יסבירו לה בדיוק איך לעזאזל מורידים את הדבר הזה. "את יודעת מה זה להוציא מקטינה סכום כזה ללא אישור של ההורים?! מה אתן חושבות שאתן עושות?! אתן חושבות שהדבר הזה יפה?!?!, זה מגיע לה עד לתחת!!!"

הן הסבירו לה.

לקחתי את המספריים בהתאם להוראות וגזרתי את הצמות לעיניה. זה לקח מ-09:00 עד שעות הלילה. היו שם בערך 120 צמות לפרק והלב שלי היה מעוך. באמצע היום עברתי לבית של אבא שלי (חמוד, מצחיק, עדין, מתוק ורגיש) כי שתינו הסכמנו פה אחד שאנחנו זקוקות לאוויר אחת מהשנייה. עבודת הפרך נמשכה גם אצל אבא. הניסיונות שלי לגייס אותו למלאכה נכשלו. הוא רק התלונן שהוא לא מבין בצמות ושהוא לא בחורה.

בסוף זה נגמר. השיער שלי נראה כמו ליפה אחת גדולה, אמא הטילה וטו על כל דבר אפשרי (קניות, לק, תספורות),ואני מתרחקת מצמות כמה שאני רק יכולה.

לוסי גולדברג וגנר

לוסי גולדברג וגנר | |לוסי בעיר הגדולה

חייה של ילדה מתבגרת שחיה בשני בתים, על הציר תל אביב-בת ים, עם הורים משריטים וחלומות גדולים. אינסטגרם: lucinda_omg

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ