נגן הגיטרה של הנוסע בזמן: ראיון עם טיונדאי בראקסטון

מוזיקאי רוק, מלחין קלאסי, מדען משוגע. המנהיג הגולה של להקת Battles משחרר אלבום חדש לעולם. כנראה שגם הפעם העולם לא ממש מוכן

רון בן טובים
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רון בן טובים

ועכשיו, כמו שאומרים, למשהו אחר לגמרי. אין הרבה דברים עקביים בטעם שלי במוזיקה, אבל הדבר העקבי שכן אפשר לדבר עליו הוא מה שכבר כיניתי בעבר בהזדמנויות שונות, ״אפקט הכוסברה״. אפקט הכוסברה הוא, למתחילים שביניכם, הדבר המיוחד הזה שגורם לך להרים גבה, להזיז מבט, לעצור את מה שאתם עושים ולהגיד - ״רגע, רגע, מה זה היה?!״. עכשיו, מה שקורה הלאה, בין אם אתם אוהבים כוסברה או לא, לא ממש משנה. אני יודע, רבים מכם שונאים את העלה המשונן והאלוהי הזה, וחלק מכם, כמוני מהללים את האל הקדוש על כך שהוא ברא אותו. אבל, בכל מקרה, גם במקרה של שנאה וגם של אהבה, יש רגש, יש משהו, הבפנוכו שלהם זז. זה מה שאמנות אמורה לעשות, לעשות לבפנוכו לזוז. אז לפעמים מה שמזיז זה מטאל (שהוא הרי סוגה מוזיקלית שבנויה בעיקר על כוסברה), לפעמים זה היפ הופ, ולפעמים זה יצורים סופר-גלקטיים כמו טיונדאי בראקסטון.

בנו של המלחין והמבצע אנתוני בראקסטון, טיונדאי נועד לגדולות מגיל צעיר, ובניגוד לכל אדם שהתיאור המוזר הזה תקף לגביו, הוא גם הלך ועשה את זה. בתחילה דרך הרכב הרוק המדהים ופורץ הגבולות Battles, שהיה מפגש מענג-חנונים של רוק מודע לעצמו, פוסט-רוק עוד יותר מודע לעצמו, וחללית אטומית. במקביל זה קרה גם דרך אלבומי הסולו המאתגרים שלו,, כולל Central Market הלא פחות ממדהים ומוזר ומשונה וכוסברה. אחר כך, לאחר שעזב את הלהקה שעזר להקים ושהוביל במובנים רבים, הראש המשוגע שלו, משוחרר מהצורך לריב עם חברי להקה בחדרי חזרות צפופים, צמח למלחין של ממש, עם עיבודי תזמורת לחלק מהעבודות הישנות שלו, בנוסף ליצירות חדשות לחלוטין שגובלות על הסטרווימסקי במד הכוסברה (אני חושב שאפשר להסכים שסטרווינסקי זה הכי הרבה כוסברה שיש).

עכשיו, עם אלבום חדש שיצא ממש עכשיו בשם HIVE1, החלטתי שזה זמן טוב להביא את האיש והאפרו לבלוגי הצנוע דרך ראיון/התכתבות שנערך בחודש האחרון. תהנו.

באיזו מידה העובדה שגדלת במה שאפשר לכנות בית מוזיקלי השפיעה על המשיכה שלך למוזיקה והלחנה?

זה השפיע עליי בצורה אדירה. דרך אבי הצלחתי לראות, ראשית כל, שחיים באמנות, מוזיקה, ויצירתיות הם אפשריים, ומעבר לכך גם מספקים ומרגשים באופן מדהים. ככל שגדלתי, ראיתי  יותר ויותר עד כמה העובדה שגדלתי כך השפיעה עלי.

נראה שיש לך טווח די רחב של השפעות, מלהיות חלק ב-Battles, להקה עם השפעות של רוק יותר כבד ופוסט-פאנק, לנגינה עם פיליפ גלאס. מהם חלק מהאמנים שהשפיעו עלייך, שבאמת גרמו לך לרצות להיות מוזיקאי בעצמך?

היו אנשים שונים בתקופות שונות של חיי. בתור בן עשרה ובקולג׳ הייתי מאוד מודע לנסיון למצוא את המוזיקה שלי דרך רוק ומוזיקה אלקטרונית. המוזיקה שהגדירה את התקופה ואת הדור שלי.רדיוהד הייתה להקה מאוד חשובה עבורי, בנוסף ל-Autechre. התחלתי אז גם לפתח אובבסיה למלחיני פסי קול לסרטים, כמו אניו מוריקונה ונינו רוטה, ומשם החלקתי לתוך מחילת הארנב: סטרווינסקי, דבוסי,טקמיטסו, ורסה.

דיברת בעבר על הניסיון שלך לעמת צלילים אקוסטיים ואלקטרוניים. באיזו דרך המושג המתח משחק תפקיד בעבודה שלך או מניע אותה? האם יש לך דוגמא לסוג כזה של מתח שאתה שומר אצלך בזמן שאתה מנסה ליצור אותו, או יצירה שלך שאתה מרגיש שמצליחה לעורר את האפקט הזה?

מתח ושחרור מתח הם חלק מאמנות כמו שהם חלק מהחיים. אני תמיד חושב על יינג ויאנג בעבודות שלי, בגלל שהטיעון שתנגד לרעיון הוא זה שהופך את הרעיון לאמיתי יותר. בין אם זה דיסוננס הרמוני או קונפליקט של מרקמים מסוג מסויים, אפשר לחושב על הדברים שאנחנו חושבים עליהם כמתח כעל בחינה כנה של רעיון - כשההתנגדות היא זו שמעניקה תוקף לרעיון. באלבום החדש שלי,HIVE1, יש הרבה דוגמאות של מערכות יחסים מסוג כזה. ב-"Boids" אתה שומע התמודדות אינסופית בין גלים גדולים, גלי ההקשה, ובמרחק את הדופק שדוחף קדימה את הסופה שהיא הרעיון.

למרות שהשימוש בגיטרה היה די בולט בחלק מהעבודות שלך, בייחוד ב-Battles ובאלבום Central Market, עושה רושם שאתה לא משתמש בה באופן שמוזיקאי רוק בדרך כלל משתמשים (מה שגורם לי לחשוב, באופן מוזר, על טום ורליין מטלוויז׳ן). איך היית מתאר את מה שהגיטרה מוסיפה ליצירות שלך?

בגלל שאני מישהו שניגן גיטרה בהתבגרותו בגלל האהבה שלי למוזיקת רוק אנ ניסיתי להפוך את זה למאין מטרה לקחת אותה איתי במסע המוזיקלי שלי, אם כי בהקשר אחר. אבל דבר אחד ששווה להזכיר הוא שאפילו כשהייתי בלהקות רוק המטרה לא הייתה לעולם להיות להקת רוק - המטרה הייתה לעשות משהו מעניין בתוך ההקשר של הפורמט הזה ולנסות למצוא את האמנת שלי. במובן הזה, אפשר ליישם את השאיפה הזו לא משנה איפה אתה בחקירות שלך. הגיטרה מצחיקה במובן הזה, בגלל שהיא כל כך משוייכת לרוק שברגע שהיא מופיע מחוצה לו זה תמיד ירגיש משמעותי בדרך זו או אחרת.

בתור חובב מדע בדיוני, אמרת פעם שהשימוש שאתה עושה באלקטרוניקה ביצירות שלך מושפע מהסגידה לטכנולוגיה שכל כך אופיינית לסוגה. אבל, מה עם הטון הדיסטופי שיש לשימוש בטכנולוגיה לפעמים במד״ב? האם החשש מטכנולוגיה גם מוצא את דרכו למוזיקה שלך?

בצורה זו או אחרת, מבחינה אסתטית, אני חושב שתרבות המדע בדיוני תמיד הייתה משולבת במה שאני עושה מוזיקלית. אני אוהב את ההרגשה שאני מקבל כשאני צופה בסרטים האלה או קורא את הספרים האלה. מלבד הרעיונות שמאחורי הסיפורים, אני נמשך לאסתטיקה של הז׳אנר. עבורי לפחות זה לא כל כך חשש, אני יותר אופטימיסט, למרות התחושה של משהו אפל שמתקרב. מד״ב מייצג עבורי רעיונות אודות מה אפשרי בהקשר של בעיות שהמין האנושי מתמודד איתן היום.

מהן כמה מיצירות המד״ב האהובות עלייך?

אני אוהב די הרבה…. תמיד מאוד אהבתי את סדרת ״הנוסע השמיני״. לאחרונה צפיתי שוב ב״קונטקט״ של קרל סייגן עם ג׳ודי פוסטר, שתמיד מאוד אהבתי. אני צופה ב״משחקי הכס״, כמו שאר העולם. גם קראתי את הספרים.

בשנים האחרונות העברת את העבודה שלך, כולל כמה מיצירות הסולו שלך, לאולם הקונצרטים, עם ביצוע של Central Market לתזמורת כמו גם הלחנה להרכבים אחרים. האם זה היה מעבר טבעי עבורך?

זה הרגיש טבעי, אבל זה גם דרך שונה מאוד של לעבוד. זה קצב אחר. אני מאוד נהנה מזה בגלל שזה ממסגר באופן אחר את איך שאתה מאזין למוזיקה.

יש מסורת, אולי יותר בסוגים קיצוניים של מטאל, אבל גם ברוק, של מוזיקאים שעוברים מלהקות רוק מסורתיות להלחנה, לעיתים מבודדת, של יצירות מורכבות יותר. האם אתה מגדיר את המעבר מלהקה לתזמורת כצמיחה בהכרח, או שאתה רואה את עצמך חוזר לפורמט של להקת רוק בעתיד?

אני אמשיך לכתוב מוזיקה להרכבים קטנים יותר, ואני אמשיך לשתף פעולה עם אמנים שאני אוהב - אבל אני לא רואה את עצמי מקים קולקטיב דוגמת להקה יותר. אני שמח שעשיתי פרוייקט כזה, אבל זה באמת לא מעניין אותי לעבוד בצורה כזו בשלב זה.

המוזיקה שלך, לפחות כמו שזה נראה לי, נראית מתאימה לסוג חללי משהו של היפ הופ, אמנים כמו Del the Funky Homosapien או Anti-Pop Consortium. האם אי פעם חשבת לשתף פעולה עם הרכב כזה? להפוך למאין מפיק היפ הופ?

אני מת על Anti-Pop Consortium. למעשה, הקלטתי כמה חומרים בשביל Beans מהלהקה. אני לא בטוח אם זה משהו שישומש אם לא, אבל יש לי הרבה כבוד לו ולפרוייקט שלט. שיתפתי פעולה בעבר עם Prefuse 73 באלבום שלו Surrounded By Silence. אני עדיין רואה את גיירמו [סקוט הרן, שהוא Prefuse 73] די הרבה.

יש אלבום חדש, אלבום הסולו הראשון מזה זמן מה. האם מן הראוי שנצםה לסוג אחר של חקירה או ניסיוניות באלבום החדש, משהו אחר ממה שהורגלנו אליו עד כה?

התהליך היה שונה מאוד מאיך שעבדתי בעבר. אני מאוד נרגש להראות את הצד הזה של העבודה שלי.

מה הם חלק מהמוזיקאים, בין אם ברוק או מוזיקה קלאסית, או סופרים, או כל דבר אחר שמעניינים אותך בזמן האחרון?

אני עדיין מאזין די הרבה לוארז. אני מאוד אוהב חלק גדול מהיצירות של ג׳ון אדמס. אחד מהאלבומים האהובים עלי מהשנים האחרונות הוא אלבום ש-Atom ™ עשו לפני כנה שנים בשם Leidgut בחברת התקליטים Raster Norton.

ולבסוף: האם אי פעם תשקול להופיע בישראל?

אני אשמח להזדמנות להופיע בישראל בשלב כלשהו.

רון בן טובים | |מאשין מיוזיק

רון בן-טובים, יליד 1981, מרצה לספרות אנגלית, בעל נטייה לפתח אובססיות בהקשרים מוזיקליים, וגם באחרים. כותב את הבלוג מאשין מיוזיק מאז 2010. אנסה כאן לדבר וללהג כמה שרק יהיה אפשר על היפ הופ, הארדקור, ומטאל על סוגיו השונים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ