אלבומי מטאל שאתם חייבים להכיר בהנחה שאתם שומעים מטאל ונכנעים בקלות לכותרות כאלה

כמה אלבומים שבטוח היו נכנסים לרשימת האלבומים הכי טובים של השנה של הבלוג מאשין מיוזיק אם הבלוג מאשין מיוזיק היה כותב רשימה כזו. והוא לא

רון בן טובים
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רון בן טובים

מתוך מצולות האימה, הוא מגיח. לא יודע מה זה אומר, אבל זה נשמע מתאים. לא כתבתי כאן הרבה זמן, ואני מניח שזה לא ממש משנה לאף אחד, אני חש צורך להסביר: אין לי זמן בשיט, החיים שלי על הייפרדרייב/וורפ 5, והאמת האמיתית היא שלא רק שאין לי זמן לכתוב את הפוסט הזה, אין לי את הפריוולגיה לבזבז את החמצן שאני צורך בזמן כתיבת הפוסט הזה. אבל, אני מוכן להסתכן בחנק, בשבילכם. כזה אני.

עוד אמת שאפשר להוסיף למדורת האמיתות הזו היא שיש ראיון ענק/עצום/מדהים על מטאל, יהדות, ואוטו-אנטישמיות שרק מחכה שאני אעלה אותו, אבל גם לו אין לי זמן, ואני מקווה להגיע לזה לקראת סוף החודש/שנה. אז למה י-ש לי זמן, אתם שואלים? ובכן, יש לי זמן לחפף רשימה קצרה של אלבומי-על שעוד לא הזכרתי כאן. אני לא בטוח שאני אספיק להעלות רשימה טובה כזו של האלבומים הכי טובים השנה, אז אני רק אוסיף כאן כמה שבטוח היו נכנסים לרשימה הזו אם הרשימה הזו הייתה קיימת. רק אזהיר שאני ממש לא בעניינים (הכל יחסי בחיים), אז אני מתנצל אם לא כתבתי על האלבום שאתם הכי אוהבים. אבל, כמו תמיד, אני מקווה שתחנכו אותי בטוקבקים. ובכן:

Cattle Decapitation - The Anthropocene Extinction // Metal Blade

חופשי

די בטוח שזה האלבום הכי טוב שיצא השנה. להקת דת'/גריינד/אלוהים-מי-יודע ותיקה וטובה מסן דייגו, שמוציאה, די בעקביות אלבום מופתי אחרי אלבום מופתי. בהתחשב בסוגה המדוברת, ובכמות השיט והקלישאות שהסוגה הזו מתמחה בה, הם מצליחים כל פעם לייצר מוזיקה חכמה, מרגשת, מקורית, ואלימה מאוד. האלבום החדש רק מוסיף למורשת המכובדת הזו, עם הפקה טובה (אולי קצת מדי, אבל זה כבר עניין סגנוני), מילים חכמות, ותחושה של אלבום אחיד, טוב, ומשכנע. אין זמן רע לשמוע את האלבום הזה.

Wrekmeister Harmonies - Night of Your Ascension // Thrill Jockey

חופשי

אני לא באמת יכול לאהוב את ההרכב הזה יותר ממה שאני כבר עכשיו, כל פיסת מוזיקה שהוא משחרר הוא מתנה לעולם. הקולקטיב הלא-פרופורציונלי בשיט של ג'יי אר רובינסון (הנחמד מאוד), שכולל את כל מי שאי פעם ניגן מטאל באיזור שיקגו (אינדיאן, אנאטומי אוף הביט, וכו') והפעם גם את צמד המופרעים מ-The Body. חוט מוזיקה שמיימי ועדין שהופך עם הזמן, וכמעט בלי לשים לב, לחתיכת גיהנום יפהפה ומפעים. חובה, במיוחד לאנשים שעובדים עם מוזיקה ברקע.

Deafheaven - New Bermuda // Anti

חופשי

די בטוח שזה גם האלבום הכי טוב השנה, והיה עולה למעמד אלבום מושלם אלמלא כלל 1) מיליגרם עודף אחד של יומרה, שכאמור זה כל מה שמספיק, ו-2) שיר אחד קצת מיותר. אבל אם מתעלמים לרגע משני הפגמים הדי שוליים האלה, דפהבן די השיגו משהו לא ייאמן - אחרי אלבום כן מושלם מאוד ב-2013 הם חזרו אותו דבר, רק שונים לגמרי. עדיין היפסטרים, עדיין נטועים די חזק בשוגייז, אבל הרבה יותר מטאל, הרבה יותר קלישאתיות ועודף-כוח נהדרים. סך הכל די אחלה.

Thisquietarmy - Anthems for Catharsis // Self Release

חופשי

רגע לפני שלכולם נמאס מכל הפוסט-בולשיט שלי, הרכב (?) של אדם אחד מקנדה, שזה כמו ארה"ב רק עם אנשים מוזרים ונחמדים, שעושה דרון/פוסט/מי-יודע של משחקי מחשב של משוגעים. אפל, מבולגן, שחור, אלים בטירוף בקטע לא אלים בשיט, ואדיר. לחובבי הז'אנר.

DOLCH - I &II // Totenmusik

חופשי

צמד גרמני שאליו נחשפתי רק לאחרונה מאוד בעקבות המלצתו של אדם ללא הרבה שיער אבל עם הרבה שכל. הדרך הכי טובה לתאר את מה שקורה פה היא סוג של שילוב של True Widow עם קצת יותר דרון וחוסר רצון לחיות ועם פאזזזז שמן וסמיך סטייל מיי בלאדי וולנטיין, רק לא גרוע. אווירתי, חזק, מרגש מאוד מאוד, וממש לא מתאים לנהיגה כי יש לזה אפקט מוזר של לרצות להכניס את האוטו לשוליים ולשמוע מוזיקה. קיצר, מומלץ.

Autopsy - Skull Grinder // Peaceville

חופשי

אמנם רק EP של ההרכב המפגר הזה, אבל תקשיבו לי, ותקשיבו לי טוב: הלוואי על כל להקה בעולם, ואני מתכוון בעולם, לכתוב אלבום אחד, עזבו, שיר אחד, אחד, כמו שהשועלים האלה עושים מתוך שינה. תופעת טבע לא מוסברת בעולם הזה, להקה שמוציאה אלבום מופת אחד אחרי השני. פשוט לא יודעים איך לכתוב שיר לא טוב, והEP הדי ארוך הזה הוא רק עוד הוכחה. סמל לאומי, אות ומופת למטאל באשר הוא מטאל, מעורר השראה ומעבר להכל פשוט נהדר וחזק ואלים וטוב.

Bell Witch - Four Phantoms // Profound Lore

חופשי

הדום הכי טוב שאני שמעתי השנה, אולי גם בכלל שלהקת הדום שאני כמעט הכי אוהב בעולם, Lycus, מוציאה אלבום עוד חודש. אבל, בהיעדר האלבום של לייקוס, בל וויטש מהפנטים את הצורה לעולם. שקט לעיתים, טורד נפשות ורגשות בדרך כלל, ופשוט פיסת מוזיקה יפהפיה.

Enslaved - In Times // Nuclear Blast

חופשי

תעתיקו את כל מה שאמרתי על אוטופסי לפה, רק שבמקום דת' אלים ומטונף זה מטאל של אלים ויקינגים שקוראים ג'יימס ג'ויס ויותר חכמים מכולכם. רק אנסלייבד לא יודע להוציא אלבום רע, רק שבמקרה שלהם ההישג גדול אולי פי כמה כי הם פשוט מסרבים להישאר על אותו שטאנץ, מסרבים לקפוא (יש פה בדיחה למביני עניין לדעתי), כל הזמן זזים. אני לא מכיר כמעט אף להקה שמצליחה לזוז כל כך הרבה ועדיין להוציא פנינה אחרי יהלום, וחוזר חלילה. אז, פה הם עדיין אנסלייבד, הם עדיין שטים בספינות לוולהאלה, אבל הם הרבה יותר פוסטיים, הרבה יותר אינטרוספקטיביים, וכאילו כמו בבדיחה מוזרה הם עושים את זה יותר טוב מכולם. עוד אלבום שבקלות יכול להיות אלבום השנה.

הערות קצרות

Slayer - Repentless // Nuclear Blast

לא, אני לא חושב שזה אלבום טוב במיוחד, ואני חושב שסלייר, כבר די מזמן, עברו לקטגוריית AC/DC בעולם הבא של המטאל. הם ימלאו אצטדיונים גם אם הם יכרתו לעצמם אונה. מה שכן, אבל, באלבום הזה יש כמה שירים סבבה, ושיר אחד מעולה ודי עצוב. מעולה כי הוא לחלוטין לא הקטע הרגיל שלהם, עצוב כי, באופן די לא מפתיע, זה השיר שג'ף הנמן כתב לפני שהוא מת בטרם עת. אדם מוכשר בצורה בלתי רגילה, והלהקה שהוא משאיר אחריו טובה הרבה פחות אחרי לכתו.

Sunn O))) - Kannon // Southern Lord

יוצא ממש ברגעים אלה, ולא יצא לי לשמוע אותו יותר מדי פעמים, אבל נשמע מבטיח, ובעיקר נשמע הרבה יותר מטאל מכל מה שהם הוציאו בזמן האחרון. איירון מיידן זה לא, אבל גם לא אולבר. משהו נחמד באמצע.

Devin Townsend - Ziltoid Live at the Royal Albert Hall // Century Media

סתם בלי קשר, אחד האנשים המוכשרים בתבל עושה את מה שהוא עושה הכי טוב בעולם, שזה לנגן מוזיקה ולהיות מותק של בן אדם. גם זילטויד, וגם מיני להיטים כולל גרסאות מהממות ביופיין של Funeral ו-The Death of Music. נהדר ומשובב נפש.

רון בן טובים | |מאשין מיוזיק

רון בן-טובים, יליד 1981, מרצה לספרות אנגלית, בעל נטייה לפתח אובססיות בהקשרים מוזיקליים, וגם באחרים. כותב את הבלוג מאשין מיוזיק מאז 2010. אנסה כאן לדבר וללהג כמה שרק יהיה אפשר על היפ הופ, הארדקור, ומטאל על סוגיו השונים.

תגובות