ניקיון הפסח הגדול של הנשמה, בעזרת הרבה מטאל

אין כמו חילופי עונות, על האלרגיות הבלתי נגמרות שלהן והציוצים הבלתי פוסקים של הציפורים, בכדי להוציא קצת שחור מהנשמה בעזרת הרבה גיטרות ואולי קצת איפור

רון בן טובים
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רון בן טובים

טוב, הנה האביב הגיע, ואיתו פריחת הפרחים, אור שמש עד מאוחר בערב, וצחוק הילדים בגני השעשועים. ואיזו תקופה מתאימה יותר, אם כך, למצקת מרק גדושה בגועל נפש בצורת גיטרות ותופים. אבל ברצינות, ומבלי להיגרר לקלישאות נוראיות, האביב הביא איתו יבול מרשים של אלבומים משמחים עד מאוד, לפחות אותי. ואם אני שמח, אז נראה לי שגם אתם צריכים להיות שמחים. גילוי נאות: אני לא באמת שמח, אבל שיהיה. תהנו לכם מפוסט מלא אופטימיות ושנאה, לפחות עד לפעם הבאה.

Sunwolf - Eve // Self Release

צמד סקוטי/אנגלי שעושה פוסט-מטאל/פוסט-רק למאה ה-21, ותהרגו אותי אין לי מושג מה כתבתי עכשיו. אבל בכל מקרה, הרכב מעולה שבמעולים, שהוציא כמה מאלבומי הפוסט-שקרכלשהוא הטובים ביותר שנראו במחוזות החנוניים האלה. זה כולל את Midnight Moon המשובח מ-2013 ואת Beholden to Nothing and No One הדי מושלם מ-2014. עכשיו יצא חדש לגמרי, קצת יותר פוסט-רוק ממטאל, אבל עדיין אדיר ומדהים יותר מרוב הרעשים והצלילים שיש בעולם הזה. אם אתם אוהבים את השירים שלכם ארוכים ומפוצצים ברגש, זה המקום בשבילכם.

Temple of Abandonment - From Outer Spheres...Death // Self Release

בפינת ״אלוהים אני שונא את היקום ואין אלוהים ולמה לחיות ואויש בא לי שיהיה היום משחקי השף בטלוויזיה״ יש את הדבר הזה. מדובר בהרכב קנדי חדש יחסית (אני מניח, לא ממש הצלחתי להבין מה קורה) שזה לו הדמו ולכן ההוצאה הראשונה. ואם ככה נשמע הדמו, חסוס כריסטוס. אם אתם בקטע של מה שנקרא פיונרל דום, או, במילים אחרות, מוזיקת דום להלוויות, אז זה אלבום בשבילכם. כמיטב מסורת Loss או Wolvserpent. שיר אחד של קצת יותר מחצי שעה, אבל איכשהוא רוצים עוד. מומלץ.

Deftones - Gore // Reprise

תשמעו, אתם לא ממש צריכים אותי בשביל לשמוע מה ואיך עם האלבום החדש של הדפטונס, מספיק יקשקשו עליו גם בלעדיי. ותכלס, אני לא יודע אם אני סמכות לגביהם יותר, מאז שנטשתי אותם לאנחות בתקופה הפוסט-White Pony שלהם. וכל זאת בנוסף לעבודה שצ׳ינו מורנו האליל, הלוא הוא הקול של האנשים האלה, השתתף באחד המיזמים המוזיקליים המביכים ביותר של השנים האחרונות, הלוא הוא Palms, שיתוף הפעולה שלו עם פליטי Isis (זצוק״ל). אז, לא באתי אופטימי לעניין הזה. אבל, ואת זה גיליתי די מהר, כשמפסיקים לצפות לשירים מ Around the Fur כל הזמן, אז יש סיכוי ממשי להנות. אלבום מגוון, מרגש, אותנטי, ושווה את הזמן שלכם לגמרי. אולי אפילו טוב.

DEFTONES GORE

Khanus - Rites of Fire (EP) // I, Voidhanger Records

אני ממש בעניין של מטאל הזוי בזמן האחרון, וכשאני אומר ״מטאל הזוי״ אני מתכוון לדברים שנעשים קצת אחרת. דיסטורשן לא שמן מדי, ולפעמים לא מורגש, והרבה חללים ריקים בין הכלים. כל כך הרבה זמן האביסו אותנו את הקומפרשן (דחיסה) המטורף הזה, וקירות הצליל התוקפניים האלה, שפתאום קצת אוויר לנשימה מרגיש כמו...לא יודע, אוויר לנשימה. במסגרת השינוי המבורך הזה יש לנו את הפריקים הפינלנדים האלה. זה לא בדיוק דת׳ מטאל, זה לא בדיוק בלאק מטאל, זה פשוט משונה. ונהדר.

Entropia - Ufonaut // Arachnophobia Records

במסגרת המסע החדש שעולם המטאל נוטל בו חלק, שהוא הזרקת מנה הגונה של סוכריות קופצות (פסיכדליה, אלקטרוניקה, וכו׳) לענף השחור של המטאל, יש לנו גם את האלבום החדש של הלהקה הפולנית המצויינת Entropia בשם Ufonaut. האלבום הקודם של המשוגעים האלה, Vesper מ-2013, היה אחד האלבומים החדשים האהובים והחרושים על ידי בשנים האחרונות. בחדש הפסיכוזה לוקחת עוד כמה צעדים קדימה, בצורת קצבים אוריינטליים, נגיעות ביזאר, והמשך מבורך של אלימות אווירתית וכמעט אמו-אית. אלבום להתאהב בו.

Howls of Ebb - Cursus Impasse: The Pendlomic Vows // I, Voidhanger Records

עוד נכס צאן מטאלי מהלייבל האיטלקי המצויין הזה, הפעם צמד דת׳/בלאק/אנילאיודעמהזה קליפורני מדהים ומפעים שזה לו האלבום השני, אחרי Vigils of the 3rd Eye המעולה מ-2014. שוב להקה מוזרה לגמרי, ייחודית לגמרי, ופשוט מלהיבה בקטע אחר. אני מכניס אותם לאותה משבצת של Oranssi Pazuzu או Mgla או Bolzer. לא בהכרח כי הם נשמעים בדיוק כמו הלהקות האלו, אלה שיש איזה טירוף מערכות אידיוסינקרטי משותף. כיף של אלבום, ומועמד די בטוח לאלבום השנה.

Astral Path - Ode to the Void // Self -Release

עוד צמד, עוד פעם קנדים, והפעם בקטע בלאק אטמוספרי למתקדמים לגמרי ולרוצים לשמוע אחלה מוזיקה לגמרי. תחום אפרפר כל העניין הזה של בלאק אטמוספרי, כי הוא נופל לא פעם ולא פעמיים לבור של ״ערפל של מוזיקה שנשמע אותו דבר ושעושה להפסיק הכל ולצאת לאיזה גינה לנשום קצת אוויר אחרי ששומעים שתי דקות״. לא זהו המצב פה. אלבום ראשון לאנשים הנחמדים האלה, אבל לא שאני הייתי מנחש. דינאמי, מרגש, עם כמות הגונה של קתרזיס, אבל לא מספיק כדי לעשות בחילה. מומלץ עד מאוד.

Colin Stetson - Sorrow // 52Hz

טוב, פה אני לא יודע בדיוק מה אני עושה, כי אני לא יודע בדיוק איך מגיבים לדבר כזה. הסקספוניסט/מלחין/עושה-הכל-בעולם קולין סטטסון, שהוציא יצירות מופת מפעימות ומוזרות כאחד, כמו טרילוגיית New History Warfare שיצאה בין 2007 ל-2013, החליט שהוא מקליט גרסה/פרשנות לסימפוניה השלישית של המלחין הפולני הנריק גורקי, שנכתבה בזמן השלטון הקומוניסטי ופורסמה לאחר התמוטטות הגוש הסובייטי. התרגום מחדש של סטטסון, כמו גם המקור הסופר-מדכא של גורקי, הוא יצירה אחת ענקית על אובדן, מבוצעת על ידי משהו כמו תריסר מוזיקאים, שכוללים את הכנרת שרה נויפלד, שאיתה הוציא אלבום יפהפה בשנה שעברה, וגרג פוקס, המתופף-על של להקת ההיפסטר-בלאק Liturgy. אני לא ממש מחובבי המוזיקה הקלאסית עדיין, אבל יש לי הרגשה שאם יש כניסה לעולם הזה מבחינתי היא עוברת במשהו מוזר, סמיך, ומהפנט כמו זה.

Imperial Triumphant - Inceste // Redefining Darkness Records

אם דיברנו קצת על העבר המאוד דחוס של המטאל, ועל כיסי האוויר הבריאים שנושבים בו באמצעות הזיה, טירוף, ומשוגעות, אז כנראה שזה הזמן לאלבום חדש (או EP) של אימפריאל טרייאמפנט. חמישיית בחורים חסודים מערבות ניו יורק אשר באמריקה, שהחליטו שאין מספיק סלעים מתמוטטים על אולפני הקלטות בסצנה הנוכחית, ועשו כל שביכולתם לתקן את המצב הנורא. האלבום האחרון שלהם, Abyssal Gods, היה מופת של אי סדר ושחור בעיניים, והאלבומצ׳יק הזה רק מחמיר את המצב. ג׳יזס כמה שזה מוטרף וכמה שזה מעולה.

// בקצרה //

1) להקת הבלאק/דת׳ הישראלית HAR שחררה EP חדש לאוויר העולם Ba'al Ha'ov דרך Forneus Records. קצת בלאק-אנד-רול, קצת אווירת מוות מתקרב, וסך הכל דבר נחמד מאוד ומומלץ. למי שבקטע, גם תהיה הופעת שחרור אלבום רשמית בלבונטין 7 עוד חודש וחצי (איוונט).

2) חביבי המערכת (אני המערכת, למי שפספס) Nails הכריזו על אלבום חדש שייצא ביוני בשם You Will Never Be One of Us. חייב להגיד שהשם הזה מעצבן אותי מאוד, ושהשיר הראשון שייצא לא ממש מלהיב, אבל הנה הוא. תשפטו בעצמכם.

רון בן טובים | |מאשין מיוזיק

רון בן-טובים, יליד 1981, מרצה לספרות אנגלית, בעל נטייה לפתח אובססיות בהקשרים מוזיקליים, וגם באחרים. כותב את הבלוג מאשין מיוזיק מאז 2010. אנסה כאן לדבר וללהג כמה שרק יהיה אפשר על היפ הופ, הארדקור, ומטאל על סוגיו השונים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ