שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אלבומי המטאל של העשור: שייט לילי אפל

מלינדה ג'קסון, מקימת הרכב הפרוג-דום Eight Bells, מדברת על הקסם שבילוב בין סגנונות ועל המקום הבעייתי של נשים בסצנת המוזיקה הכבדה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רון בן טובים

להקה: Eight Bells

אלבום: Landless

שנה: 2016

הוצאה: Battleground Records

שיר אהוב: "Touche Me"

עטיפת האלבום "Landless"
עטיפת האלבום "Landless"

העובדות היבשות: האלבום השני של הרכב הדום/פרוג מפורטלנד איחד בין הנושאים הימיים של האלבום הראשון להפקה מלוטשת ומודעות גדולה יותר לכוחה של ההרמוניה. אחרי האלבום הזה הלהקה שינתה את הרכבה ונותרה במצב של הפסקת פעילות עקב פציעתה של מלינדה ג׳קסון, מקימת ההרכב.

העובדות הלא יבשות: בשדה המתפתח של להקות (סוג של) דום (סוג של) פרוג (סוג של) מטאל, Landless בלט בבהירות בוהקת. הוא ממשיך את העיסוק בנושאים ימיים כדרך לחקור עומק רגשי ואי יציבות, ונשען על יסודות הפקה עשירה והרמוניות קוליות מהפנטות ומדגים את היכולה של הלקה ליצור שירים מלנכוליים מלאי געגועים הנקטעים מדי פעם במתקפות אגרסיה דמויות בלאק מטאל.

לכבוד הכללתו של האלבום בסדרת אלבומי העשור, ניהלתי התכתבות קצרה עם ג'קסון. את הפרקים המלאים הקודמים של הסדרה הזו ניתן לקרוא בבלוג החיצוני שלי ומי שמעוניין בעוד ראיונות, המלצות ושאר היפראקטיביות דיגיטלית - מוזמן לעקוב אחרי דף הפייסבוק של הבלוג, אחרי דף האינסטגרם החדש ולקבל פלייליסטים והמלצות בספוטיפיי של מאשין מיוזיק.

האם היה זוכרת רגע של ״אאוריקה״ עם מוזיקה? שיר, עטיפת אלבום, או הופעה ששינו את הצורה שבה תפשת אותה ואת המקום שלה בחייך?

"אני לא בטוחה אם אי פעם שמעתי על ילד או ילדה שלא התרגשו ממוזיקה. הבית שבו גדלתי לא היה מוזיקלי במיוחד או אמנותי, הוא היה בית של מעמד הפועלים. ההורים שלי כן ערכו מסיבות שבהן האזינו לרוק שנות החמישים ורקדו בסלון עם החברים שלהם. בתור מתבגרת צעירה נהניתי מהמוזיקה של ,Scorpions, Night Ranger Deep Purple וכל דבר אחר שהיה נגיש. באזורים הכפריים של טקסס לא היו המון דרכים לגלות מוזיקה מחתרתית, אלא אם כן היה קולג׳ קרוב שהפעיל תחנת רדיו. קצת אחר כך שמעתי את האיפי של Sonic Youth הנושא את שם הלהקה ופשוט רציתי להשיג גיטרה. אפשר לומר שזו היתה האזנה בעלת משמעות גדולה עבורי".

מה היה באלבום ההוא של סוניק יות׳ שמשך אותך?

"הייתי מבוגרת-צעירה כששמעתי אותו לראשונה. מה שהם עשו נשמע כל כך שונה מכל דבר אחר שהתרחש באותו הזמן. הייתי מאוד בקטע של דת׳-רוק וגות׳ באותה תקופה והרגשתי שהם לכדו הרבה מהתחושה המהורהרת והכבדה הזו עם סוג אחר של צלילים. כשהתחלתי לנגן התחלתי להבין שלאפקטים היה חלק גדול בצליל הזה".

שהקלטת האלבום היתה זריזה יחסית, קצת יותר משבוע. מה הרעיון מאחורי זה?

"חוסר בהכפלות והיעדר תקציב גדול הביאו באלבום הראשון לאלבום קצר. את Landless הקלטנו חי בארבעה ימים, אבל בילינו כמה שבועות בפוסט-הפקה ומיקסים. היה לנו מעט יותר כסף עבור ההקלטה הזו וזה גם הרחיב את פלטת הצבעים שלנו. פעם חשבתי שאלבום זה משהו שחייבים להקליט חי, בלי תוספות בהפקה, בטייק אחד לכל שיר. איכשהו חשבתי שכל דבר אחר הוא חוסר כנות. זה משהו שעשיתי גם בלהקה הקודמת שלי, SubArachnoid Space, אבל שם זה היה שונה כי רוב המוזיקה היתה מאולתרת".

"Landless נשמע באופן שהוא נשמע בגלל התקציב הגדול יותר, וכתוצאה מיותר זמן חזרות עם מי שהיו מעורבים בו. זה אלבום שבו Eight Bells הפכה ליישות משל עצמה, מצאה את הזהות שלה, אבל זה לא אומר שהיא אי פעם תפסיק להשתנות או לצמוח".

זה נדמה שיש מוסר כפול במוזיקה האמריקאית בכל הקשור למעורבות פעילה של נשים במוזיקה מחתרתית, רועשת ולעתים גם מחוספסת. יש רגעים של קבלה. מהי החוויה שלך?

"כשהתחלתי לנגן ולהופיע זה היה הרבה יותר נדיר לראות נשים מופיעות בפסטיבלים או, למען האמת, בכלל. הרבה פעמים הניחו שאני חברה של אחד מחברי הלהקות האחרות, זו שאחראית על המרצנדייז׳, נגנית הבס או שאני רק שרה. פעם איזה בחור מישש את קצות האצבעות שלי כדי לראות אם יש לי יבלות מנגינה, רק כדי לומר לי אחר כך שאני לא נגנית גיטרה 'אמיתית'".

"אני מרגישה שנשים צריכות לעמוד בסטנדרט גבוה מזה של גברים במושגים של יכולת טכנית ודיוק מוזיקלי. אני לא חושבת על הדברים האלה הרבה בגלל שאני מקבלת הרבה תמיכה מנשים וגם מגברים פה בחוף המערבי, הרבה יותר מבכל סצנה או מקום אחר. אני חושבת שלהגיד שזו תוצאה של המגדר שלי זו הפשטה גדולה מדי של הנושא. אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי בלכעוס על דברים כאלה או בלנסות לשנות את דעתו של מישהו עליי או על נשים במוזיקה בכלל. אני מתעלמת ומתמקדת באנשים שכן מעריכים את מה שאני עושה ונהנים ממה שאני עושה. בסופו של דבר אני רוצה לעשות את האמנות שלי עבור עצמי ועבור חברי הלהקה שלי. ההצהרה שלי לגבי מה נשים יכולות לעשות באה לידי ביטוי בזה שאני פה ופאקינג עושה את זה. כשאתה מרגיש לא רצוי אתה לומד לא להצטרך להרגיש רצוי".

אני יודע שלדבר על סוגות זה משעמם, אבל אני חושב שמה ש-Eight Bells עושה מושפע מדום או לפחות מוייב הסבנטיז שיש בו.

"Eight Bells אף פעם לא ניסתה לפעול במסגרת סוגה כזו או אחרת. הלהקה הקודמת שלי נעשתה כבדה יותר ויותר וזה משהו שאהבתי, אז כשהקמתי את Eight Bells כי רציתי להמשיך עם הכיוון הזה. אני נהנית מערבוב של סוגות יחד אבל מנסה לא לחשוב על זה יותר מדי. אני רוצה שזה יהיה כן, לא מעושה".

מלינדה ג'קסון. הסצנה בחוף המערבי נותנת הרבה תמיכה
מלינדה ג'קסון. הסצנה בחוף המערבי נותנת הרבה תמיכה

נראה שלפציעה ברגלך בזמן סיבוב ההופעות היתה השפעה גדולה עלייך. האם האירוע הזה וכל מה שבא בעקבותיו הוא מקור השראה כעת?

"זה היה די טראומטי. הלהקה די קרסה לתוך עצמה אחרי זה. איבדתי את היכולת לנוע לכמה זמן וגם איבדתי שותפה ליצירה במה שהיו שינויי כוח אדם הכרחיים. הרגשתי חסרת השראה. זה היה מצב נדיר ומפחיד עבורי. כל מה שנותר לי לעשות הוא לשקם את הרגל למרות שהיא לא תחזור כבר למה שהיתה. הייתי צריכה לבקש עזרה ונשענתי במידה רבה על אהוביי. אני חושבת שאני יותר עקשנית מאי פעם. אני לא מוכנה לוותר על ליצור מוזיקה ולנגן בהופעות. כעת, אני שוב מרגישה טובה ובנוח על הבמה".

האם יש משהו באלבום הזה שאת גאה בו במיוחד?

"אני מאוד גאה בשירים ובכמה קשה עבדנו עליהם. כשאני מדברת 'עלינו' אני מתכוונת ללהקה כמובן, אבל גם למפיק שלנו בילי אנדרסון ולנציגי חברת התקליטים. אני לא ממש מאזינה לאלבום, כמו שאני לא מאזינה לאף דבר שהייתי מעורבת בו מוזיקלית. בדרך כלל אני לא ממש צריכה להאזין למשהו אחרי שהשקעתי כל כך הרבה מאמץ בלהביא אותו לעולם. אני מודה על כך שהיתה לי ההזדמנות וההשראה ליצור אותו ועל כך שאנשים עוד נהנים ממנו. זה לא היה קל אבל לא הייתי משנה בו כלום".

רון בן טובים |מאשין מיוזיק

רון בן-טובים, יליד 1981, מרצה לספרות אנגלית, בעל נטייה לפתח אובססיות בהקשרים מוזיקליים, וגם באחרים. כותב את הבלוג מאשין מיוזיק מאז 2010. אנסה כאן לדבר וללהג כמה שרק יהיה אפשר על היפ הופ, הארדקור, ומטאל על סוגיו השונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ