אלבומי המטאל שאתם חייבים לשמוע, כי ככה אמרתי

שלוש המלצות לשלושה אלבומים ממש מעניינים שיוצאים ממש בימים אלה. מהכבד מאוד ועד הכבד ממש נורא. וגם: אוסף חדש עם תוצרת מקומית

רון בן טובים
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
00
MILIM KASHOT VOL.1. הרכבי המטאל/גריינדקור/פולק/סלאדג׳/כל מה שביניהם, המחתרתיים הישראליים הטובים ביותר
רון בן טובים

עברו הרבה מים עכורים מתחת לגשר החיים מאז הפעם האחרונה שכתבתי "ביקורת אלבומים". אם להיות מדויקים - משהו כמו ארבע שנים. הסיבה העיקרית שלא עשיתי זאת מאז (וגם לא הרבתי בכך לפני) היא שאני מתעב את הכתיבה של דעתי. כמובן שזה מגוחך משום שגם כאן, אני כותב את דעתי כל שנייה. העניין הוא שאני מאד לא אוהב לכתוב אותה בצורה שישתמע ממנה כאילו אני יודע למה אלבום הוא טוב או רע. אני גם לא רוצה לכתוב על אלבומים שאינני חושב שהם טובים. למרות הרעש השטני שאני שורה בו יום-יום, כמו אמבט של גלגלי עיניים וקרביים, אני איש של אהבה. 

והנה, צירוף מקרים ונסיבות הוביל לכך שכן בא לי פתאום לכתוב על כמה אלבומים שיוצאים, במקרה או שלא, בקרוב מאד. אלבום הבכורה של הרכב הדת׳/דום הניו יורקי Weeping Sores; האלבום החדש של הרכב הגריינדקור ממישיגן Cloud Rat; והאלבום השני של הרכב הבלאק האמריקאי Haunter. יוצאים לדרך!

1

1. Cloud Rat מעוררים גלים כבר כמה זמן, בזכות מה שנראה כמו משיכת חוט מכדור החוטים הכאוטי של Converge. אתם יודעים ואני יודע ש-Converge היא לא להקת גריידנקור. אבל היא כן מאותן להקות מעניינות שיושבות על צומת של סוגות וסגנונות, שעושה זאת תוך מה שנראה כמו התמרה של כולם, בדגש על אלמנט הכעס, למשהו רגשי יותר, מלוטש יותר, אולי אפילו קצת נגיש יותר.

אצל Converge מדובר בהתכה של הארדקור, אסתטיקה, סאונד ואתיקה, עם אלמנטים מטאליים מעולם הדת׳ ודומיו ליצירת מעין "אמו-מטאל". מאה אחוז מבע רגשי, מבוטן במאה אחוז ריפים. מוקדם לומר אם Cloud Rat הולכים בנתיב הזה, עושה רושם שהם מבצעים הרבה מהמהלכים הסגנוניים הללו מכיוון הגריינד. באלבום החדש שלהם, בעל השם הרלוונטי לשיחתנו, Pollinator (״מאבק״, מלשון אבקת פרחים), הם באים בגישת ״הסבר פנייך למטאל/גריינדקור״ עוד יותר מאלבומים קודמים.

התוצאות מעניינות. כשהם נותנים פול-גז גריינדקור - הם טובים. מעטות הלהקות שנשמעות ככה היום, עם סאונד מלא, כבד ושמן, כמו רכבת שהשתחררה וכל הרהיטים נופלים. אבל המקום שבו הם מתרוממים לשיא הוא בשירים שבהם המבע הרגשי והדינמיקה לוקחים צעד אחד קדימה. כשהחלקים המלודיים מותחים את הבלאגן לכדי יצירה שלמה יותר ומפעימה. לדעתי, אין ספק שזו הדרך שבה הם צריכים להמשיך.

2

2. Weeping Sores הוא הרכב של חברי הרכב הדת׳ הפרוגרסיבי Pyrrhon (בהם מאט מור, ממבקרי המטאל הטובים בעולם) + חברת Hell לשעבר ו-Tchornobog בהווה. אבל False Confession אינו עוד אלבום של Pyrrhon והאמת גם לא של אף אחד אחר. זהו מקרה נדיר של הוקרה ליצירות מופת תוך הפיכתן למשהו חדש, מקורי מטלטל ושוב - מרגש.

המקורות של Pyrrhon הן, לפחות לאוזניי, שילוב של Morbid Angel מתחילת שנות התשעים עם דום מטאל בריטי משתי תקופות שונות: My Dyng Bride של אמצע הניינטיז ו-Warning של תחילת שנות האלפיים. התוצאה היא שילוב של בכי מוזיקלי ומונומנטליות קשוחה. היומרה והחספוס של דת׳ מטאל חציבת סלעים של כוח ושכלתנות, יחד עם המפל האנושי, הרגיש, הזמני, הפגיע, שלא לומר הפצוע, של הדום מטאל. התוצאה היא אלבום כמותו לא שמעתי הרבה מאד זמן.

3

3. עד עכשיו דיברתי המון על רגש, ועל כך אני מתנצל מקרב לב. אם רגשות אתם רוצים, יש עוד המון אלבומים שיצאו השנה ויוציאו מכם דברים שלא הכרתם. ברשימה הזו ניתן למצוא בין היתר את פרויקט הפולק הישראלי Zeresh, את האלבום החדש של Kayo Dot, וכמובן את האלבום של Lingua Ignota שמטרתו בגדול היא לשבור את הלב.

אבל אחרי הלב, הגיע הזמן לדבר על גיהנום. האלבום השני של Haunter, שיוצא בחברת התקליטים הגאונית I Voidhanger, הוא כזה. חלק ממה שההרכב הזה עושה אפשר להבין במושגים של המהפכה הדיסוננטית בבלאק מטאל שמתחוללת בשנים האחרונות בהובלת ספינת הדגל Deathspell Omega. בבסיס הטוויסט של Haunter נעוץ דגש כפול ומהופך: ריפים סופר טכניים שמרגישים כאילו נלקחו ממחוזות הדת׳ מטאל האובססיבי, ואווירה מלודית שנשמעת לעתים כמעט פוסט-רוקית או פוסט-מטאלית.

כל זה אחלה, כמו שאומרים הצעירים, אם הביצוע או הכתיבה הם לא 100% אלא 200%. מהודק אבל לא מדי, מקצועי אבל לא מדי. "עשוי מלאכת מחשבת", כמו שחמותי אוהבת להגיד. בקלות אפשר לומר כי זו אחת ההוצאות המעניינות השנה, יחד עם זו של "חביבי מערכת" אחרים מאותה חברת תקליטים - An Isolated Mind ואלבום המופת של Drastus.

---

ולסיום, אני שמח לדווח על יציאתו של אוסף מוזיקה ראשון מבית מדרשו של "מאשין מיוזיק" ושמו בישראל: MILIM KASHOT VOL.1. לא רק המלים בו קשות, מיינד יו, אלא גם הצלילים. הוא מאגד 13 מהרכבי המטאל, גריינדקור, פולק, סלאדג׳ וכל מה שביניהם, הישראליים המחתרתיים הטובים ביותר. לקח לא מעט זמן לארגן את התפלץ הזה. רוצה להודות לדניאל ששון על איור העטיפה הנהדר ולעמית בן חיים הארכי-מוכשרת על עיצוב העטיפה. תבדקו אם בא לכם, אני אשמח.

זהו, לבינתיים. תשמעו מלא מטאל, תעקבו אחרי דף הפייסבוק ודף האינסטגרם תמליצו גם לי. למה מה קרה.

רון בן טובים | |מאשין מיוזיק

רון בן-טובים, יליד 1981, מרצה לספרות אנגלית, בעל נטייה לפתח אובססיות בהקשרים מוזיקליים, וגם באחרים. כותב את הבלוג מאשין מיוזיק מאז 2010. אנסה כאן לדבר וללהג כמה שרק יהיה אפשר על היפ הופ, הארדקור, ומטאל על סוגיו השונים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ