מה באמת הלך בין ג'ון לפול ב"ביטלס"? - אוזן קשבת - הבלוג של מני ארנון - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה באמת הלך בין ג'ון לפול ב"ביטלס"?

"הפגישה שלי עם פול היתה כמו פגישה של שני אנשים. לא התאהבנו או משהו קרוב לזה. וזה המשיך הלאה. זה עבד", הגדיר זאת לנון. הגרסה של מקרתני אחרת: "נהגנו לישון באותה מיטה, הראש שלו ליד הרגלים שלי". הספר Dreaming the Beatles חושף פרטים וסיפורים

תגובות
ג'ון לנון (מימין) ופול מקארטני
Cummings Archives / Redferns / G

האם אני טיפוס של ג'ון או פול? להיות ג'ון זה להיות סרקסטי ובוטה, טיפוס מרדן, ספונטני בעל רצון אגוצנטרי להוות מגדלור מוסרי. טיפוס ג'ון הוא דרמה-קווין שקשה לו לקבל חבר שדומה לו ולכן הוא מעדיף חבר מסוג פול, שככל הנראה גם יאכזב אותו.

ג'ון לנון
ASSOCIATED PRESS

לעומת זאת, פול הוא מישהו שאוהב להוביל משימות ולסיים אותן בזמן. הוא לא שוקע במרה שחורה בעתות שפל, אלא ממשיך הלאה. מצד שני, פול עושה הכל בהתלהבות, עובדה שגורמת להרבה אנשים לסלוד ממנו. אם אתה ג'ון, אתה מקווה שפול יהיה פחות רציני לרגע ויפסיק להציק. אם אתה פול, אתה היית שמח אם ג'ון היה נוטל אחריות למעשיו מדי פעם.

"Dreaming the Beatles"

הדמויות של פול וג'ון רודפות את ספרו של רוב שפילד, "Dreaming the Beatles" (חולם ביטלס) לכל אורכו, לצד אנקדוטות מעניינות, כמו למשל על המילים של It Won’t Be Long שנכתבו בסגנון של להקות-בנות או למי פול מקרטני מודה לה בסוף הביצוע של השיר Get Back על גג בניין המשרדים של חברת אפל.

הכתיבה המשותפת של ג'ון ופול, החברות ואחר כך הפרידה היוו מקור דיון לכל חובבי הביטלס מאז ומעולם. האם הם היו חברים? "הפגישה שלי עם פול היתה כמו פגישה של שני אנשים. לא התאהבנו או משהו קרוב לזה. וזה המשיך הלאה. זה עבד", הגדיר זאת לנון. האם היתה שם אהבה? פול דווקא מתלהב מהרעיון. הוא נשאל בתוכנית של הוורד סטרן האן ג'ון היה מאוהב בו. "נהגנו לישון באותה מיטה, הראש שלו ליד הרגלים שלי", הוא ענה. איך מתואר המפגש הראשון על פי הזיכרון של פול מקרטני? "אני זוכר אותנו צועדים בבגדים שחורים ב-Menlove Avenue". ברור כשמש, זה חייב היה להיות במנלאב (אהבת אדם) אווניו מכל המקומות  שבעולם. כל זיכרון של הביטלס חייב להיות בעל משמעות מיוחדת, טוען שפילד בסרקזם מסוים, אם כי ניתן להבין שהוא שמח להאמין באשליה הזאת, כדי להמשיך לחיות את המיתוס של הביטלס.

באחד הפרקים הראשונים בספר מסופר על אחד השירים הראשונים שכתבו יחד, I Call Your Nameכבר ב-1957, ממש סמוך למפגש הראשון שלהם. ג'ון מעולם לא ייחס לשיר הזה חשיבות רבה, אבל ב-1964, כששני אלבומים כבר מאחוריהם, החליטו הביטלס לבצע את השיר. לנון תרם שירה מלאת נשמה, כנראה שהוא ידע למי כוונה הקריאה בשם בשיר המקורי. מקרטני יכול רק לנחש על מי נכתב השיר. "אולי הקריאה היתה מכוונת לאמא שלו (שחיה בבית נפרד ממנו, כמה בלוקים מבית אחותה אצלה התגורר לנון בכל ילדותו), אני באמת לא יודע. לא שאלנו אחד את השני שאלות, פשוט כתבנו", אומר מקרטני.

שפילד מושך את הסיפור של השיר עד 1974. באותה שנה הקליט ג'ון לנון את השיר Whatever Gets You Thru the Night עם אלטון ג'ון. השניים הסכימו שאם השיר יגיע למקום הראשון, ג'ון לנון יתארח בהופעה של אלטון. לנון לא האמין שהשיר יכבוש את פסגת המצעד, אבל כשזה קרה לא היתה לו ברירה אלא לקיים את ההסכם. למעשה היתה זו הופעתו האחרונה של ג'ון לנון בפני קהל. הם שרו יחד שלושה שירים: קודם כל את הלהיט המשותף, לאחר מכן Lucy in the Sky שהיה להיט של אלטון ג'ון באותה תקופה. הבחירה המפתיעה היתה השיר השלישי שביצעו – "I Saw Her Standing There", השיר שפותח את האלבום הראשון של הביטלס, Please Please Me, שנכתב (איך לא?) על ידי פול מקרטני. דווקא ברגע הדרמטי הזה, ג'ון בוחר לקרוא בשמו של חברו משכבר הימים. "זה השיר האחרון שלנו, לפני שאני ארד מהבמה ואלך להקיא", אמר לנון. "זה שיר של מי שהיה פעם בן זוג שלי ולאחרונה התרחק קצת בשם פול".

ג'ון ידע שהוא לעולם לא יוכל למחוק את הקשר בינו לפול. "גם אם אהיה פתאום רקדן בלט, תמיד ישוו אותי לפול".

בסוף 1966 הביטלס היו מותשים והיו זקוקים למנוחה אחד מהשני. ג'ון לנון ניסה למצוא חיים יצירתיים מעבר לביטלס והחליט לנסוע לספרד כדי להשתתף כשחקן בסרט How I Won the War של ריצ'רד לסטר (שביים את הסרטים של הביטלס A Hard Day’s Night ו-Help!). הוא קיווה להכיר חברים חדשים על הסט של הסרט אבל התאכזב מצוות השחקנים. הגעגועים לחברים גרמו לו לכתוב את השיר הכי אישי שלו בביטלס, "Strawberry Fields Forever". הוא נזכר בבדידות של ילדותו, עת שיחק בבית היתומים בשם Strawberry Field בליוורפול, ליד הבית שלו. למרות שזה השיר של הביטלס האהוב עלי ביותר ושמעתי אותו אלפי פעמים, הספר עזר לי להבין אותו יותר. אני חשוב שלא הבנתי עד תום את משמעות המילה Forever עד שקראתי את הספר. כלומר, לא חשוב מה יקרה, הזיכרון הזה של הילדות הקודרת והבדידות והקושי להיות מישהו, אותם רגשות שחווה גם על הסט של הסרט, יהיו לעולם טבועים באישיות של לנון.

"מעולם לא שמחתי כל כך לפגוש אותם... רק הם מבינים על מה אני מדבר בלי הסברים מיותרים. יש בינינו קודים שרק אנחנו מבינים". זו היתה כנראה הפעם האחרונה שג'ון הרגיש כל כך קרוב לביטלס. הוא אפילו הציע שיקנו אי יווני ויגורו שם בצוותא, רק הם, כל אחד עם חוף משל עצמו. אבל השאיפות הללו הסתיימו לבסוף בלא כלום וכמה שבועות לאחר מכן הוא פגש את יוקו אונו בגלרייה אינדיקה בלונדון.

ומה עם פול? פול הוא נייר הלקמוס לפיו אפשר להבין מה היחס שלנו לגבי הביטלס. זהו אחד הפרקים הכי מקוריים בספר. בשמו המקורי הוא נקרא "פול הוא קונצפט שעל פיו אנו מודדים את כאבינו" על משקל "אלוהים הוא קונצפט שעל פיו אנו מודדים את כאבינו" ששר ג'ון לנון באלבומו פלסטיק אונו בנד. אם אתה לא אוהב את הביטלס זה בגלל פול, אומר שפילד. אם אתה אוהב אותם למרות המגרעות שלהם, אתה מתכוון למגרעות של פול. אבל זאת הסיבה ששפילד רואה בפול הדמות הכי מרתקת בביטלס. שפילד לא מתבייש לומר שהוא כנראה טיפוס של פול, אבל נטול רוב התכונות הטובות של פול ולכן הוא רואה בו דמות מאיימת. לעומת זאת, בהיותו פול, הוא נמשך לתכונות הטובות של ג'ון.

פול מקרטני בהופעה
Brent N. Clarke / Invision / AP

עד סוף שנות ה-80 היה ברור לרוב חובבי המוזיקה שג'ון לנון הוא הדמות החשבה ביותר בביטלס. תרמו לכך גם הרצח ב-1980 ומיד לאחר מכן אחת הביוגרפיות הכי חשובות שנכתבה עליהם – !Shout של פיליפ נורמן שיצאה באפריל 1981, ארבעה חודשים לאחר הרצח. רוח הספר היתה "ג'ון לנון היה שלושה רבעים מהביטלס". לאחר מכן היה טקס הכניסה של הביטלס להיכל התהילה של הרוק אנד רול ב-1988, שהוחרם על ידי מקרטני כי נעלב מרינגו או משהו דומה. אלה היו ללא ספק שנות השפל של פול והמוזיקה שיצר באותה תקופה לא תרמה.

בשנות ה-90 השתנה הלך הרוח, עם הפרסום של הספר Revolution in the Head של איאן מקדונלד ב-1994. מקדונלד טען שם שהגאון המוזיקלי בלהקה היה מקרטני. גם האנתולוגיה על הביטלס שהופקה ב-1995 תרמה לכך. פתאום אפשר היה לאהוב את מקרטני ללא רגשי אשמה. גם פול מקרטני עדכן את התדמית שלו והחל להוציא אלבומים יותר מוקפדים שזכו גם לביקורות טובות.

הביטלס
AP

בשנת 2000 יצא אלבום האוסף 1 של הביטלס, שכלל את כל הסינגלים של הביטלס שהגיעו למקומות הראשונים. לתדהמת כולם, כולל מקרטני, האלבום הפך לנמכר ביותר באותה שנה וגם בשנה לאחר מכן והוא יהיה ככל הנראה האלבום הנמכר ביותר במאה הנוכחית. הביטלס פעלו בערך עשר שנים, מתוכן רק כשבע שנים כלהקה שמקליטה אלבומים וסינגלים. הם התפרקו לפני כמעט 50 שנה, כך שהתקופה של פוסט ביטלס היא הרבה יותר ארוכה ומשמעותית. אנחנו בתקופה שבה אנחנו חולמים ביטלס והחלום משתנה על פי התקופה אבל הוא ממשיך להתקיים, כנראה לנצח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות