המוזיקאי שנמכר בגיל 4 תמורת וויסקי רוצה להעיר את ארה"ב - אוזן קשבת - הבלוג של מני ארנון - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המוזיקאי שנמכר בגיל 4 תמורת וויסקי רוצה להעיר את ארה"ב

מנקודת המוצא הנמוכה ביותר בחיים וללא שום השכלה, הצליח לוני הולי לפתח קריירה מרשימה של אמן חזותי. בגיל 68 הוציא את אלבומו השלישי, אחד המקוריים והמרגשים שיצאו השנה

תגובות
לוני הולי ב-2014
Hreinn Gudlaugsson / ויקיפדיה

"אנא הוציאו אותי מהחלום הזה", זועק באופן מצמרר לוני הולי שוב ושוב במהלך השיר "I Woke Up in Fucked-Up America". השיר, שמתחיל בנגינה מינימליסטית בפסנתר של הולי, הופך קלסטרופובי ככל שהוא מתקדם. סיוטי הלילה שלו אינם מרפים. לשיר נכנסים כלי נשיפה, שהבולט שבהם הוא הטרומבון של דייב נלסון, אליו מצטרף התיפוף הבוטח של מרלון פאטון, מעין מקצב מארש עם מכות מודגשות על המצילות.

הקליפ של השיר צבעוני ומאוד אמנותי. הולי יושב בתחילתו ליד הפסנתר ופורט עליו באצבעותיו עמוסות הטבעות. בהמשך הוא שוכב במיטה וחולם את חלומות הביעותים שלו הרצופים בסמלים שמופיעים בקליפ. הביקורת על אמריקה גלויה וברורה. אקדח מכוון כלפי דמותו המפוסלת של הנשיא ג'ון קנדי; הצהרת האמנציפציה של אברהם לינקולן לשחרור העבדים מתחת לערימה של פסלי חירות מפלסטיק; הנשר האמריקאי כלוא בכלוב של ציפורים; שלט שאומר באופן סמלי "אין פנייה שמאלה, העונש ירייה"; ועוד שלט שמונה את כל הממציאים ממוצא אפריקאי בארה"ב. בסוף הסיוט - הולי, עירום כביום היוולדו ומכורבל בתוך עצמו, כמו תינוק.

לוני הולי בן 68. הוא נולד בברמינגהם, אלבמה, שביעי מבין 27(!) ילדים שנולדו לאמו ונמסר (אולי נחטף) בגיל שנה וחצי. שנתיים וחצי לאחר מכן נמכר תמורת בקבוק ויסקי למנהל חנות משקאות, אצלו גדל עד גיל 12. כיום הוא אבא ללא פחות מ-15 ילדים.

ב-1979 החל הולי ליצור מיצגי אמנות חזותית בעזרת חומרים שמצא במגרשי גרוטאות. הכינוי שהודבק לו, "איש החול", הגיע ממצבות שיצר מאבני חול לזכר שתי אחייניות שלו שנספו בדליקה. יצירותיו הוצגו בעבר במוזיאון ויטני בניו יורק ובבית הלבן ובימים אלה אפשר לראות את חלקן בתערוכה History Refused to Die במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק. איתו מציגים את עבודותיהם אמנים שחורים אחרים מדרום ארה"ב חסרי השכלה פורמלית באמנות.

הולי הוא אחת התגליות הכי מרגשות עבורי השנה. הוא מרגש ומסעיר ונראה שכמו באמנות החזותית שלו, גם במוזיקה הוא פועל על פי תחושות פנימיות. לכן הוא שונה כל כך וגם מצליח לרגש. מעין משורר רחוב, מטיף בשער, כפי שהיה גיל סקוט-הרון בשיאו בשנות ה-70. הוא שר מכל הלב, צורח שוב ושוב משפטים שלמים עד ערפול חושים.

האלבום הראשון שלו, Just Before Music, יצא רק לפני שש שנים. אחד השירים שמופיעים בו, Fifth Child Burning, הוא בעצם יצירה של 15 דקות, שבה על רקע מוזיקה אלקטרונית הוא מספר על נערה שחורה שנשרפה למוות בברמינגהם בזמן שההורים שלה לא היו בבית. השיר, שהחל בכלל כיצירת אמנות שכללה חפצים שנמצאו מבית שנשרף, מדבר על כך שלא כל מוות של ילד שחור נובע מגזענות. לפעמים מדובר פשוט בהזנחה פושעת של ההורים.

עטיפת אלבומו השני, Keeping a Record out of It, מציגה גולגולת של בעל חיים לצד פטיפון. הוא כולל את היצירה הראשונה שלו, Six Space Shuttles, מ-2006 שנוצרה בספונטניות מאלתור באולפן על רקע קלידים מרחפים. בשיר From the Other Side of the Pulpit  - 13 דקות מדיטטיביות - מצטרפים אליו קול אלכסנדר מלהקת Black Lips וברדפורד קוקס מ-Deerhunter.

בחודש שעבר הוציא הולי את אלבומו השלישי - MITH - המשלב ג'אז, מוסיקה שחורה ורוק פסיכדלי. הודות לכך הוא זוכה לתמיכה מלהקות אינדי, תחילה Deerhunter ו-Black Lips וכעת הוא מופע החימום של Animal Collective מניו יורק. בהופעות מלווים אותו קלי פראט מלהקת ביירות בחצוצרה וקלידים ופאטון בתופים. על ההפקה הופקדו שהזאד איזמעילי, שמנגן גם בהרכב Ceramic Dog של הגיטריסט מארק ריבו, וריצ'רד סוויפט, שמת לפני מספר חודשים בגיל 41 אחרי שהוציא עשרה ואלבומים והפיק בין השאר אלבומים של דמיאן ג'ורדו.

השיר שסוגר את האלבום, Sometimes I Wanna Dance, הוא הקליט ביותר באלבום וכולל נגינת פסנתר גרובית במקצב בוגי-ווגי, המזכיר את הרית'ם אנד בלוז של פטס דומינו. על הפסנתר מנגן Laraaji - עוד מוזיקאי שנמצא בשוליים הסהרוריים עוד מסוף שנות ה-70 וזכה לפרסום מסוים הודות לאלבום אמביינט שהוציא במשותף עם בריאן אינו, Day of Radiance, ב-1980.

וכך, למרות העצב והביקורת הנוקבת על אמריקה להולי יש תקווה לעתיד טוב יותר: "אנחנו יכולים לרקוד על החוף/יכולים לרקוד על ההר/יכולים לרקוד לצד הנהר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#