לפעמים מה שצריך לאלבום נפלא הוא שברון לב וסכסוך מקצועי - אוזן קשבת - הבלוג של מני ארנון - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפעמים מה שצריך לאלבום נפלא הוא שברון לב וסכסוך מקצועי

בשלהי 2003 עמד ראיין אדאמס על פרשת דרכים אישית ואמנותית: הוא נפרד מזוגתו וחברת התקליטים שלו סירבה להוציא את אלבומו. התוצאה של כל זה היתה עמוסת שירים משובחים

תגובות
ראיין אדאמס ב-2007. החלק השני של האי-פי כמעט מושלם
AP

כולם מדברים עכשיו על "האלבום הלבן" הכפול, אבל שוכחים שבדצמבר 1967 הוציאו הביטלס גם אי-פי כפול נפלא בשם Magical Mystery Tour באריזה של שני תקליטוני 7 אינץ' וכלל את ששת השירים שהרכיבו את פסקול הסרט. זהו אולי לא האי-פי הכפול הראשון בהיסטוריה, אבל ללא ספק אחד המוצלחים שיצאו אי פעם.

אצל ראיין אדאמס, לעומת זאת, אי-פי כפול לא היה בתכנון, אבל בסופו של דבר, חברת התקליטים שלו, Lost Highway, כפתה עליו להוציא אחד במקום אלבום שהתכוון להוציא החודש לפני 15 שנה. אדאמס של 2003 ניצב בפני פרשת דרכים: בגיל 25 הוא כבר הספיק להקים ולפרק את להקת האלט-קאנטרי Whiskeytown אחרי שהקליט איתה שלושה אלבומים. לאחר מכן הוציא אלבום סולו ראשון, Heartbreaker, שהושפע מבוב דילן ומגראם פרסונס, וכלל דואט עם אמילו האריס.

האלבום שיצא לאחר מכן, Gold, הפך את אדאמס לכוכב. זה היה אלבום שכיף להאזין לו בפעמים הראשונות הודות לידע האנציקלופדי של אדאמס בהיסטוריה של הרוק. כך קיבלנו שיר בסגנון ואן מוריסון, שיר בסגנון רולינס סטונס וכו'. אבל בדיעבד היה מדובר באלבום מבולבל, שבו אדאמס רצה בעיקר להתפאר במנעד היכולות שלו.

משם המשיך אדאמס להקלטות אינסופיות ותקליטים שלמים שנגנזו, מהם יצאה ב-2002 אסופת קטעים בשם Demolition. ואז, דווקא כשנפרד מהזמרת בת' אורטון ובתקופה שבה היה נראה שהוא מאבד את זה, חזרו אליו הפוקוס והיצירתיות. הוא הקליט את האלבום Love is Hell אך חברת התקליטים שלו סירבה להוציאו. אדאמס לא היה מוכן לוותר והסכים לפשרה: הוא הוציא אלבום עם שירי רוק בינוניים בעל השם האירוני "Rock n Roll", תמורת הבטחה מצד חברת התקליטים שהאלבום שהקליט ייצא בשני חלקים - אי-פי כפול.

ההפרדה הזאת יצרה שני אלבומים קצרים בעלי קו מוזיקלי מעט שונה. החלק הראשון, שיצא בנובמבר 2003, היה מעין מחווה ללהקות אינדי בריטיות - בעיקר הסמית'ס (הגיטרות המצלצלות ב-Anybody Wanna Take Me Home שמזכירות מאוד את הצליל של ג'וני מאר) ורדיוהד של תקופת Ok Computer בשיר Political Scientist - וכלל גם גרסה לא רעה בכלל ל-Wonderwall של אואזיס.

Anybody wanna take me home

החלק השני, שיצא חודש לאחר מכן, מוצלח הרבה יותר ולטעמי כמעט מושלם. השיר הפותח, Blue Manhattan, הוא בלדת פסנתר בסגנון פול סיימון של תקופת all These Years Still Crazy - אלבום הפרידה של פול סיימון מאשתו הראשונה. תסמכו על ראיין שהרפרור מכוון, אבל זה עדיין שיר מקסים.

השיר City Rain City Streets הוא על חברה שמתה מסרטן. המעבר מהאקורדים המז'וריים בשני הבתים הראשונים לאקורדים המינוריים בחלק האמצעי של השיר, כשהוא שואל How does your body feel today, הוא לא פחות ממופלא. אחר כך מגיעה החרטה שהוא מביע, שהיא כמעט מביכה בזעם הנעורים שלה – I f**ked you over a million times and you died – אבל התמימות והכוונה הכנה מצליחים לרגש.

בהמשך מגיע I See Monsters הכמעט עירום לחלוטין, עם פריטה הורסת על גיטרה אקוסטית שמוקלטת נהדר, ולאחריו מגיע השיר היפה באלבום: זהו עוד שיר פרידה מאורטון, English Girls Approximately, עם קולות רקע של מריאן פייתפול וכולל את שורת המחץ בסיום - You meant everything. האלבום נסגר עם השיר Hotel Chelsea Nights שהוא מעין מחווה ל-Purple Rain, עם אותה שירה צרודה, אותו מבנה הרמוני ואותה גיטרה.

בדיוק כפי שהגירושים שלו ממנדי מור לפני שנתיים הוציאו ממנו את אחד האלבומים הכי טובים שלו, Prisoner, גם במקרה הזה, הפוזיציה של הילד העזוב והפגוע הוציאה מראיין אדאמס את המיטב. וכמו Is This Desire של פי.ג'יי הארווי, שגם הוא אלבום פרידה, Love is Hell הוא לא רק אלבום שהחזיר את אדאמס לעניינים אלא גם הפך אותו מאמן כישרוני לאחד שמצליח להעביר את החיים שלו דרך פריזמת השירים באופן מרגש ואמין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#