שבת עשירית בכלא הצבאי - מסרבת - הבלוג של תאיר קמינר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבת עשירית בכלא הצבאי

אחרי 10 שבתות בכלא הצבאי, שם אני כלואה בגלל סירובי להשתתף בכיבוש, אני יודעת הרבה יותר על מנהגי הדת היהודית. אבל השיא של כל שבת הוא הסקירה החדשותית של הסמלת, שתמיד מעוררת ויכוחים פוליטיים עם חברותיי לכלא

תגובות
אסירה וסוהר בכלא נווה תרצה
לימור אדרי

עוד מעט אני "חוגגת" 95 יום בכלא הצבאי, שאליו אני חוזרת שוב ושוב בגלל הסירוב שלי להתגייס לצבא, כדי לא לקחת חלק פעיל במעשה הכיבוש השטחים הפלסטינים ובעוולות שנעשות לעם הפלסטיני תחת הכיבוש. וזו השבת העשירית שלי כאן.

לכבוד השבת העשירית שאני מבלה בכלא החלטתי לכתוב פוסט שבת חגיגי במיוחד!

השבת בכלא היא אכן מבורכת מאוד. אנחנו נכנסות עוד ביום שישי בצהריים ל"נוהל שבת", זה אומר שהמצעים יכולים להישאר בחוץ כל השבת ולא צריך לסדר את המיטות; מותר לרדת ממדים, להתקלח ולישון כמה שרוצים.

השבת פה כל כך כיפית שבנות לא סופרות את  שישי שבת בטבלת היאוש שלהן, כי הימים הללו עוברים כל כך מהר. חוץ מזה יש יותר הפסקות בשבתֿ, האוכל יותר מושקע וטעים והשיא הוא שבניגוד לשאר הארוחות בשבוע, בארוחת שישי מותר לדבר בחדר האוכל וזה ממש תענוג.

כמובן שיש את הפן הדתי, שבשבילי הוא מאד חדש: כבר עשר שבתות שאני מדליקה נרות שבת, עושה קידוש וגיליתי שיש דבר כזה שנקרא הבדלה.

נרות שבת מאולתרים על 2 כוסות פלסטיק באחד מהסניפים של השומר הצעיר
אריאל שליט

אני חושבת שזה נחשב שאני שומרת שבת כי אין פה שום דבר שמאפשר לי לא לשמור. כמובן שאנחנו לומדת את פרשת השבוע במוצ"שׁ עם לילך הרבנית. נהייתי צדיקה.

דבר נוסף שאני אוהבת בשבת הוא הסקירות של הסמלת. בדרך כלל במוצ"שׁ בוחרים כמה בנות שמוזמנות לסקירה - מן שיעור כזה. הסמלת עושה סקירה על אקטואליה וזה מחבר אותנו קצת לעולם וגם נותן הזדמנות לשיח.

בסקירה הראשונה שבה נכחתי הסמלת סיפרה לנו על הפיגועים שהיו באותו שבוע. ברגע שהיא סיימה להקריא את הכתבות, אחת הבנות פנתה אלי: "תאיר, אפשר לשאול אותך שאלה?". "בוודאי", אמרתי. מכאן ואילך הסקירה הפכה להיות פחות או יותר בנושא הסירוב שלי, והקשר שלו לאקטואליה. ועוד תוך כדי הדיון שנהיה קצת סוער, הסמלת הזכירה ש"לא מדברים על פוליטיקה" כי אסור לדבר על פוליטיקה בצבא ואם נמשיך לדבר על פוליטיקה היא "תחדול עם זה". לא התעקשתי על זה שכל מילה בסקירה הזאת היא פוליטית, רק כדי לאפשר לנו להמשיך בדיון.

בסקירות הבאות שנכחתי המשכתי "להוסיף את האקשן" - הייתי זאת שעומדת מול כולן. היו רגעים שהייתי ממש לבד בחזית. והסמלת: "או, שוב תאיר. כל סקירה רק תאיר מדברת". תמיד כולן מתווכחות עם תאיר. היה לי קשה לעכל את זה שבאחת הסקירות הסמלת סיפרה שרוצים להרוס את ביתו של המחבל מעתניאל, ואף אחת לא ראתה את הטירוף שבמעשה. איך זה רק יזרע עוד שנאה ויגדיל את מעגל הכאב. ויותר גרוע, כשהעלתי את ההשוואה, האם אתן חושבות שזה היה עונש ראוי לו המפגע היה יהודי, השאלה אפילו לא גרמה לבנות להרגיש לא בנוח.

בשבת האחרונה שמרתי במגדל ביחד עם אסירה נוספת. ארבע שעות שמירה שבדרך כלל הופכות לארבע שעות של דיון פוליטי. זוגתי לשמירה אמרה שהיא חושבת שהצבא ממש לא מוסרי ולרגע חשבתי שאנחנו מסכימות, אבל אז היא הסבירה שלדעתה צבא שכולא חייל שיורה במחבל הוא צבא לא מוסרי. כי צבא מוסרי הוא צבא שמגבה את החייל היורה גם אם רצח אדם.

לסיום פוסט השבת החגיגי, אצטט את ברכת שבת שלום של קבוצת מגוון, הקיבוץ העירוני בשדרות. שם עשיתי שנת שירות בשנה שעברה, ואני מקדישה אותו למשפחה המאמצת שלי בקיבוץ, שלימדה אותי כל כך הרבה:

שבת שלום,

אומרים שבת שלום, אבל כל שבוע מגיעה השבת והשלום קצת מתעכב.

אבל אנחנו לא נתייאש ושבת אחרי שבת נחזור ונבקש-עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עם ישראל ועל כל יושבי תבל. ואמרו אמן

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#