מדי המארינס שלי

המדים בכלא הם מדים אמריקאיים ישנים. אני תוהה אם החייל שפעם לבש אותם מודע לחלקה של ממשלתו בכיבוש ורוצה שיעצור אותה, אבל אולי בעצם גם מר סמית הוא קורבן של הקפיטליזם, הגזענות וחוסר הצדק שנגדם אני נאבקת

תאיר קמינר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נחחים אמריקאים באימון. לא בטוח פה. לאף אחד. וזה נוגע אליך מפני שהממשלה שלך מאוד מעורבת
תאיר קמינר

Dear Mr. Smith

אתה לא מכיר אותי, אבל אני מרגישה שאנחנו ממש קרובים. במשך 20 הימים האחרונים לבשתי את החולצה שלך. זו שהיתה שלך לפחות, כששירתת בצבא האמריקאי. תבין, אני יושבת בכלא הצבאי של הצבא הישראלי. והמדים שלנו, מדי האסירים בכלא הצבאי, נתרמו על ידי המדינה שלך למדינה שלי. כן, זה ממש מה שאנחנו לובשות, את המדים המנומרים, מדי המארינס, לחלקם עוד תפורים בצד שמאל U.S ARMY ובצד ימין שמות משפחה של חיילים באותיות גדולות. ואני קיבלתי הפעם את החולצה שלך ובצד ימין תג השם שלך עוד תפור.

אני רוצה לספר לך למה אני בכלא. אני יושבת בכלא בגלל שסירבתי להתגייס לצבא הישראלי, אני מתנגדת להמשך מדיניות הכיבוש בשטחים. ביקשתי לעשות שירות אזרחי חלופי, אבל לא מאפשרים לי. הפעם, כשהמדים האלו קיבלו שם, חשבתי עליך. תהיתי מה אתה חושב, איך אתה מרגיש עם זה שאני לובשת את המדים שלך?

אני תוהה מי אתה. כמתבקש בהתחלה דימיינתי אותך כאמריקאי טיפוסי, אולי שמנמן, צופה בפוטבול, ואולי אתה בכלל לא יודע מה קורה פה. אתה לא מודע לזה שיש סכסוך ישראלי־פלסטיני מאוד מורכב ועצוב. שמאז קום המדינה בעצם יש מלחמות קשות. אז חשוב לי לספר לך, כי אני לובשת את החולצה שלך. אנחנו כבר המון שנים נמצאים במצב הזה. מצב קשה של מלחמות חוזרות וחוזרות. אלפי אנשים בשני הצדדים נפלו כתוצאה מהמלחמה הזו. הפלסטינים חיים תחת כיבוש ישראלי. המשמעות של זה היא שנשללות מהם הזכויות הבסיסיות ביותר לחיים, חירות, ביטחון וכבוד. הפלסטינים שחיים בעזה חיים תחת מצור כבד שישראל מטילה עליהם, ופעם בשנתיים בערך היא גם נכנסת ומחרבת את המקום. מובן שגם הישראלים סובלים מהמצב. יש לנו מעגל שכול שגדל כל שנה. יישובים שלמים בישראל, באזור העיר שדרות שקרובה לעזה, חיים כבר שנים במציאות של בריחה למקלטים בגלל טילים, לא רק במלחמות, באופן יומיומי. אוכלוסיות רבות של חיילים ואזרחים בטראומות ובחרדות.

אם אסכם, לא בטוח פה. לאף אחד. והסיבה שזה נוגע אליך היא שהממשלה שלך מאוד מעורבת. המסים שאתה משלם מממנים את המלחמות האלו, כלומר, אנחנו מקבלים תקציבים ל"ביטחון", ובישראל משמעות הביטחון היא כיבוש, מצור וסגר על הפלסטינים. למען ביטחון הישראלים, כמובן. בנוסף יש משמעות וכוח גדול לממשל שלך בנושא. אפשר לומר שהנשיא שלך מנהל את המלחמות האלו. החולצה שלך לא הגיעה אלי במקרה, המדינה שלך מעורבת קצת יותר מלתרום לנו מדים ישנים. אז עכשיו, כשאתה יודע, מטריד אותך שהבגדים שלך והכסף שלך בעצם כובשים את העם הפלסטיני? משמרים את חוסר הביטחון בישראל? אתה ישן עם זה טוב בלילה?

האמת היא שבא לי לדמיין אותך אחרת. אני רוצה להאמין שאתה דווקא כן בן אדם פעיל בחברה שלך, סתם כי זה נחמד אם החולצה שלבשתי היתה של מישהו משמעותי בחברה שלו. ואתה גם מודע מאוד לסכסוך הישראלי־פלסטיני. אפילו יש לך ביקורת על ישראל. ואתה גם יודע שזה שאתה פועל נגד הכיבוש ותומך במאבקים הלא־אלימים נגדו לא הופך אותך לאנטישמי, כי ישראל באמת מבצעת פשעים וחשוב לך כאזרח העולם לא לתת לזה יד, אתה מודאג לאן הכסף שלך הולך וזה מעולה. אבל אני תוהה אם אתה מקשר, ברמה יותר גבוהה, בין המאבקים שלך בעיר או במדינה שלך לבין מה שקורה מעבר לים אצלנו. כי גם אנחנו פה, במזרח התיכון, מושפעים בצורה בלתי מבוטלת מהמדיניות שלכם שם בארצות הברית. אני אסביר. חשוב מאוד להעביר את כל הביקורת הזו על ישראל. אבל זה לא מספיק. תבין, האווירה בישראל לאחרונה נהיית יותר אלימה, גזענית וקיצונית, והממשלה שלנו היא שמובילה את הכיוון זה; והממשלה שלך ממשיכה ללטף לממשלה שלי את הראש. כן, לפעמים יש מתיחויות ואני יודעת שביבי לפעמים עושה פאדיחות ביחסים אתכם, אבל בסופו של דבר אתם נותנים לזוועות פה חסות, אישור לא רשמי אבל מאוד משמעותי. אז בבקשה, די. די לשיתוף הפעולה, די להזרמת כסף למימון הכיבוש, די לשליחת ציוד מלחמה, די להתערבות הצבועה שבעצם גם היא מעוניינת בשימור המצב הנוכחי.

כן, אני מבקשת ממך, בתור זו שלובשת את החולצה הישנה שלך, שתפעיל קצת לחץ שם בארצות הברית ולא תיתן לממשלה שלך לגיטימציה לתמוך בפשעים שקורים כאן.

פתאום זה הכה בי, יכול להיות שאתה בכלל מת. הרי גם אתה חייל, גם אתה שירתת בתוך מערכת אלימה ויכול להיות שמאבקי כוחות הרגו גם אותך? יכול להיות שגם החיים שלך הלכו בגלל טייקונים שמתעשרים מהמלחמות האלו? אולי היו לך משפחה וילדים שהפכו ליתומים בגלל איזה חזיר שרצה עוד כסף? הוא רצה שיקנו ממנו עוד נשק, עוד תחמושת, אז הוא גם הפעיל את הלחצים שלו על מי שצריך כדי שהמלחמה הזאת תימשך. הוא בכלל לא חשב על אמא שלך, שאיבדה את הילד שלה, בזמן הזה הוא בטח קנה מכונית חדשה. הוא לא חשב על אחותך שאיבדה את אחיה הגדול בזמן שהוא שיחד קצת את מקבלי ההחלטות לדאוג שהוא ימשיך להתעשר. אני בטוחה שגם על החבר הכי טוב שלך הוא לא חשב, הוא בטח פשוט הלך לישון בשקט.

אני מצטערת, סמית, לא חשבתי על זה ועכשיו אני מרגישה קצת רע. גם אתה כמו הפלסטינים הרבים, הישראלים הרבים, קורבן. קורבן של הקפיטליזם שמוכר את החיים שלנו, ושל הימין שמפלה בינינו, ושל הממשלות שזורעות גזענות ושל חוסר הצדק.

אז סמית, גם בשבילך אני יושבת פה, כי אני לא מוכנה להיות חלק מחוסר הצדק שהרג אותך והורג עוד רבים. אז תודה, סמית, שאתה איתי, מלווה אותי במאבק הזה למען העולם היותר טוב שיכול להיות פה. בשביל הילדים שלך וגם בשביל הילדים שלי.

תאיר קמינר | |מסרבת

אני תאיר, בת 19, בוגרת הצופים מתל אביב, ובתחילת ינואר נכנסתי לכלא הצבאי מפני שסירבתי לשרת בצבא הכיבוש. הסירוב שלי היכה גלים ברשתות החברתיות ושׂגרר תגובות אשר הגיעו למאות אלפי גולשים בארץ ובחו"ל, סוקר בתקשורת הישראלית והבינלאומית והנושא אף נידון בפרלמנט הבריטי. כאן אני מספרת על החוויות שלי מהכלא ולמה בעצם אני בכלל שם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ