שירים שרואים

טקס פרסי האוסקר ה-88 מתרגש ובא, וזה הזמן להיזכר שקולנוע הוא לא רק חגיגה לעיניים אלא גם חוויה מוזיקלית. אז לפני שמחלקים את הפסלונים, הנה הפלייליסט שעשה אותם

מיכל ממן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מבט אל מסך הקולנוע מהמושבים שבאולם
צילום: מיכל ממן

מוזיקה היא אחד הכלים המרכיבים את השפה הקולנועית ואפשר להיעזר בה כשרוצים להעצים רגשות, לסמל תקופת זמן שונה או פלאשבק, להצביע על מיקום גיאוגרפי או להעמיק את הסאבטקסט. לכבוד תחרות פרסי האוסקר ה-88 שתיערך בעוד מספר ימים חשבתי שמן הראוי שגם הפלייליסט ישתתף בחגיגות. קבלו את שירי הפסקולים הטובים ביותר, כי מוזיקה וקולנוע פשוט הולכים מעולה ביחד.

הנה כמה היילייטים מעניינים:

Let The River Run - Carly Simon | Mrs. Robinson - Simon & Garfunkel

(מתוך הסרטים ״נערה עובדת״ ו״הבוגר״, בהתאמה)

ממש במקרה הפלייליסט נפתח בשני שירים מסרטיו של מייק ניקולס. האחד - סרט מופת עמוס אוסקרים שמככב ברשימת חמשת הסרטים האהובים עלי ביותר בכל הזמנים. השני - סרט קאלט משפחתי, לא בהכרח מופת, אבל עדיין קאלט נהדר. אגב, גם זכייה באוסקר היא לא תו תקן לאיכות, ולראייה: וודי אלן זכה רק פעם אחת בקטגוריית "הסרט הטוב ביותר" של התחרות. בעולם מתוקן וביקום המקביל שלי הוא כבר היה אמור לזכות בשמונה מאות ומשהו כאלה, פלוס מינוס.

let the river run והקול של קרלי סימון הם אריזה מוזיקלית מצוינת לסצינת הפתיחה המרשימה של נערה עובדת - שתי דקות של טיסה בשמי מנהטן, קצת פסל החירות, קצת מגדלי התאומים, המעבורת של סטטן איילנד וירושלים החדשה. מה עוד מוצלח בסרט? אלק בולדווין הצעיר והשעיר בלי חולצה, הריסון פורד מחליף חולצה במשרד לקול מחיאות הכפיים של הקלדניות ושלל מטבעות לשון שימושיים, כמו: coffee? tea? me?

באשר ל״הבוגר״ - הבחירה בגברת רובינסון לא היתה קלה. הסרט הרי משובץ כולו בשירים של סיימון וגרפונקל שמתאימים בול לאווירת סוף הסיקסטיז הפוטוגניות כל כך. מה עוד מוצלח בסרט? אן בנקרופט הנפלאה שהיתה אז מבוגרת מדסטין הופמן בשש שנים בלבד, מעברים קולנועיים גאוניים בין סצינות וכמובן סצינת הכנסייה האיקונית.

Fragments of Life - Roy Vedas

(מתוך הסרט ״משהו טוטאלי״)

כשהסרט הזה יצא לאקרנים בשנת 2000, הייתי תלמידת תיכון שוחרת מוזיקה וקולנוע, מלאת הורמונים שוצפים ואחוזי תזזית. ״משהו טוטאלי״ תפס אותי בדיוק ברגע הנכון ושיגע לי את החושים. בעיקר הטריף אותי שיר יפה ומשונה עם צליל שנשמע כמו זה של אורגן המונד אלקטרוני. הודות לאוטו-טיון הכבד - המלים היחידות שאפשר היה להבין ממנו הן: Falling Back To Me Now.

היתה נחושה בדעתי למצוא את השיר. זו היתה כאמור שנת 2000 - האינטרנט לא היה אפילו פסיק ממה שהוא היום וגוגל עוד היה בחיתוליו. התקשיתי מאוד למצוא את המידע עד שגיליתי שלמשהו טוטאלי יש אתר אינטרנט. היום זה נשמע טריוויאלי, אבל לפני 16 שנה זה לא היה דבר מקובל. כשגיליתי שבאתר מופיעה גם רשימת הפסקול ובתוכה השיר הזה - ידעה אז טבריה את אחת השמחות הגדולות בתולדותיה. אני טבריינית בעברי, מה תעשו לי. האתר, אגב, עדיין פעיל, סוג של. לרשימת השירים יש ללחוץ על הטלוויזיה:

מה עוד מוצלח בסרט? הכל, והשיר I Will Survive בביצוע להקת קייק שגם הוא השתרבב לפסקול. מאז הסרט אני גרופי של קייק, לכן תרשו לי להודות חגיגית לבמאי גור בנטביץ׳ על הסרט הפצצתי, על בחירת המוזיקה המשובחת וגם על האתר פורץ הדרך! מי יודע איפה הייתי היום אילולא גילית לי את רוי ודאס.

Sweetness - Yes | Forever Away - John Frusciante

(מתוך הסרטים ״באפלו 66״ ו״בראון באני״, בהתאמה)

קשה לי להמליץ לכולם בפה מלא לראות את צמד הסרטים האלה של וינסנט גאלו. על אף שבפאלו תקשורתי יותר, שניהם קודרים, לא מאפשרים מרווח נשימה, מטרידים ועגומים. גאלו לא מתאים לכולם אבל מי שאוהב אותו מוצא את הסרטים שלו מרשימים ומעוררי השראה. את רוב המוזיקה בפסקול של באפלו כתב גאלו בעצמו. אלה קטעים אינסטרומנטלים, עצובים וקרים, ממש כמו בסצינת הפתיחה כשגיבור הסרט, בילי בראון, משתחרר מהכלא. 

לעומת זאת, מי שאחראי לחלק גדול מהמוזיקה של בראון באני הוא ג׳ון פרושיאנטה, הגיטריסט לשעבר של רד הוט צ'ילי פפרס, שחיבר עבור הסרט שירים וקטעים אינסטרומנטלים מהפנטים ויפים עד כאב. בראון באני הוא סרט מסע וככזה אפשר להרגיש בו גם את השחרור האינסופי ואת החיבור לחופש, כמו גם את תחושת הניתוק והמרחק מהבית. המוזיקה של פרושיאנטה מעבירה בדיוק את התחושות המנוגדות האלה, שגאלו מבקש ליצוק לגרונו של הצופה במידה שווה. 

מה עוד מוצלח בסרט? בבאפלו 66 - הסצינה שבה בילי בראון מביא את לילה (כריסטינה ריצ'י) לביקור בבית הוריו. בבראון באני - צילום פילם יפהיפה של שולי הדרכים האמריקאיות.

Waiting For Somebody - Paul Westerberg

(מתוך הסרט ״סינגלס״)

השיר הזה, כמו הסרט מתוכו הוא לקוח, הוא התגלמות הניינטיז. יש משהו מקסים יותר מזה? לצעירים שגדלו על סלולר ואייפד כדאי לצפות בסרט כי רואים שם המון טכנולוגיות שנעלמו מהעולם - כמו טלפונים ציבוריים, קלטות של משיבונים וסרטוני הכרויות בווידיאו. רואים גם את סצינת המוזיקה הסיאטלית בדיוק בשנים הנכונות ופריטי אופנה מקוריים שההיפסטרים של היום היו מתים לשים עליהם יד. או לפחות לצלם בטופ שוט במצלמת ההולגה שלהם.

מה עוד מוצלח בסרט? כריס קורנל בהופעת אורח.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ