I got it covered pt.2

להקת רחוב בניו אורלינס הוכיחה שוב למיכל ממן את הטענה: קאבר מוצלח מחייב חדשנות. פלייליסט שני בחיפוש אחר הקאבר המושלם, הפעם באגף השירים השקטים והרגועים

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קרדיט: מיכל ממן

את החבר׳ה פה בתמונה למעלה צילמתי בניו אורלינס באפריל 2014. הלכנו להנאתנו ברובע הצרפתי, שמענו מוזיקה עולה מכל פינת רחוב, שתינו דאקירי תות מכוסות פלסטיק ענקיות כמו שעושים בניו אורלינס. ואז ראינו אותם - ספק להקה ספק הומלסים ואולי בעצם גם וגם, יושבים על המדרכה עם כלב חמוד מנמנם בתוך נרתיק יוקלילי.

אהבתי את מה שהם ניגנו, עצרנו לידם וגם הנחנו כמה מטבעות במיטה של הכלב. השיר נשמע לי מוכר והתחלתי לשיר עם הזמרת חלק מהמילים, אבל עדיין לא זיהיתי את השיר. עד שהגעתי לחלק הזה: Doctor, doctor won't you please prescribe somethin, A day in the life of someone else? הם שרו את Don’t let me get me של פינק! שיר שאני אוהבת ומכירה היטב, אבל כמעט שלא זיהיתי אותו. המוזיקאים המוכשרים של ניו אורלינס עשו ממנו מטעמים, והוכיחו את התזה שלי - אם אין לך מה לחדש, אל תקברר.

הנה כמה היילייטים מעניינים:

Jeff Buckley - Calling you: יכולתי ללכת על האופציה הקלאסית ולבחור את הביצוע של באקלי להללויה, במקור של לאונרד כהן. אבל למה ללכת על בטוח? כל מאזין גלגל״צ מן השורה ודאי כבר שמע את ההללויה הזאת מתנגנת בכל מוצאי שבת ב-7 דקות לשתיים בלילה. אבל הקאבר הזה לשיר מתוך פס הקול של ״קפה בגדד״ הוא מציאה אמיתית.

Frente - Bizzare Love Triangle: אני מוכנה לשים כסף רב ולהתערב אתכם שזה השיר שהכי הרבה אנשים חושבים בטעות שהוא המקור. השיר בביצוע ניו אורדר, על כל גווני הסינטי ומכונת התופים שלו, נשמע ליד פרנטה כמו בדיחה לא מוצלחת. עם חובבי האייטיז סליחה. פרנטה שולטים.

Sparklehorse and Radiohead - Wish You Were Here: אתם מכירים את הטענה המוזיקלית הרווחת, שהמצאתי בעצמי, שמי שאוהב את פינק פלויד אוהב גם את רדיוהד? במהלך מסעותי הרבים גיליתי שלא רק שזה נכון ומבוסס, זה עובד גם להיפך: מי שלא אוהב את פינק פלויד לא אוהב את רדיוהד. כמוני למשל. בכל זאת אני מאוד אוהבת את הביצוע הזה מאוד, בזכות ספרקלהורס ז״ל הנהדר.

ברי סחרוף - Can’t Help Falling in Love: חשבתם שאלביס עשה את זה טוב? הביצוע של ברי עד כדי כך מוצלח ומחרמן שחזיות בכל הארץ נפתחות מעצמן תוך ארבע תיבות בלבד.

John Frusciante - Emily: בימים שעוד היה חבר בלהקת רד הוט צ׳ילי פפרז פרושיאנטה נהג לבצע קאברים יפים ופשוטים בהופעות, בהפסקות קצרות בין השירים. חיפוש קצר ביוטיוב יציג את הפנינים Tiny Dancer ו- How Deep Is Your Love. אבל הקאבר האהוב עלי ביותר הוא אמילי. לפרושיאנטה יש קול מיוחד שמדלג בקלות בין עדינות, שבריריות אפילו, לחספוס וכאב. בעוד שסיימון וגרפונקל שרים “I held your hand” במתיקות ונאיביות, פרושיאנטה שואג את זה, כמעט כועס, ומיד חוזר ללטף.

כוורת - היו לילות: חתיכת סופרלטיב שמנמן, עצום וחד משמעי מתקרב: זה הקאבר העברי היפה ביותר.

מיכל ממן | |בקצה הסקאלה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ