השמרנים האמריקאים לא גזענים - יש להם מוסר אחר - מידה טובה - הבלוג של יאיר בן דוד - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השמרנים האמריקאים לא גזענים - יש להם מוסר אחר

רלוונטיות המשפט החז"לי "עניי עירך קודמים" עולה גם היום במחקרים שונים מעולם הפסיכולוגיה של המוסר. אז מה מפריד בעניין הזה בין שמרנים לליברלים? בעיקר אבולוציה

תגובות
מפגיני-נגד קורעים את דגל הקונפדרציה במהלך עצרת הימין הקיצוני בשרלטוסוויל
Shaban Athuman / AP

מה מסביר את האדישות שלנו כלפי עוול מוסרי שמתרחש רחוק מאיתנו? ומתי נרגיש אחריות מוסרית כלפי זרים מוחלטים? מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מנסים לשפוך אור על הסיבה שבגללה אנחנו מתעלמים מסבלו של האחר, בהצלחה חלקית ביינתיים.

"החיים שלי הם עוול. יש אנשים רעבים בעולם ואני נוהג ב'אינפיניטי'. יש אנשים שנולדים, ואז הם רעבים, ואז הם מתים, וזה בגדול כל מה שהם עושים. וזו לגמרי אשמתי, כי אני יכול להחליף את האינפיניטי שלי ברכב טוב, כמו פורד פוקוס נחמדה, לקבל 20 אלף דולר, ולהציל בכסף הזה מאות בני אדם ממוות ברעב. וכל יום אני לא עושה את זה. כל יום אני גורם להם למות עם הרכב שלי"

(לואי סי קיי)

בחברות מערביות קיימת סתירה גדולה בין האכפתיות והרצון לסייע לסביבה הקרובה לבין האדישות כלפי סבלם של אנשים רחוקים גיאוגרפית ושל אזרחי מדינות זרות. בזמן שבסומליה לבדה מתים 100 איש כל 48 שעות בממוצע מרעב ומחלות, במדינת ישראל מתקיימים מאבקים בעד העלאת שכר המינימום, הגדלת מספר החוגים לילדים, והעלאת קצבת הנכות. האדישות כלפי סבל רחוק מהעין לעומת אכפתיות יחסית כלפי מה שקרוב אלינו, תמיד הייתה חידה שחוקרים מתחום הפסיכולוגיה החברתית ניסו לפתור. גם מתוך ניסיון להתחקות אחר הסיבה הפסיכולוגית לדיסוננס הזה, וגם כדי לבחון אם ניתן לשנות את התפיסה הזו, ולהשפיע באמצעות הידע הנצבר מהמחקר, על סדר העדיפויות המוסרי של אזרחי העולם המערבי.

תפיסה מוסרית לפיה אנחנו מעדיפים את הקבוצה שלנו ואת הקרובים אלינו על פני זרים ורחוקים מכונה במחקר הפסיכולוגי "מוסר קרתני". סוג מוסר זה בא לידי ביטוי מדויק במשפט של חז"ל בתלמוד: "עניי עירך קודמים". ואכן, מחקרים מעולם הפסיכולוגיה של המוסר מראים שמרבית בני האדם מקבלים החלטות תוך שימוש במוסר של "ענייני עירך קודמים". בין אם הם ליברלים ובין אם הם שמרנים, בין אם הם אנשי שמאל ובין אם הם ימנים - כאשר בני אדם צריכים לקבל החלטות לגבי חלוקת משאבים, או עזרה לאחר בצרה, ואפילו בעניינים של הצלת חיים - הם בדרך כלל יעדיפו את המעגלים הקרובים להם.

ד"ר מיכאל גלעד, חוקר במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת באר שבע, טוען שמה שגורם לנו להעדיף את הקבוצה שלנו על פני קבוצות אחרות (ומכאן לאפליה ואדישות כלפי מחסור וסבל בקרב קבוצות אחרות) טבוע בנו כתוצאה מהאבולוציה שלנו. "התיאוריה האבולוציונית טוענת שההישרדות של הפרט אינה הפוקוס של האבולוציה, ומה שחשוב זו ההישרדות של הגן", אומר גלעד, "האנשים הקרובים לנו (ילדים, אחים, אחיינים) חולקים עמנו גנים, ולכן אורגניזמים צפויים לרצות לחלוק עם קרובי משפחה משאבים יקרים, דבר הצפוי לייצר בסיס ביולוגי חזק לרעיון 'עניי עירך'".  

אבל העדפת הקרובים הזו לא מוגבלת רק לקרובים אלינו גנטית. לפי גלעד, יתכן שפיתחנו במהלך ההתפתחות האבולוציונית שלנו מנגנונים ביולוגיים של "זולתנות הדדית" (מנגנון של פעולה למען האחר, שמטרתו הסופית היא מענה על האינטרס של הפרט). לפי מנגנונים אלה אנחנו צפויים לחלוק משאבים אפילו עם אנשים שאינם קרובי משפחה שלנו, כיוון שהם עשויים לעזור לנו בעתיד כשאנחנו נזדקק לעזרה זו. רעיון זה דומה לרעיון ה"אמנה החברתית" של הוגי תנועת ההשכלה, אבל עם הבדל מרכזי: בבסיס ה"זולתנות" הזו נמצאות מערכות ביולוגיות מולדות, והן לא תולדה של ההיגיון והשכל.

צעדת הימין הקיצוני בווירג'יניה, השבוע. "אומה אחת"

הבעיה היא, שהתיאוריה האבולוציונית טוענת ש”זולתנות ההדדית” כזו יכולה לעבוד רק בסיטואציה שבה אנשים פוגשים שוב ושוב את אותם הפרטים ויכולים לזהות אותם, זאת מכיוון שבעולם שבו כולם אלמוניים תמיד ישתלם לכל פרט להיות "טרמפיסט", כלומר, רק להיעזר, ולא לעזור. ייתכן שבני אדם פיתחו נטייה חזקה להיות אלטרואיסטים רק עבור אנשים שצפויים להישאר בסביבה הקרובה שלהם, או במילים אחרות, כלפי חברי הקבוצה וה"שבט" שלהם.

מחקרים מראים שיש גם גורמים תרבותיים וחברתיים שיכולים להשפיע על מינון ה"עניי עירך קודמים" שבו אנחנו משתמשים, את רובם אסקור בפוסט אחר, אולם בין העיקריים שבהם נמצאות ההשקפה הפוליטית שלנו, וכן הדת שלנו ומידת הדתיות שלנו, שיכולות לגרום למוסר שלנו להיות קרתני יותר או פחות. סדרת מחקרים שנערכה בארצות הברית, מראה שאנשים שאוחזים בעמדות שמרניות ייטו להעדיף את הקרובים להם בחלוקת משאבים והחלטות הכוללות סיוע ועזרה לאחר, במידה רבה יותר משעושים זאת ליברלים. העדפה זו כמובן באה לידי ביטוי בהחלטות הפוליטיות והכלכליות של מפלגות המייצגות אותם.

החוקר האמריקאי ג'ונתן היידט מסביר את ההבדל בין המחויבות המוסרית של ליברלים ושמרנים כלפי הרחוקים מהם בכך ששמרנים רואים בנאמנות לקבוצה ערך מוסרי ממש כפי שליברלים תופסים, למשל, את ערך השיוויון. האחיזה של השמרנים בערך ה"נאמנות" גורמת להם להאמין שסיוע לקרוב הוא ערך מוסרי בפני עצמו, גם אם הדבר בא על חשבון האחר. במחקרים של היידט הוא מראה שאפילו נטילת משאבים ממדינה זרה לצורך המדינה שלך נתפסת כלגיטימית בקרב אנשים המגדירים עצמם כשמרנים.

אם נצא מנקודת הנחה שהמוסר הקרתני הוא אבלוציוני, כיצד נוכל להסביר את ההבדל בין השימוש במוסר בין הליברלים לשמרנים? "אחוז גדול מההבדלים בנטייה הפוליטית הם תוצאה של תהליך חיברות, ואינם קשורים לגנטיקה, אבל קיימות עדויות חזקות לבסיס גנטי חזק לעמדות פוליטיות, וטענות חזקות על הבדלים מולדים בביולוגיה של ימנים ושמאלנים", משיב גלעד בהתבסס על מחקרו.

אותו מחקר מוצא ששמרנים נוטים לחוות תחושות קצת יותר חזקות של גועל, ונטען שהדבר נובע מרגישות גבוהה יותר של מערכות מוחיות שמעורבות בתחושת רתיעה. יכול להיות שרגישות שכזו גורמת לשמרנים לנטות לחבב אנשים לא מוכרים במידה פחותה.

האם נכון לומר שגם ליברלים וגם שמרנים פועלים על פי הנטייה הטבעית אבולוציונית שלהם, ומעדיפים את הקבוצות שלהם, רק ששמרנים מגדירים את הקבוצה שלהם כמצומצמת יותר בגודלה? "לא בדיוק", משיב גלעד. "הרעיון הבסיסי שעל פיו פועלים הליברלים הוא שלחיי אדם יש ערך, ללא קשר לקבוצה ולמקום שבו הוא נמצא ברחבי העולם. העמדה הזו פחות מאומצת על ידי מה שנקרא במחקר הפסיכולוגי 'הימין התרבותי', או מה שמכונה במחקרים של היידט 'שמרנים'".

פוסט שהעלתה לפייסבוק חברת הכנסת תמר זנדברג ב-2016

בעניין זה, פרופ' פול קונווי, חוקר בתחום הפסיכולוגיה של המוסר מאוניברסיטת פלורידה, סבור אחרת: "כולנו בנויים להעדיף את בני הקבוצה שלנו, ללא קשר לערכים עליהם גדלנו ובהם אנחנו מאמינים, אבל גודל הקבוצה שאנחנו מגדירים לעצמנו שונה. שמרנים נשארו עם גודל הקבוצה שהתאפשר עם אמצעי החיברות של פעם, משפחה, קהילה ובמקרה המקסימלי לאום, ואילו ליברליים פשוט הגדילו את הקבוצה שלהם, בהתאם לאפשרויות החיברות שמתאפשרות בימינו". לליברלים יש עדיין יצר קבוצתי ראשוני, אלא שבקבוצה של הליברלים כולם יכולים להיות חברים, "תחת תנאים מסוימים", מוסיף קונווי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות