הבעיה עם האוניברסיטה - מידה טובה - הבלוג של יאיר בן דוד - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבעיה עם האוניברסיטה

באוניברסיטאות ובמכללות עדיין מלמדים בשיטות של לפני 50 ואפילו 100 שנה. מרצה מול עשרות ומאות סטודנטים, חומר שאינו מותאם לתלמידים באופן אישי, ותואר שהמבנה והסדר שלו השתנה מעט מאוד. למה מוסדות שאמורים להיות מוקד של חדשנות ומהפכנות עדיין תקועים בעבר?

תגובות
סטודנטים יושבים ברחבה
Max Braun

"אם מישהו יתעורר היום מתרדמת של 50 שנה, הוא לא יכיר את עולם התחבורה, או את העולם הפיננסי. אבל עולם הלמידה נשאר כמעט ללא שינוי כבר עשרות שנים", אומר אסף וייס, מנהל למידה דיגיטלית במיזם "קמפוס", הפלטפורמה הלאומית הישראלי שהוקמה במטרה להשתמש באפשרויות הטכנולוגיות וליעל את אופן הלימוד בישראל. "מורה שעומד ומדבר מול עשרות תלמידים, מרצה שמדברת אל מאות סטודנטים, אלו אותן שיטות שהיו נהוגות במשך מאות שנים, למרות שהטכנולוגיה והאפשרויות השתנו לחלוטין".

"זה לא רק ששיטות הלימוד הפרונטליות לא השתנו כבר עשרות שנים" אומר ליאור פרנקל, מנהל מוצר במיזם הלמידה Jolt. "מה שעוד לא השתנה זו הדרך שבה בונים סילבוס, הדרך שבה מחליטים על התכנים בקורסים, הדרך שבה בונים את מערכי השיעורים ואת הסדר שלהם ובאופן כללי החשיבה על מהו המבנה של הדבר הזה שנקרא תואר. אפשר לדבר על חוגים שלמים שהסטודנטים ברובם לא מבינים מה עושים שם, הם שמחים על זה שהצליחו לדחות את החיים בכמה שנים, אבל אם הם היו טסים לחו"ל ולומדים קצת על העולם, או אולי היו מתנדבים, הם היו לומדים הרבה יותר. יש שלל דברים שמרוויחים מהאוניברסיטה, הבעיה שאפשר את כולם להרוויח בדרכים אחרות, בצורה טובה ויעילה יותר".

ליאור פרנקל
מוטי מילרוד

המרואיינים שדיברתי איתם מצביעים על בעיות חמורות ביותר באוניברסיטאות ובמכללות כיום. בעיות שהובילו את כולם להקים או לקחת חלק במיזמי למידה אלטרנטיביים, כמה מהם ממוסדים יותר, וכמה פחות. אחת הבעיות העיקריות של האקדמיה, לטענת רובם, היא חוסר ההתאמה מוחלט של האוניברסיטאות והמכללות לצורך העכשווי של הסטודנטים.

"הבעיה הראשונה עם האוניברסיטה היא המטרה המוצהרת והלא מוצהרת שלה", אומר פרנקל. "אם מסתכלים על שלטי הפרסום של האוניברסיטאות והמכללות באיילון, בתחנות אוטובוס או בטלוויזיה, האוניברסיאות והמכללות מנסות להכין אותך לעולם הקריירה, וזה למרות שבפועל חלק גדול מאוד מהתכנים של האקדמיה נוצר כדי לגדל חוקרים, ולא כדי לגדל עובדים. אני מגיע מעולם ניהול המוצר אז אם אני אתייחס אל אוניברסיטה כמו אל מוצר, יש פה מוצר שמותאם לאחוז אחד מהמשתמשים שלו. אם אחוז ממסיימי התואר הראשון הופכים לחוקרים שמנסים לקדם את הידע בעולם, זה אומר שכל השאר בעצם נתקעו עם המוצר הלא נכון, יש פה מה שנקרא בעיה ב-Product market fit.

פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטת בן גוריון
אליהו הרשקוביץ

ואכן, אפילו שמה של האוניברסיטה מרמז על כך שמטרתה היא להכשיר חוקרים ולא עובדים. Universitas Magistrorum et Scholarium (בלטינית "קהילת המורים והחוקרים", שממנה נגזר הקיצור "אוניברסיטה") העמידה בעבר תלמידים שהיו אמונים על מחקר ועל פרשנות טקסטים, במקרים רבים בחסות הכנסיה ומוסדות דת. חלק גדול מתכני הלימוד באוניברסיטה, וכן סדר הלימוד ומבנה התארים הותאם בדיוק לצורך זה.

פרנקל: "אחת ההנחות של התואר היא שכדאי לחשוף את הסטודנטים למגוון רחב של תתי נושאים כדי שיחליטו במה להתמקד כשיהפכו לחוקרים". הוא טוען שחוסר הגמישות של המסגרת האוניברסיטאית פוגע גם בלימוד החומר עצמו: "ההחלטה שסמסטר אורך 14 שבועות גוזרת בעצם שאם יש קורס שמכיל יותר חומר מכווצים אותו ואם יש קורס עם מעט תוכן מרחיבים אותו למען הסדר הטוב. היום, בשנת 2018, הסדר הטוב נשמר רק בשביל הסדר הטוב. אין גם סיבה שהאניברסיטה תתפוס שטח נדל"ני עצום, אין סיבה שקורסים תמיד יהיו באותו אורך והסמסטר יהיה באותו אורך. אין סיבה שלא יהיו תכנים שמותאמים לקצב של הסטודנטים. כל הדברים האלו, שהם פורמטים קשיחים, הם לא רלוונטיים ב-2018. אני יכול להבין את זה שאנשים תלויים במערכת הזו ובמבנה שלה, אבל את הסטודנטים ואותי זה לא לעניין"

גם ליואב רוזנברג, בכיר בחטיבת המחקר ומפקד "תלפיות" לשעבר וכיום מייסד ומנכ"ל חברת "אפיסטמה", יש ביקורת לא מועטה על האופן שבו האוניברסיטאות מתנהלות, ועל האופן שבו הן מתאימות את עצמן לקהל היעד שלהן: "רוב הסטודנטים מגיעים לאוניברסיטה כי הם יודעים שהם צריך את זה בשביל המקצוע, ולכן לא מנסים להרחיב שום דבר או להתעמק בשום דבר, הם מגיעים לסיים את התואר ולמצוא עבודה. בישראל גם עושים את זה קצת יותר מאוחר יחסית אז צריך גם להתפרנס במהלך או מיד אחרי התואר. גם אנשים שבאו לגדול, להתפתח וללמוד יוצאים עם תחושה מאוד מבאסת".

יואב רוזנברג

התפיסה של רוזנברג לגבי המטרה של האוניברסיטה שונה ורחוקה מחומרנות. שלו דומה יותר לאופן שבו התקיימה האקדמיה האתונאית, מקום האמור להקנות ללומדים השכלה כללית רלוונטית לעולם, לא בהכרח בתחום העיסוק הספציפי שלהם: "הייתי מציע מודל שדומה יותר לתואר הראשון האמריקאי, מודל שבו תואר ראשון כולל בעיקר השכלה כללית, ונותן רקע בפילוסופיה, במתמטיקה ובעוד תחומים, מה שמסייע ליצירת מוח אנליטי ורחב אופקים, גם אם שיטת לימוד כזו תוביל למספר קטן יותר של תלמידים".

לשיטתך כדאי לעשות הפרדת רשויות בלימודים האקדמיים, בין לימודים שמטרתם רכישת מקצוע, לבין לימודים שמטרתם היא מחקר או העשרה?

"ברוב מדינות אירופה זה עובד ככה. אמנם פה קוראים לזה הסללה, אבל בחלקים גדולים של אירופה יש מקומות שונים שאתה הולך לבית ספר מקצועי וזה נחשב מאוד מכובד. בישראל יש תרבות תארים, והערכה המוגזמת אליהם. אנשים עושים תואר, כל תואר, כברירת מחדל. זה נחשב מכובד ללא קשר למקום שזה מוביל אותך אליו. בארצות הברית תואר שני פחות מקובל, ומי שעושה דוקטורט עושה את זה בדרך כלל כדי להמשיך באקדמיה. אנשים לא עושים דוקטורט בשביל להשוויץ לאמא הפולניה שלהם".

פיטר ת'יל
בלומברג

ואיך אפשר בלי פיטר ת'יל, המשקיע המוכר מעמק הסיליקון (פייפאל, פייסבוק, פלנטיר ועוד) ואחד ממתנגדיה הקולניים של האקדמיה, שנוהג להעניק מלגות מיוחדות לאלו שנושרים מרצון מהאוניברסיטה ועושים את המעבר לעולם ההיי-טק (וזכה להתייחסות פרודית מצוינת בדמותו של פיטר גרגורי בסידרה סיליקון ואלי). רוזנברג: "פיטר ת'יל טוען ששהרצון הליברלי להרחיב את ההשכלה הגבוהה הרס את ההשכלה הגבוהה, פעם התואר הראשון היה רק לאינטלקטואלים, והיום הוא הפך לדרישת סף לעבודה. אחד הדברים שהרסו את האוניברסיטה הוא העובדה שכולם נרשמים היום לאוניברסיטה, גם אלו שפחות מתאימים לסוג כזה של לימוד, האוניברסיטאות היו במצב טוב יותר אם היו נחלתם של מעטים יותר".

זו לא אמירה אליטיסטית בעיניך?

"בהחלט".

היעד המרכזי של מיזם "קמפוס" שהוקם על ידי המטה לישראל דיגיטלית, ונתמך על ידי גופים רשמיים כמו המועצה להשכלה גבוהה וות"ת, הוא יעד שאפתני למדי: Re-imagining education: לחשוב מחדש, ולעצב מחדש את תהליכי הלמידה של ישראל בעתיד. המיזם עושה שימוש באמצעים טכנולוגיים של למידה מרחוק, וביכולות למידה שמאפשרות להבין את קצב ההתקדמות של הלומד ולהתאים אליו את התכנים. אפשרויות כאלו של התאמת החומר ללומד, לקצב שלו וליכולות שלו, יאפשרו קצב התקדמות מהיר יותר, וגם יסייעו למנוע את התסכול הסטודנטיאלי המוכר של אי עמידה בקצב, והקצאת מרבית זמן הלימוד למאבק בחומרים לא נגישים. על פי אסף וייס, הקמת המיזם באה על רקע צורך בשינוי שמגיע מהשטח: "לא צריך פרופסורה כדי להבין שיש פה רעידת אדמה. לפעמים העובדה שאתה פרופסור רק תמנע ממך את היכולת להישיר מבט אל המציאות ולהכיר בצורך בשינוי, בזה שיש תנועות טקטוניות מאוד דרמטיות בעולם הלמידה, ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליהם".

אתה ואחרים מדבר על תנועות טקטוניות, אבל בפועל התזוזה הזו לא מורגשת. שיטות לימוד אקדמיות אלטרנטיביות כבר קיימות; חברות כמו קורסרה, אודסיטי ואדקס כבר מספקות אפשרות לצרוך תכנים אקדמיים אונליין, אבל רוב הסטודנטים מצביעים ברגליים.

וייס: "נכון לעכשיו מדברים על 78 מיליון תלמידים, שצורכים קורסים של 800 אוניברסיטאות ברחבי העולם בפלטפורמות למידה דיגיטליות. אז מצד אחת הפלטפורמות האלו הן לא תחליף לאוניברסיטאות, אין בהן מחקר והתוכן שהן מציעות מבוסס בעיקר על חומר שמיוצר באוניברסיטאות,. צריך לזכור שלימודים באוניברסיטה מספקים גם הון חברתי ותרבותי ונטוורקינג, אבל הלימוד הדיגיטלי הוא כן ג'יים ציינגר חסר תקדים. כבר עכשיו אתה רואה בארצות הברית סטודנטים שמרכיבים לעצמם תואר מבופה מודולרי על פי דרישה. אתה רואה נגישות להשכלה גבוהה לאנשים שלא היתה להם את הנגישות הכספית או המוביליות החברתית, וגם בישראל, בעיקר בתל אביב, אפשר למצוא תלמידים שצוברים נקודות זכות מחוץ לאוניברסיטה, תלמידים שלומדים במסלול עוקף פסיכומטרי שמבוסס על קורסים דיגיטליים. זה אמנם במספרים קטנים אבל זו רק תחילת הדרך".

ערן רביב ואסף וייס

ערן רביב, שמוביל את מיזם קמפוס, טוען שהאופן האיטי שבו לימודי האונליין מחליפים את הלימודים הפיזיים, נובע מכך שמדבור בתחום חדש יחסית ביחס לממסד שהוא מנסה לשנות: "לעומת זמן הקיום וההתפתחות של האוניברסיטאות, האינטרנט זה דבר מאוד חדש, פס רחב אפילו חדש יותר, שלא לדבר על השימוש באינטרנט כמוצר משלים משמעותי ללימודים. לכן מאוד טבעי שתהליך האימוץ יהיה תהליך איטי וחשדני".

פרנקל: "לימודי אונליין עדיין נחשבים לכישלון, למרות שהם הרבה יותר זולים, והרבה יותר נגישים. כמעט בכל מערכות הלימוד הדיגיטליות אחוז ההשלמה של הקורסים עומד על 10% בממוצע, אפילו ב-Coursera Udacity, Edex. יש לזה המון סיבות. אחת מהן היא, שלימוד בחברותה יותר קל מלימוד לבד. החברותה באמת עוזרת ללמידה אפקטיבית. מה שיש בה זה לא רק עזרה בריכוז, אלא שהיא מספקת גם אפשרות להיעזר אחד בשני וללמוד אחד מהשני. בלמידה כזו, אנחנו לא יכולים לברוח למקרר, לפייסבוק, או לפיתויים אחרים.

"הבעיה היא שב-Mooc (קורס פתוח מקוון מרובה משתמשים, או Massive online course, הכינוי שלו זכו קורסים אקדמיים פתוחים באינטרנט) הרגיל, בדרך כלל מצלמים מרצה שגם בכיתה רוב הסטודנטים נרדמים כשצופים בו, וזה בגלל שבדרך כלל מדובר בחוקר ולא במרצה מקצועי ומעניין. לכן, הממשק של הסטודנטים לידע זה אדם שרוצה לחזור למעבדה ולכתבים שלו, וזו המטרה העיקרית שלו ויכול להיות שהוא ממש לא יודע ללמד ולהנגיש ידע. כשאתה לוקח שיעור כמו שהוא, עם התלמידים שנרדמים בו, ומראה שהעברת אותו לאונליין, זו רמאות, כי אין שום התאמה אותו למדיום".

הרצאבה באוניברסיטת בן גוריון
אילן אסייג

וייס: "תמיד יש תהייה על האפקטיביות של למידה דיגיטלית, ובעצם התהייה הזו תמיד מובלעת הנחה שהלמידה הקונבנציונאלית אפקטיבית. בעיני, לפני שמודדים ושופטים את האפקטיביות של למידה דגיטלית, צריך להפנות את אותה השאלה לגבי שיטת הלימוד הקלאסית בבתי ספר בתיכונים ובאוניברסיטאות. האם ללמד את אותו תוכן באותה צורה למגוון עצום של תלמידים, עם סוגים שונים של יכולות זה משהו שעובד? האם שינון ידע רק להקיא אותו בבחינת הבגרות זה משהו שעובד? האם זה שאין למורים ידע טוב על קצב ההתקדמות של התלמידים בחומר זה משהו שעובד? והאם זה שאין אינדיקציה אם התלמידים בכלל זוכרים את החומר לאחר תקופת הלימודים זו לא בעיה? צריך לחשוב על הדברים מחדש.

"ברור שיש ערך עצום לסמינרים וקבוצות דיון, אבל שיעורים המוניים באולמות ענק זה תהליך שהדיגיטל יכול להחליף. זה גם לא תהליך שמייתר את המורים אלא רק מעצים אותם כי אם הם יהיו רק צינור להעברת ידע, סופם להחליד. במסגרות של למידה דיגיטלית למורים יש פתאום הזדמנות לחנך, ללמד עבודת צוות, לדון, ולהעמיק יותר במחקר. 

"תנועת ה-Mooc היתה אמונה מאוד תמימה התחילתה, עם האמונה בכך שאתה יכול ליצור קורס אקדמי דיגיטלי מתחילתו עד סופו, ואנשים ישבו בבית ויגמעו אותו בקצב שלהם. אני חושב שיש התפכחות מאוד גדולה מהחזון הזה. המודל המקובל היום בעולם, מודל שאנחנו מעודדים, הוא המודל של Blended learning, העברת התוכן בדרכי הוראה דיגיטליות, חדשניות, מעניינות וברמת הפקה מאוד גבוהה. את ההון האנושי האדיר והקשר האנושי צריך לשמור לדיון, חשיבה, העמקה תרגול ועבודת צוות".

גם הפיתרון שב-Jolt מציעה מתבסס על שילוב שבו מרצים מרחבי העולם מעבירים מרחוק הרצאות בפני כיתה פיזית, כאשר בממשק המרצה מקבל מידע על כל אחד מהתלמידים, לפני ובמהלך ההרצאה, כך שהוא יכול להתאים את התכנים לתלמידים בצורה טובה יותר, ולשחזר את החוויה האינטימית של לימוד בכיתה קטנה. לאחר כל הרצאה מתקיים דיון, או "שיח עמיתים" על החומר שנלמד. שיטת לימוד זו, כך על פי פרנקל ועמיתיו, מתאימה בעיקר ל-Life long learning, לימוד שלא במסגרת תואר אקדמי. סוג לימוד שבא לתת מענה לצורך של דור חדש של עובדים שמשנים מקצוע ותחומי עיסוק בקצב מהיר יחסית, וצריכים ללמוד תחומים חדשים באופן שמותאם להם ולצורך שלהם בידע מקצועי או כלליי, גם לאחר, או במקביל, למסגרת האקדמית.

רביב טוען שגם את חווית האינטימיות הכיתתית ניתן יהיה בעתיד לשחזר באופן דיגיטלי.

אני טוען שזה עניין של זמן עד שהטכנולוגיה תמצא גם את התחליפים המדויקים למגע האנושי ולתחושת הלמידה בקבוצה. תחשוב באיזו קלות אפשר להגיע כיום לתחושת אינטימיות באתרי היכרויות וברשתות חברתיות. התחומים האלו קיימים זמן רב יותר, והתחום של Mooc-ים קצת יותר צעיר, וזה עניין של זמן עד שהוא יצליח גם לייצר תחושה כזו באמצעים טכנולוגיים.

ערן רביב: "אם לא יינתן מענה גם לצורך בתחושה הזו, האפקטיביות של הפרויקט כולו תהיה בסימן שאלה, בסופו של דבר יש לאנשים צורך בחוויה שהיא יותר מרכישת ידע בלבד, יש לאנשים צורך באינטראקציה, בפידבק מידי, ובמגע אנושי, ואני טוען שבסופו של דבר את הכל ניתן יהיה לספק אונליין".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#