האם הדת עושה אותנו למאושרים יותר? - מידה טובה - הבלוג של יאיר בן דוד - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם הדת עושה אותנו למאושרים יותר?

ואם כן, למה יש אחוז גבוה של חוזרים בשאלה?

תגובות
חסידי ברסלב רוקים באירועי לילה לבן בתל אביב ב-2011
דן בלילטי / אי-פי

כולנו מכירים סקרי אושר. כולנו מתעדכנים מדי פעם בעמוד האחורי של העיתון לגבי הקבוצות המאושרות ביותר בישראל, או אילו מדינות נמצאות בראש טבלת האושר העולמית. רבים סקפטיים יותר לגבי ממצאי הסקרים האלו, אחרים פחות. אבל, ממצא חוזר מעניין מאוד בסקרים הללו הוא שדתיים (לא כולם, לא כל הזמן, אבל עדיין) מאושרים יותר.

הקשר בין דת לבין אושר עומד בעשרות השנים האחרונות במחלוקת מחקרית. פרופ' אד דינר וד"ר לואיס טאי, ודיוויד מאיירס, מאוניברסיטאות וושינגטון, אורבנה שמפיין והופ קולג' בהתאמה, החליטו לבדוק, האם, למרות המחלוקות המחקריות בתחום, אכן קיים קשר בין דת לאושר, ואם כן, מהן הסיבות העמוקות לקשר הזה. והכי חשוב, לענות על שאלת השאלות: אם הדת הופכת אותנו למאושרים, למה רבים כל כך (לפחות במדינות מבוססות כלכלית) עוזבים אותה?

כדי לבחון את העניין לעומק, השלושה השתמשו בקשרי העבודה של דינר במכון הסקרים הבינלאומי גאלופ, שכידוע עורך סקרים תכופים ומקיפים בכל תחומי החיים, בין השאר בתחומי העיסוק של שני החוקרים: רמת דתיות, רווחה אישית, תמיכה חברתית, ועוד רבים. החוקרים אספו ממצאים מסדרה גדולה מאוד של סקרים שנערכה בארה"ב (עם יותר מ-300 אלף משיבים, מספר לא מבוטל כלל למחקר במדעי החברה) ובשאר העולם (עם 400 אלף משיבים מ-154 לאומים שונים). הנבירה הזו בסקרי עבר הניבה לחוקרים כמה ממצאים מרשימים.

בני שבט קארבי משתתפים בחגיגה דתית לציון השנה החדשה באסאם, הודו
Anuwar Hazarika / Reuters

קודם כל, במבט על מכלול הסקרים, החוקרים אכן מצאו שקיים קשר (קל אמנם) בין רמת הדתיות לאושר המדווח של המשיבים לסקרים, בכך, לא רק שהחוקרים תמכו בממצאי מחקרים קודמים שהצביעו על הקשר הזה, אלא גם ענו למבקרים החריפים לגבי הממצאים לגבי הקשר בין דת לאושר. הסקרים עסקו בעיקר ב-Big 4 של הדתות: נצרות, איסלאם, בודהיזם והינדואיזם. היהדות, כתמיד, נפלה בין הכסאות, אבל אין סיבה להניח שמאפייניה שונים מהותית בהקשר הזה. ממצא נוסף, שהתאפשר בזכות המגוון העצום של השאלות שמכילים סקרי גאלופ, הוא הממצא על פיו מה שמנבא אושר בקרב אנשים דתיים בצורה הטובה ביותר הוא לא הרמה הדתית עצמה, אלא האופן שבו הדת עונה לצרכים אנושיים שונים, בדגש על הצורך בתמיכה חברתית, ועל הצורך במשמעות.

כדי לבדוק את רמת דתיות, שהיא שילוב בין עניינים שבנפש לפרקטיקות יום יומיות, החוקרים בדקו בעזרת שילוב בין שאלות הגדרה עצמית (למשל: "עד כמה הדת מהווה גורם משמעותי בחייך") לבין שאלות על פרקטיקה דתית (לדוגמה: "האם השתתפת בתפילה השבוע?").

על פי הממצאים, כשמסתכלים על רמה דתית, נראה שככל שאזרחי מדינה מעידים על כך שנסיבות החיים שלהם קשות יותר (נסיבות חיים קשות, בהקשר הזה, נמדדות במונחים של הכנסה נמוכה, ביטחון אישי נמוך, חינוך לא מספק וכד'), כך הרמה הדתית במדינה גבוהה יותר. ולא רק ברמת המדינה - גם ברמת הפרט נמצאו ממצאים דומים: ככל שאדם מדווח על חיים בנסיבות קשות יותר, סביר שהוא יטה להעיד על עצמו כאדם דתי יותר. יתרה מכך - התמיכה החברתית ותחושת המשמעות שהדת מספקת לא משפיעות על האושר של כל הדתיים בצורה שווה - שתיהן משפיעות על רמת האושר כמעט ורק במדינות עם נסיבות חיים קשות. במדינות עם נסיבות חיים טובות יותר (בדרך כלל, מה לעשות, מדינות מבוססות יותר) ההשפעה של הדת, ושל הצרכים שהיא מספקת על האושר, כמעט ואינה קיימת.

מאמינים מחזיקים ידיים בזמן מיסה בכנסייה בבוליטימור, ארה"ב
גבריאלה דמזוק / ניו יורק טיימס

מכלול הממצאים הזה, מספק הסבר יפה לקשר בין דת לאושר, הסבר שגם מספק תשובה מניחה את הדעת לשאלת החזרה בשאלה: במדינות שבהן נסיבות החיים קשות, האזרחים זקוקים לתחושת המשמעות ולתמיכה החברתית שהדת מספקת, כדי להתגבר, נפשית, על תנאי חייהם. לכן במדינות כאלה - הדת והאושר קשורים זה בזו. מדינות אלו "אחראיות" בעצם להשפעה הממוצעת בעולם של דת על אושר. במדינות מבוססות כלכלית, שבהן אחוז הנוטשים את הדת גבוה במיוחד, הצורך בתחושת השייכות ובתמיכה החברתית והמשמעות שהדת מספקת קטן יותר, ולכן הדת פחות משמעותית לאושר.

יתרה מכך, מדינות כאלו, על פי החוקרים, משתמשות במשאבים הכלכליים שמצויים להן בשפע, כדי לספק מערכות תמיכה חברתית, הדומות במאפיינים שלהן למערכות התמיכה הדתיות, וגורמות לכך שגם אזרחי המדינה שחיים בתנאים פחות טובים, לא יצטרכו את הדת בשביל מענה לצרכים הבסיסים כאשר הנסיבות קשות, או במילים אחרות – לא יצטרכו את מה שהדת מספקת כדי להיות מאושרים. בכך, מדינות מבוססות כלכלית מפחיתות את הקשר בין הדת לאושר, ומגדילות את מספר החוזרים בשאלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#