במוח האנושי, העימות בין שטרן לרגב הוא התנגשות חזיתית - מידה טובה - הבלוג של יאיר בן דוד - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

במוח האנושי, העימות בין שטרן לרגב הוא התנגשות חזיתית

הרגש המוסרי המיידי והזהות המוסרית עושים לנו בדרך כלל את החיים קלים מול דפי העיתון או הפיד. איתם, ההחלטות המוסריות הופכות לפשוטות יותר. אך מה קורה כשאינטואיציות סותרות?

תגובות
אלעזר שטרן ומירי רגב בעת שירותם הצבאי, ב-2006
דן קינן

כשצופים בנאומו הזחוח של ח"כ אלעזר שטרן בכנסת ובניסיונות להקטין את שרת התרבות, מירי רגב, באמצעות טריקים פסיכולוגיים טריוויאליים של הנכחת עליונות בידע ורמיזות על כך שהגיעה לתפקידה באופן בעייתי (יודע צדיק נפש מאזיניו, ואת העובדה שבמוחם הם מניחים שמדובר בהתקדמות דרך המיטה) נוצרת במוחנו באופן מיידי דילמה של שיפוט מוסרי.

הצופים בנאום, בעיקר זה שלא נמנים עם אוהדיה של רגב, נדרשים להחליט - האם אנחנו בעד או נגד? האם חוסר האהדה שלנו לשרה מצדיקה את אמצעי ההשפלה השפלים ששטרן משתמש בהם בטון השמור למנכ"ל הייטק שחצן? אותם צופים מורגלים לשפוט שיפוטים מוסריים בצורה קלה ופשוטה יחסית. בדרך כלל מנחה אותם אינטואיציה המבוססת גם על רגש מוסרי מיידי, למשל גועל וכאן יש מזה, ובשפע.

אך את הצופים מנחה גם דבר נוסף - קונספט חמקמק שנקרא "זהות מוסרית". זהות זו מושפעת הן מקבוצת הייחוס המוסרית שלנו (כולם בפיד שלנו נגד מירי? מה יותר טבעי מלהביע תמיכה במי שיוצא נגדה וסוף סוף באמת מצליח להוציא אותה משלוותה?) וגם מהרצון שלנו, הלא מודע לעתים, להיות עקביים בעיני עצמנו ובעיני אחרים (תמיד התנגדנו למירי? כנראה שגם עכשיו אנחנו צריכים).

שני המרכיבים הללו עושים לנו בדרך כלל את החיים קלים מול דפי העיתון או הפיד ברשתות החברתיות, והופכים את ההחלטות ואת השיפוטים המוסריים שלנו לאוטומטיים, אינטואיטיביים ופשוטים יחסית. גם אם אחר כך אנחנו צריכים להתאמץ מעט כדי להצדיק אותם בפוסט מנומק בפייסבוק.

אבל במקרים כמו זה של שטרן, בהם יש לנו שתי אינטואיציות סותרות, מופעלים אצלנו מנגנוני שיפוט מוסרי מורכבים יותר. כשמצד אחד ניצב הגועל המוסרי מההתנשאות, מהניסיון להוכיח בורות ומהרמיזה הטריוויאלית להתקדמות באמצעות מין, ומצד שני עומדת ההתנגדות האוטומטית לרגב ולמה שהיא מייצגת - נגרמת התנגשות אינטואיציות.

מחקרים מראים כי דילמות שמערבות הכרעה בין כמה אינטואיציות מוסריות, או בין כמה עקרונות מוסריים, מפעילות אצלנו אזורים במוח האמונים על ההיגיון המוסרי ועל שיקול דעת (אזור DLPFC למתעניינים באנטומיה של המוסר) ופחות את האזורים הרגשיים. במקרים של התנגשות עקרונות, פתאום, האינטואציה לא פותרת עבורנו את הצורך בשיפוט מוסרי ברור, ואנחנו נדרשים להכריע, באמת, על פי היגיון ועקרונות מוסריים מנחים. לפעמים אנו נדרשים לכך אפילו במחיר של החלטה תוצאתנית וויתור על עיקרון מוסרי אחד בשביל רעהו. מה זה אומר בשורה התחתונה על מי שבאורח קבע תוקף את רגב ופתאום תוקף את שטרן? ככל הנראה, שהוא משתמש בהיגיון מוסרי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#