בכדי להיות מוסרי צריך קודם כל מוטיבציה - מידה טובה - הארץ

בכדי להיות מוסרי צריך קודם כל מוטיבציה

מחקרים מראים כי בעלי אידאולוגיה ימנית-שמרנית נוטים יותר להצדיק מעשים לא מוסריים שנעשים בשם מדינתם. מסתבר שישנה דרך להשפיע על "מנגנון ההצדקה" הזה והיא מתחילה כמובן במוח

יאיר בן דוד
ד"ר יאיר בן דוד
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
תמונה שצילם חייל ששבר שתיקה ובה נראים ילדים פלסטינים בידי צה"ל
יאיר בן דוד
ד"ר יאיר בן דוד

הכיבוש משחית?תלוי את מי שואלים. אחת לכמה זמן אנחנו נחשפים לידיעות על התעללות של חיילי צה"ל בפלסטינים חפים מפשע, כמו בדוגמה הזו, או על הרג בלתי מעורבים. האם אנחנו, כאזרחים ישראלים, צריכים להרגיש אשמה על מעשים כאלה שאין לנו שום מעורבות ישירה בהם?

כשהמדינה שבה אנחנו חיים עושה מעשים שיש בהם בעייתיות מוסרית אנחנו חשים לעתים אשמה קולקטיבית, כלומר אשמה על מעשים שלא אנחנו עצמנו עשינו אלא הקבוצה שאיתה אנחנו מזוהים (או לפחות נתפשים כמזוהים) אחראית להם. קל לראות דוגמה לאשמה כזו בדור שלם של גרמנים צעירים שעודם חשים אשמה על מעשי אבות וזאת על אף שהם עצמם לא מעורבים בהם ולא אחראים להם בשום צורה. האשמה הקולקטיבית רווחת מאוד וקל לראות ביטוי ברור שלה בפוסטים בסגנון "אני מתבייש" שממלאים את קירות הפייסבוק בכל פעם שישראלים או יהודים עושים עוול ויראלי בארץ או בעולם. 

ישנם כמה מנגנונים פסיכולוגיים שמאפשרים לנו להתמודד עם אשמה קולקטיבית ואפילו להתגבר עליה. אחד האפקטיביים שיותר הוא תפישת המעשה כפחות חמור. טיעונים כמו "זה שום דבר" או "במדינות אחרות עושים דברים הרבה יותר גרועים ואף אחד לא אומר כלום", מסייעים לנו להאמין שאם לא היה כלום, אז גם אין סיבה שנרגיש כלום. דרך נוספת שהוכחה כיעילה מאוד (ומוכרת בוודאי היטב לאנשי השמאל שבינינו) היא הפחתה באחריות האישית שלנו למעשי הקבוצה או המדינה. טיעונים כמו "לא בשמי", "זה לא קשור אלי" או "אני דווקא מתנגד לזה!" מסייעים לנו להיבדל מהכלל וכך גם להוריד קצת מנטל האשמה. 

המנגנון הכי מעניין להקלה על האשמה הקולקטיבית, ובו אתמקד כאן, הוא "מנגנון ההצדקה". האפשרות להסתכל על עוול שנעשה על ידי הקבוצה או המדינה שלי כמוצדק או אפילו כהכרחי: "זה כלום לעומת מה שהם עשו לנו" או "כשחוטבים עצים עפים שבבים" הן דוגמאות לאופן שבו אנו מאשרים בפני עצמנו שאין שום סיבה שנחוש נקיפות מצפון על המעשה. יש לו הצדקה.

לא תמיד קל להצדיק את מעשי המדינה, הקהילה או העם שלנו. לפעמים זה אפילו כמעט בלתי אפשרי. אם נחזור למקרה הקיצון של גרמניה הנאצית, כמעט שלא ניתן למצוא היגיון שיצדיק את המעשים שנעשו בתקופה ההיא. אלא שרוב המקרים שבהם אנחנו נתקלים מדי יום רחוקים מאוד הדוגמה הזו. הם אפורים יותר. אל הנישה הזו נופלים מקרים כמו הרג של אזרחים חפים מפשע בחסות מלחמה או התעללויות (נדירות) של חיילים באוכלוסיה אזרחית תחת כיבוש. את אלה קל יותר להצדיק.

ד"ר קרן שרביט

סדרת מחקרים שערכו ד"ר קרן שרביט מאוניברסיטת חיפה ועמיתים מאוניברסיטאות ברחבי העולם מראה איך ההצדקה הזו עובדת ומה משפיע עליה. החוקרים עושים שימוש במושג מאוד חשוב ורלוונטי לחיים של כולנו: הגיון מונחה מוטיבציה או Motivated reasoning. הוא מתאר מצבים שבהם ההיגיון שלנו מוטה ומונחה על ידי ההעדפות, השאיפות והתשוקות שלנו. בהמון מקרים, ההיגיון שלנו, שנדמה לנו כשקול ומבוסס על נתונים ועובדות, בעצם מונחה, גם אם באופן לא מודע, על ידי מה שאנחנו רוצים להאמין. המחקרים של שרביט ועמיתיה מצביעים על כך שגם ההיגיון שמשמש להצדקת הקבוצה שלנו מבוסס על המוטיבציה הזו.

"בניגוד למחקרים שבדקו אשמה קבוצתית באמצעות אירועי עבר, אנחנו בדקנו אשמה קבוצתית על בסיס מה שקורה בעולם כיום ומה מאפשר לקבוצות להצדיק עוולות שמתרחשות בשמן בזמן אמת", אומרת שרביט, "למשל, בניסוי שערכנו בארה"ב בדקנו את האופן שבו אמריקאים מצדיקים עינויים ושיטות חקירה אכזריות שביצע הצבא במתקן המעצר גואנטנמו. בניסוי אחר בדקנו איך ישראלים מגיבים לחדשות אמיתיות ולאירועים אמיתיים של התעללות בפלסטינים חפים מפשע או כאלו שלא איימו באופן ישיר על חיילים ועל אזרחים ישראלים".

לדברי שרביט, המחקרים מצאו כי ככל שאמריקאי או ישראלי מזדהה יותר עם המדינה שבה הוא חי, כך יש לו יותר מוטיבציה להצדיק מעשים שנעשים בשמה וכי המוטיבציה הזו מאוד משפיעה על ההיגיון שלו. גורם נוסף שמשפיע על המידה שבה אנחנו מצדיקים עוולות הנעשות בשמנו הוא אידאולוגיה שמרנית. "אנשים שמחזיקים באידאולוגיה שמרנית נוטים יותר להצדיק מעשים לא מוסריים שנעשים בשם המדינה שלהם, והאידאולוגיה של הימין בישראל היא בעלת מאפיינים רבים של אידאולוגיה שמרנית", היא אומרת.

ממצא מעניין נוסף מלמד כי ככל שהמוח של אנשים "עסוק" יותר כשהם נדרשים לשפוט עוולות שנעשו בידי חייליה של המדינה, כך הם פחות יצדיקו אותם. למשל, כשנתנו לנבדקים לבצע משימה של שינון ספרות במקביל לשיפוט של האירועים הנ"ל, גם שמרנים וגם אחרים חשו אשמה גדולה יותר על המעשים שתוארו בפניהם. "ההצדקה היא לא תהליך אוטומטי", אומרת שרביט, "היא תהליך מאומץ שדורש משאבים מוחיים, ואם המשאבים הקוגניטיביים האלה כבר בשימוש, הדבר כנראה מקשה על ביצוע ההצדקה במוח גם למי שיש לו מוטיבציה גדולה מאוד להצדקה כזו".

האם אפשר לשנות את זה, או ששמאלנים תמיד יכו על חטא ויזהו תהליכים וימנים תמיד ינסו להצדיק ולהקל בחומרת המעשים? מחקר מאוחר יותר של שרביט ושותפיה מצא שאפשר ליצור אצל אנשים מוטיבציה לחוות רגשות מוסריים, ללא תלות בהשקפה הפוליטית שלהם, כלומר בקרב ימנים ושמאלנים באותה המידה. החוקרים עשו זאת על ידי כך שגרמו למשתתפים להכיר ביתרונות של חוויית רגשות מוסריים.

"המסקנה שלי היא שאם רוצים להביא אנשים לחוות יותר רגשות מוסריים על העוולות שנעשות בשם הקבוצה - צריך לייצר את המוטיבציה לחוות את הרגשות האלה ולא רק להסתמך על המוטיבציות שכבר קיימות בחלקים מאד קטנים באוכלוסיה, כמו אנשי שמאל ובעלי הזדהות נמוכה עם המדינה", מסכמת שרביט, "כשישנה מוטיבציה, המאמץ המנטלי יכול להיות מתועל גם לביקורת על המעשים השליליים של הקבוצה ולשינוי שלהם, במקום להצדקה והגנה עליהם".

יאיר בן דוד
ד"ר יאיר בן דוד |מידה טובה

איך בני אדם מקבלים החלטות מוסריות? האם לגברים ולנשים מוסר שונה? למה במקרים רבים המעשים שלנו שונים מהעמדות המוסריות שלנו, ולמה אנחנו מצפים מאחרים להתנהגות מוסרית אחרת ממה שאנחנו מצפים מעצמנו? ומתי נסמוך על מחשבים ורובוטים שיקבלו החלטות מוסריות בשבילנו?

המחקר הפסיכולוגי מנסה לספק תשובות לשאלות הללו. בבלוג אפרוש בפני הקוראים מחקרים בתחום ואנסה לספר, באופן חלקי לפחות, את סיפור הפסיכולוגיה של המוסר בשנים האחרונות.

____________________

יאיר בן דוד הוא חוקר בתחומי הפסיכולוגיה התפתחותית והפסיכולוגיה של המוסר באוניברסיטת תל אביב.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ