חוק צהר: עוד מהפכה כזו ואבדנו

כנסת ישראל החליטה על רפורמה קטנה בתחום הסדרת נישואים. בתוך גבולות היהדות האורתודוקסית. שבתוך גבולות היהדות בכלל. שבתוך גבולות הדת שמנהלת חיי פרט של אזרחים במדינה דמוקרטית. וואו, תחזיקו אותי

אורי משגב
אורי משגב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי משגב
אורי משגב

איש חכם אחד אמר פעם שמוזיקה שמחה מעציבה אותו. נזכרתי בו ביממה האחרונה. אני מתקשה להבין את תרועות החצוצרה סביב חוק צהר, שעבר ברוב קולות בכנסת ישראל, עם תמיכה של סיעות קואליציה ואופוזיציה. אינני מטומטם. ברור לי שמדובר בצעד קטן, מתבקש והגיוני בתחום הסדרת הנישואין בישראל. אני גם מבין שהוא יקל על החיים של זוגות צעירים רבים, ואף יאפשר לחלקם להינשא בכלל – מאחר ועד כה הרבנות המקומית באזור מגוריהם סירבה לחתן אותם מכל מיני סיבות הלכתיות. איני עיוור להקלה ולשיפור הצפוי בזכות קיומה של תחרות ואלטרנטיבה. לבי לא אטום לרווחה הקטנה או הגדולה שתתאפשר כעת לחתנים וכלות נרגשים. אני רק משתגע מהתמונה הגדולה. מהמעטפת, שבה דת ומדינה כבר מתקבלות כאמת שאין בלתה. מהייאוש והרפיון, מהרמת הידיים המוחלטת לגבי האלטרנטיבה האמיתית: ניהול חיי הפרט בישראל ללא מעורבות נכפית של הממסד הדתי האורתודוקסי. מהבחינה הזו, ייתכן אפילו שרפורמות מסוג חוק צהר הן בכלל מזיקות. בבחינת צעד קטן קדימה בטווח הקצר, צעד גדול אחורה בטווח הארוך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ