נאום בר אילן: הרגע המכונן במרחב הציבורי של צוק איתן

העימות שהתעורר בין פרופסור למשפטים לסטודנטים ולדיקאן הפקולטה חורגים מתחומי הויכוח האקדמי. הם מכילים בקליפת אגוז את טירוף המערכות כולו

אורי משגב
אורי משגב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי משגב
אורי משגב

הפרופסור המנותק וההזוי חנוך שינמן לא מבין על מה הוא צריך להתנצל. הוא כמובן צודק. נהפוך הוא. אנחנו חייבים לו תודה גדולה. שינמן הוא אמנם פרופסור למשפטים ולא לכימיה, אבל בזכותו קיבלנו מופע נדיר של זיקוק ומיצוי. מכל אירועי מלחמת עזה במרחב האזרחי-ציבורי, זהו הרגע המכונן. נאום בר אילן. מרצה שולח בדואר האלקטרוני מכתב לסטודנטים שלו. הוא מבשר להם על הקלות ודחיות במטלות האקדמיות לאור המלחמה והשלכותיה, ומוסיף כי "אני מקווה שאתם ומשפחותיכם אינכם בין מאות האנשים שנהרגו, האלפים שנפצעו, או עשרות האלפים שבתיהם נהרסו או שנאלצו לעזוב את בתיהם במהלך או כתוצאה ישירה מהעימות האלים ברצועת עזה וסביבתה". פורצת סערה. סטודנטים מתלוננים. הפרופסור נתבע להתנצל. דיקאן הפקולטה למשפטים, פרופסור שחר ליפשיץ, מגדיר את המכתב כ"פוגעני", מתנצל בשמו ובשם הפקולטה, ומכריז כי "מכתבו של פרופסור - הן תוכנו והן סגנונו - מנוגדים לערכי האוניברסיטה והפקולטה למשפטים". האוניברסיטה מוסרת ש"הנושא יטופל בחומרה הראויה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ