שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

צוק איתן באמת: בנירים יושבים על הגדר

החלמאות של משרד הביטחון. הפלישה הצה"לית למטע האבוקדו. החיילים שפונו מייד אחרי הפצמ"ר הראשון. השר שביקש לעבור להתגורר כאן ואז אבדו עקבותיו. הטיל שלא התפוצץ במדשאת חדר האוכל. ואסון הפצמ"ר שכן התפוצץ. ביקור התאוששות בנירים, קיבוץ מעורר מחשבה והשראה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי משגב
אורי משגב

אומרים שהדרך הנכונה לבחון מלחמה ותוצאותיה היא לחכות שהאבק ישקע. הבעיה שמסביב לנירים האבק לא ממש שוקע. ענני פודרה סמיכה מתאבכים על כל צעד ושעל. זו העונה, וגם אפקט הזחלים והשרשראות של טנקי ונגמ"שי ותותחי צה"ל שכתשו את השדות שמפרידים בין הקיבוץ לגבול רצועת עזה. טווח אווירי של 1700 מטר. עכשיו השטח ריק. הצבא הסתלק בזריזות, משאיר אחריו מלבד האבק גם ערימות אשפה ואריזות תחמושת ריקות. לפעמים זה מגיע לכדי אבסורד. בר חפץ, בן המקום, לוקח אותי על הטרקטורון לראות מנהרה. אנחנו עוקפים את הלולים של קיבוץ עין השלושה הסמוך, חותכים מערבה על דרך עפר ומגיעים למכתש גדול ועמוק, נטוש לחלוטין. בתחתיתו פתח של מנהרה מבוטנת. באמצע החמסין, נושבת ממנה קרירות נעימה, מפתיעה. אני מסתכל פנימה ותוהה עד לאן ניתן להרחיק איתה לכת לכיוון הרצועה. הכל פתוח, והרשות נתונה. איש לא חשב לדאוג לסימון או שלטי אזהרה, שלא לדבר על לרתך שני ברזלים שימנעו כניסה מנערים שובבים או סתם מהרפתקנים. בר מספר שכמה אמהות מנירים התלוננו בשנים האחרונות שחופרים להן מתחת לבית; במערכת הביטחון התייחסו ברצינות אבל לא מצאו דבר. המנהרה הזו התגלתה במקרה, חודשיים לפני המבצע, כשכלי כבד של צה"ל קרס מעל הפתח. בעקבות הגילוי נערך תרגיל התגוננות צבאי. לתושבים נאמר שבמקרה של חדירה לתוך הקיבוץ יידרשו לכוחות הביטחון 20 דקות כדי להגיע; עד אז הם אמורים להסתדר בעזרת כיתת הכוננות המקומית. בתשובה לתהיות, נאמר להם שאין תקציב להחזקת כוח קבוע במקום. גם לא להפעלת תצפיות גדר שיסתכלו אחורה, אל היישובים, ולא רק לתוך הרצועה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ