למי יש כוח לענות ליאיר לפיד ועירית לינור

בדיוק כמו במקרה של סרבני 8200, מאפייניה של מחאת ברלין משאירים את הזירה לקרב גידופים במעמד צד אחד. מסיבת הכיתה הסחית הזאת של המקובלים החדשים עושה הרבה רעש, אבל אין ביכולתה להסתיר את המציאות

אורי משגב
אורי משגב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אורי משגב
אורי משגב

יש דמיון ראוי לציון בין המכתב של סרבני 8200 לבין מחאת הישראלים הברלינאים. הן באופן הפעולה, והן בדרך שבה היא מתקבלת.

שתי הפרשיות עוררו רעש תקשורתי והדהוד ציבורי למרות שמבחינה כמותית הן זניחות. סרבני 8200 מהווים קומץ מתוך היחידה הגדולה ביותר בצה"ל, והעוזבים לברלין מייצגים עדיין אחוז זניח מבני דורם.

בשני המקרים נותרו היוזמים מאחורי מעטה של אנונימיות  - במקרה של 8200 - בגלל דרישת הצנזורה, במקרה של "עולים לברלין" - מרצון. הבחירה השנייה מעניינת. מצד אחד ברור שהכוונה היא להעביר מסר ולחולל שינוי - אחרת היו פשוט ממשיכים בחייהם הפרטיים בברלין שאליה ממילא כבר היגרו. מצד שני, אין כאן חשק או רצון לשלם את המחיר הכרוך בחשיפה שבהתייצבות מלאה מאחורי פעולתם, או שיש אינטרס סמוי נוסף שלא ידוע לנו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ