שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

למה אני חושב שרב"ט שחר-אברהם ברן הוא גיבור ישראל

ומדוע אני בז לשטינקרים מהימין שאצו-רצו להלשין עליו לגננת

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

איך זה שחייל בודד אחד מעז. איך הוא מעז, למען השם. יום אחד, אחרי המבול, יחלקו כאן בדיעבד צל"שים ללוחמי חירות וצדק כמו שחר-אברהם ברן. בינתיים, כפי שדיווח ביום שישי האחרון גדעון לוי, הוא נשפט לשבוע מחבוש. לא נורא. בדרך לכלא 6 הוא חשף עוד קצת מפרצופה של מדינה שהתמסרה ב-47 השנים האחרונות לאיוולת של מפעל הכיבוש וההתנחלות. לבקר את צה"ל וללגלג עליו בגין הטיפול המהיר - ממש סיכול ממוקד משפטי! - שנעשה לרב"ט ברן זה מתבקש, אבל קצת מובן מאליו. צבא מטבעו לא מתלהב מחיילים שחושבים יותר מדי. אם יחשבו יותר מדי, הם יתחילו לשאול שאלות קשות. נניח בשם מי ולשם מה הם הורגים ונהרגים. צבא כובש לא אמור לעודד שאלות על אתיקה ומוסר של הכיבוש. ימי "שיח לוחמים" חלפו להם, וממילא אין אתיקה ומוסר בכיבוש. בשלב הנוכחי יש רק דבר אתי ומוסרי אחד שאפשר לעשות בנוגע לכיבוש - לסרב לקחת בו חלק. אני מאמין שקרב היום שבו יותר ויותר חיילים ומלש"בים יבינו שאין ברירה אחרת. כבר כתבתי כאן בעבר ("הגיע זמן הסירוב") שזו הדרך היחידה שנותרה; שאר הדרכים נוסו, מוצו ונכשלו. למעשה יש כבר טפטוף כזה בשטח. אני נתקל בו גם באופן אישי. אני מאמין שהטפטוף ייהפך למבול. אולי לרגל חגיגות היובל לכיבוש, או המאה. הכינו את הקונפטי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ