שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אתם עוד תתגעגעו לנדב פרי

העסקתו אצל הטייקונים היא כסף קטן, ותיזכר כאנקדוטה. בהנהגת נתניהו, נכנסנו רשמית לעידן אובדן הבושה. זה תהליך חד כיווני ובלתי הפיך, שהולך טוב עם איבוד קשר למציאות. פרטים אצל סגן יו"ר הכנסת החדש שלכם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

הגמל לא רואה את הדבשת שלו. בוואלה ברנז'ה, מדור נישתי העוסק בתקשורת ובאנשיה, הקדישו בשתי היממות האחרונות סיקור מתעדכן ורחב היקף לפרשת מעברו של נדב פרי מחדשות 10 לקונצרן הגז של תשובה. היו שם ארבעה אייטמים נפרדים. אחד מהם, טור פובליציסטי נוקב מאת תומר אביטל שהתנוסס שעות ארוכות בראש המדור, הגדיר את המעשה של פרי במילים "לא סכין בגב הצופים, אלא סכין בחזה שלהם". וואלה. המעבר של פרי מקומם בעיני. אני רחוק מלהיות חסיד של האופן שבו בוצע. אבל אינני זוכר מילה וחצי מילה שנכתבה בוואלה ברנז'ה כשהעורך הראשי של האתר וואלה, ינון מגל, עבר בן לילה – ללא הודעה מוקדמת, ללא תקופת צינון מינימאלית, ללא שמץ התנצלות – למקום משוריין במפלגת הבית היהודי. מה גרוע יותר: כתב פוליטי שמתמנה להיות דובר ולוביסט של טייקון, או עורך ראשי שמכפיף בזמן מלחמה את האתר שלו לשירות הלאומנות הישראלית ("קודם כל ישראלי"), מרפד את הימין ואת ראש הממשלה שלו לאורך קדנציה שלמה, ולמחרת מוצנח אחר כבוד למקום ריאלי בכנסת ישראל מטעם האחים היהודים?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ