שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

געגועי לגנדי, מאת: בוז'י הרצוג

דווקא נאום שנבלע בהמולת הפיגועים מבהיר שהגיע הזמן להעביר את ראש האופוזיציה מתפקידו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

מטבע הדברים, שטף האירועים הביטחוניים דוחק הצדה טיפול תקשורתי וציבורי בעניינים אחרים. חלקם אפילו מתקשרים ישירות לגל הפיגועים ולהשלכותיו על החברה הישראלית, אבל ניתן להגדיר אותם כ"מעגל שני" או כ"רעידות משנה". סיפור מובהק מהסוג הזה הוא הנאום שנשא בשבוע שעבר יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג במשכן הכנסת, במהלך הישיבה השנתית לציון הירצחו של השר רחבעם זאבי. דבריו של הרצוג אמנם הובאו באתרי החדשות, אבל לא הבחנתי בהתייחסות נרחבת אליהם (סליחה מראש אם הייתה כזו והחמצתי אותה). יש כמה סיבות אפשריות להתעלמות הזו: ייאוש מוחלט מהרצוג, אדישות גורפת כלפיו, או אכן סדר עדיפויות הגיוני מבחינת דחיפות וחלוקת קשב. למרות זאת אני מאמין שחשוב להתעכב לרגע על נאומו של הרצוג (אגב, הנאום שנשא לפני שנה באותו מעמד היה מביך עוד יותר, וגם הוא עבר בשקט). הנה עיקרי הדברים של הרצוג בשבוע שעבר:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ