שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי משגב
אורי משגב
אורי משגב
אורי משגב

אחת לחצי שנה לובש בסיס חיל האוויר בחצרים חג, לכבוד סיום קורס הטיס שמתקיים בו. סממן בולט, החל מכביש הגישה המוביל לשערי הבסיס ועד לרחבת המסדרים, הוא עודף בכוח אדם. זה הזכיר לי את ימי שירותי הצבאי בסדיר ובקבע, וגם את חגיגת הגעתה של הצוללת אח"י תנין לנמל חיפה שנכחתי בה אשתקד. הנה משהו שלא באמת השתנה לאורך השנים, ושרד גם את תוכניות ההתייעלות וההשתכללות של צה"ל. בטקסים בעלי חשיבות לאומית ועתירי אורחים מכובדים, מועסקים בעבודות סדרנות למיניהן אינספור קצינים, נגדים וחיילים. אפילו בחיל שנחשב לתכליתי ויעיל, חלקם סבלו מאבטלה סמויה; נדרשת מידה של אופטימיות כדי לקוות שרק בימי חג. אחרים טרטרו את הבאים בהוראות תנועה סותרות. סיום קורס טיס הוא אירוע מבוקש; אני הוזמנתי אליו כאורחו של אחד המשתתפים, שקרוב ללבי באופן מיוחד. ההשתתפות כרוכה בבירוקרטיה מסוימת של אישורי כניסה, הזמנות אישיות ומדבקות בצבעים שונים לרכבים. בירוקרטיה, כדרכה, מייצרת תסבוכות. לבסוף נחלץ לעזרתנו איש קבע ממושקף ולועס מסטיק. הוא לכד את עיני אחרי שהצליח לנפח בשפתיו בלון ורוד מרשים, ולא אכזב גם ביכולת להפעיל מעט תושייה ושכל ישר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ