נוני ואני: זיכרונותיי מבית מוזס

הקדנציה שלי ב"ידיעות אחרונות" כללה שלוש מילים שהחלפתי עם המו"ל והעורך האחראי, וגם שלוש כתבות שנפסלו

אורי משגב
אורי משגב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי משגב
אורי משגב

יצחק הרצוג היה הראשון לזהות. באוקטובר 2010 ערכתי עמו בלשכתו בירושלים ראיון שהיה אמור להתפרסם ב"מוסף לשבת". הרצוג היה אז שר העבודה והרווחה בממשלת האחדות שבראשה עמד נתניהו, ובדיוק הכריז שבכוונתו להתמודד על ראשות מפלגת העבודה. הראיון עסק בפוליטיקה פנימית וארצית, ובשיתוק המדיני. הרצוג מתח בו בין השאר ביקורת על נתניהו וגם על ליברמן. עיינתי בו הבוקר בפעם הראשונה מאז שערכתי אותו. ראיון טוב, במגבלות הז'אנר והמרואיין. הוא מעולם לא ראה אור. ביום שבו עמד המוסף לרדת לדפוס התקבלה הודעה מלמעלה שהוא לא מתפרסם. זה היה מוזר, מתסכל, ובעיקר מביך מאוד מול מרואיין שגזלתי מזמנו כמה שעות טובות. הופתעתי מאוד. מי שלא הופתע היה הרצוג. הוא רק השתולל מזעם. לא עלי. על מוזס. בטלפון הוא הסביר לי שהוא יודע בדיוק מי פסל את הראיון, ונקב שוב ושוב בשם המפורש: נוני. "אני אגיד לו בדיוק מה אני חושב על זה, אני מבין איזה משחק הוא משחק", הוא צעק. זה כמובן לא שינה את ההחלטה. התירוץ שנמסר לי היה קלוש: אם עושים ראיון עם הרצוג, צריך לקיים מייד ראיונות דומים עם שאר המתמודדים. הפריימריז, אגב, נערכו שנה אחר כך.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ