משגב לעם |

כך הודרתי, כך קופחתי, כך הופליתי

חיילת משוחררת פנתה אלי עם שלל סיפורים קטנים על הדתה במהלך שירותה. לבקשתי, הסכימה להעלותם על הכתב וגם לעמוד מאחורי הפרסום בשמה המלא. קריאת חובה לכל מי שרוצה להבין מה קורה היום בצה"ל תחת פקודת "השילוב הראוי"

מעין בטשא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מעין בטשא

ההדתה בצה"ל, שלאחרונה הולכות ונחשפות מידותיה, מתחילה בחוסר שוויון בסיסי יותר. א-סימטריה בין החילוניים לדתיים בצה"ל, אותה פגשתי כבר מוקדם מאוד בשירות שלי. חוסר שוויון היכול לשמש כפעמון אזהרה - השקפותיי ואורח חיי כבחורה חילונית, יוקרבו כאשר יעומתו עם אלה של הדתיים המשרתים לצדי.

הגעתי לקורס קדם צבאי (קד"צ) של תכנות באורך חצי שנה. החיילים בקורס לידי היו במסלול שח"ר (שירות חרדים בצה"ל), שכבר היו מחוילים. ההכשרה הבסיסית שלהם בתכנות, בנוסף להשלמת מקצועות ליבה, כן היתה על חשבון זמן שירות החובה (בניגוד לשלי, שכאמור היתה בקד"צ – ששה חודשים על חשבוני). לאורך כל השירות היו להם תמיכה כלכלית גבוהה יותר, תורנויות קלות יותר, והם גם יצאו לשלל ימי לימוד תורה וישיבות. עם כל אלה אפשר להשלים, הרי אני תומכת בשוויון בנטל, ויש לאפשר תמריצים לאוכלוסייה החרדית המבקשת להשתלב, בעיקר כאשר רבים מהם כבר בעלי משפחות. אך מחשבה זו, המתחילה מ"התחשבות", הובילה אותי עם הזמן להשלמה עם אפליה עמוקה יותר. כך למשל לא ייחסתי אז חשיבות לכך שבאחד הבניינים השירותים הוגדרו לגברים בלבד כי למדו בו דתיים, והבנות הלכו לחפש שירותים פתוחים ברחבי הבסיס.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ