בוא, חרם, בוא

מה יעשו עכשיו הגיבורים הגדולים של הימין המתנחלי הפוסט-ציוני, יכריזו מלחמה על אירופה?

אורי משגב
אורי משגב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי משגב
אורי משגב

"תבוא, אנחנו מחכים לך יותר מדי שנים
אנחנו השתגענו אין לנו יותר פנים
רק הולכים ומתכלים כל הזמן, אז תבוא"
(עמיר בניון, "העומד בשער").


לפעמים אין ברירה. לפעמים הגוף חולה מדי ומוחלש מדי, עד שהוא אינו יכול לרפא את עצמו בלי עזרה מבחוץ. היה עדיף לו החברה הישראלית הייתה מאלצת את עצמה לפתור ולהיפטר ממפעל הכיבוש וההתנחלות הפוסט-ציוני, אבל זה לא קרה. היו הזדמנויות. מרבית ממשלות ישראל מאז 1967 נמנעו מלנצל אותן. שני ראשי הממשלה היחידים שגילו אומץ ומנהיגות נבלמו מוקדם מדי. רבין נרצח בידי מתנקש אידיאולוגי שקיבל הדרכה והיתר מרבנים בימין הדתי הפוסט-ציוני ורוח גבית ממסע הסתה שניהל הימין הפוליטי. שרון נפל לתרדמת. מפעל הכיבוש וההתנחלות שרד גם אותם.


העיוות והחולי הגיעו לשיא כשאפילו נשמות טובות ב"שמאל" הישראלי טענו שהוא לא רלוונטי. ראש מפלגת העבודה התמודדה בבחירות כשהיא מתעלמת ממנו ומתחנפת למתנחלים. דפני ליף ותנועת המחאה החברתית-כלכלית ניסו לעשות כאן מהפכה, מוצדקת לכשעצמה, בלי להוציא עליו מילה וחצי מילה. אבל נחשו מה? המפלצת עדיין כאן. היא לא הלכה לשום מקום. ובלי למחות אותה מעל האדמה לא תהיה מהפכה ולא תהיה מדינת ישראל.

נתניהו בטקס חניכת בית ספר על שם אביו בהתנחלות ברקןצילום: תומר אפלבאום


השאלה היחידה היא איך דואגים שזה יקרה. ישראלים מבינים רק שלושה דברים: כוח, הוראה מפורשת מלמעלה, ופגיעה בכיס. 3000 ההרוגים של מלחמת יום כיפור הביאו להסכמי הפרדת הכוחות ולחתימת חוזה השלום עם מצרים. מחיר הדמים ברצועת האי-ביטחון הביא לנסיגה החד צדדית מלבנון. הוראה מפורשת של המעצמות הביאה לנסיכה מסיני הכבושה אחרי מבצע קדש ב-1956, והוראה מפורשת מאובמה מנעה כניסה קרקעית של צה"ל לרצועת עזה במבצע הבחירות שענה לשם "עמוד ענן".


אבל הפגיעה בכיס היא הכי מעניינת. מצד אחד יש בה משהו משפיל, בגלל שאידיאולוגיה גבוהה, ערכים חלולים ומילים יפות כבר לא משחקות תפקיד. מצד שני אני חושד שהיא האמצעי האפקטיבי מכולם. לבטח המהיר ביותר. כשממשל בוש האב איים לשלול מישראל את הערבויות לקליטת גל העלייה בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, נגרר אפילו יצחק שמיר הנץ להכרה תקדימית בעם הפלסטיני ולוועידת שלום אזורית במדריד, שהניחה את התשתית להסכמי אוסלו.

מכללת אריאלצילום: אלכס ליבק


לפיכך ברור לכל בר דעת שאיוולת הכיבוש וההתנחלויות יכולה הייתה להסתיים מחר, לו האמריקאים היו רוצים בכך. לא היו נדרשים כאן שום מסעות דילוגים של מזכיר המדינה. הוראה חד משמעית מהבית הלבן, מגובה בהקפאת סיוע החוץ האמריקאי, והכל היה נגמר. לא מחר, היום. אבל הממשלים האמריקאים משותקים מאימת הלובי היהודי בקונגרס, מחויבים לתורמים יהודים ושבויים ברשתן של תעשיות הנשק האמריקאיות. או שהם רוצים אבל לא יכולים, או שהם לא רוצים מספיק.


לכן נותר בינתיים, לנו וכנראה גם להם, להסתמך על האיחוד האירופי. מכיוון שמדובר בפדרציה, הכל עובד שם לאט. מכיוון שמדובר באירופאים, הכל עובד שם מסודר. לכן היו בירורים, והיו התראות, והיו אזהרות – אבל בסוף נפל הפור. האיחוד האירופי מתכוון להתחיל רשמית בהטלת חרם גורף על כל מה שישראלי ונמצא מעבר לקו הירוק. בפועל מדובר בצעד ראשון במסע המאיים שבסופו חרם בינלאומי בנוסח מה שהוטל על דרום אפריקה של משטר האפרטהייד, כולל ויזות נפרדות למתנחלים שיבקשו להיכנס בשערי היבשת. בשטח, חלק גדול משיתופי הפעולה וההסכמים מול האירופאים כבר בנויים כך דה-פקטו. הם לא אוהבים את מפעל הכיבוש וההתנחלויות, כידוע. לכן מה שמהפכני כאן נעוץ דווקא ברמה ההצהרתית: מעכשיו, נוסח הסכמים שישראל תרצה לחתום עליהם מול האיחוד וחברותיו יכלול הכרה ישראלית רשמית בכך שההתנחלויות אינן חלק ממדינת ישראל אלא יושבות על שטח צבאי כבוש.


על פי החשיפה המרעישה של עמיתי ברק רביד מהבוקר, זה קרה כבר ב-30 ביוני. אבל מכיוון שכאן התעורר הרעש רק היום, הרי שניתן לומר שמדובר כנראה בתשעה באב משמח במיוחד. תשעה באב בו ניתן יהיה לא רק לקונן על חורבן הבית הראשון והשני, אלא לייחל גם להצלתה של הריבונות השלישית. לאחד המאמרים הרבים מספור שהקדשתי לנושא הזה קראתי "צא, דיבוק, צא". בנקודת הזמן הנוכחית אני מוכן להחליף את הקריאה ל"בוא, חרם, בוא". זה לא תמיד יהיה נעים, ובדרך ייפגעו לפעמים גם אנשים טובים, אבל כנראה שבאמת לא נשארה ברירה אחרת.


אגב, לא מדובר באמת בהנחתה חיצונית שמנוכרת למציאות המקומית. בבחירות האחרונות נכנסו לכנסת 59 מנדטים של מפלגות שבמצען הופיעה תמיכה ברורה ורשמית בפשרה מדינית ובפיתרון שתי המדינות. לכאורה מצב של לפחות חצי-חצי, אבל לא באמת. הסכמה לפשרה מדינית משותפת גם למצביעים לא מעטים של ש"ס, ועוד יותר של יהדות התורה (חרדים אשכנזים לא מתעניינים עקרונית בארץ ישראל השלמה, למרות שרבים מהם כבר מתגוררים בדיור זול שמפעל האיוולת סיפק להם מעבר לקו הירוק). למעשה אפילו מנהיג הליכוד, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, התחייב לפיתרון שתי המדינות וטרם נסוג מהתחייבות זו. באופן לא מפתיע, כל משאל דעת קהל באשר הוא חושף תמיכה רחבה בפשרה מדינית ובנסיגה ממרבית השטחים כבושים בגדה המערבית. זה לא קרה רק בגלל חולשה מנהיגותית מתמשכת, בגלל אימה מוגזמת מהלובי המתנחלי הפוסט-ציוני, ובגלל שבכל פעם קם מנהיג "מרכז" אחר, בוגד בבוחריו וגונב מספיק מנדטים כדי לתחזק ממשלת ימין צרה. אתמול זה היה אהוד ברק, היום זה יאיר לפיד, מחר יהיה מישהו אחר. כבר אמרנו, החולי הוא ממאיר.


כך או כך, מעניין לבחון את התגובות למהלך האירופי. וגם את העדר התגובות. בכירי ממשלת נתניהו שותקים בינתיים. משרד חוץ מתפקד ממילא אין למדינת ישראל. כסא השר ממתין בסבלנות למתנחל אביגדור ליברמן עד שיסיים את ענייניו האישיים, ועובדי המשרד שובתים כבר ארבעה חודשים. כפי שברק רביד היטיב לציין, הניתוק המוחלט מהמציאות מתבטא בהצהרות של שר הכלכלה נפתלי בנט. רק בשבוע שעבר הוא כינה את הסימנים לבידודה הבינלאומי של ישראל "המצאות", וטען כי "אף אחד בעולם לא מתעניין בסוגיה הפלסטינית". ואילו סגן השר אופיר אקוניס הכריז הבוקר ש"צעדים מהסוג הזה מרחיקים את המשא ומתן המדיני ולא מקרבים אותו". פתאום המשא ומתן המדיני נורא מטריד אותו. אקוניס גם הוסיף: "יידעו גם באירופה – יהודה ושומרון הם אינם כבושים, הם ערש המולדת של העם היהודי". שמעתי שאירופה מיטלטלת מקצה לקצה בעקבות ההבהרה.


ויש גם את הטוקבקיסטים. בקרוב הם ימלאו גם כאן את השורות. כמו הגמדים שמייצגים אותם בכנסת ובממשלה, במילים הם גיבורים גדולים מאוד. האירופאים הם "חצופים", "אנטישמים", "מתאסלמים", וכמובן "צבועים". הטיעון על הצביעות מצחיק במיוחד. הרי הימין הפוסט-ציוני שכלל את הצביעות לדרגה עילאית. לספח את השטחים הכבושים, להחיל שם את החוק הישראלי, להעניק אזרחות ישראלית וזכות הצבעה לכנסת לשני מיליון פלסטינים – הם לא מוכנים. להסדר מדיני שתמורת חילופי שטחים היה עשוי להשאיר בריבונות ישראלית את בקעת הירדן, צפון ים המלח וגושי ההתנחלויות הצמודים לגדר – הם לא מוכנים. לנסיגה חד צדדית והתייצבות על קוי 67' – הם לא מוכנים. אז מה בדיוק הם רוצים מהאירופאים, מאיתנו הישראלים השפויים, וכולי תקווה שבעתיד הקרוב גם מהאמריקאים? שכולנו נמשיך לתחזק עבורם את הזיית המשיחיות הפוסט-ציונית המטורפת שלהם, עד שיקום בית המקדש השלישי?


כמו כן רציתי לשאול את גמדי הימין הפוסט-ציוני, ובעיקר את מנהיגיהם נוסח בנט- אקוניס-דנון-אלקין-לוין-חוטובלי, שאלה פשוטה: נניח שהאירופאים אכן אנטישמים וצבועים, ואתם פאר האנושות. מה תעשו עכשיו? תכריזו מלחמה על האיחוד האירופי? ובבוא היום גם על אמריקה? ניסינו ללכת בטוב. חזרנו והסברנו לכם שזה לא הולך. שרוב-רובו של עם ישראל לא מעוניין בהמשך מפעל הכיבוש וההתנחלויות, ויחד איתו רוב העולם. צפצפתם עלינו, ובצדק. הגיע לנו. היינו חלשים מדי. רק שצפצפתם גם על כל העולם, ועכשיו העולם מתחיל לצפצף עליכם. יום הדין הגיע.


משגב מבינתי
מה דעתו של החצוצרן שומר הסף יעקב פרי על המשך מפעל הכיבוש וההתנחלויות? מה חושב על החרם האירופאי הדובר הרהוט והמצפוני עופר שלח? האם נזכה לשמוע מהם ומחבריהם מתישהו את פשר החיבור למפלגת האחים היהודים של נפתלי בנט ואורית סטרוק?


בלי ג'אנק
מתוך העמוד האחורי של "ידיעות אחרונות", ישראל 2013: "מיני מקסימיליאן: מהפך דרמטי באורחות החיים שביצעה באחרונה השחקנית, הזמרת והיוצרת מרינה מקסימיליאן-קרני (25) שינה את המראה שלה: בתוך כמה חודשים היא השילה לא פחות מ-30 קילו ממשקלה. הסוד: שינויים מפליגים בהרגלי התזונה (בלי ג'אנק פוד), אימוני כושר וגם ריקודים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ